פעמים רבות כל כך במגילת רות נשאלת שאלה זהה: "למי הנערה הזאת"? השאלה מופיעה בכל פעם בקשר לרות המואבייה ומפיהם של אנשים המכירים אותה היטב."למי הנערה הזאת" ישאל בועז את נערו הניצב על הקוצרים כשהוא יודע היטב , כמו כל יושבי בית לחם, שנעמי באה אתה משדה מואב "ותהום כל עיר עליהן". בלילה, בגורן, שוב ישאל בועז את רות: "מי את?". ואולי השאלה המשונה מכולן: נעמי (!) שואלת את רות בשובה עם בוקר מן הגורן: "מי את בתי"?
רות, היא אישה המחפשת עדיין זהות. כבר לא מואבייה ועם זאת, איש עדיין לא הכיר בכשרות הגיור שעברה. מדי בוקר, היא מביטה במראה ושואלת את עצמה: "מי את?" האם אני שייכת למישהו בעולם הזה? מה התפקיד שאני אמורה למלא בחיי? האם אוכל אי פעם לבוא בקהל כמו כל אישה אחרת?
מופלא לראות, שבכל פעם שבה נשאלת השאלה "למי הנערה הזאת", ההקשר הוא אחד ויחיד: צניעות. המדרש מתאר איך מתפעל בועז מהנהגותיה הצנועות של רות כשהיא אוספת שיבולים. הוא ודאי מזהה אותה אבל משהו לא מסתדר לו עם הדימוי הפרוץ שדבק בבנות מואב כשהזנו את בנ"י בשיטים. ואכן, נערו המרושע ממהר להבהיר לו שהצניעות הזו, אינה אלא צביעות: "נערה מואבייה היא"! ושלא תחשוב אחרת... (מדרש רות רבה) גם בלילה בגורן, כשרואה בועז את רות, הוא רוצה לעמוד על כוונותיה: פריצות? טהרה? וכנ"ל נעמי, חמותה, תשאל את רות עם בוקר: מי את? האם התקדשת לו בחופה וקידושין או שמא...
הבריות לא חדלות מלחשוד בצניעותה של האישה הטובה הזו. גם היא עצמה כמו נשים רבות כל כך תחשוד תמיד בעצמה: האם אני צנועה דיי? נדמה לי שכל כולה של מגילת רות באה לומר לך בצעקה גדולה: אל תאמיני למי שחושד בכשרותך! משם, קל יהיה לך כל כך ליפול באמת! כששואל בועז את רות בגורן "מי את"? היא באמת לא יודעת מה לענות. "אנכי רות אמתך" היא אומרת. לפי אמת המידה שלך אדע מי אני. ואז, הוא עונה לה:"אינך מן האמהות! את מן האימהות"! כך במדרש והוא מוסיף "כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את!"
אין, אין בתנ"ך כולו מילים מלטפות מאלו. לימים, ישתמש שלמה המלך במילים של סבו בועז ויכתוב את שיר האהבה היפה מכולם: "אשת חיל מי ימצא... ויהללוה בשערים מעשיה". היום ה"מ"י" , החמישים לספירת העומר, הוא שימצא את אשת החיל הזו ויוציא אותה לאור.
רות המואביה עם נעמי בציור של ויליאם בלייק | צילום:
אור גץ
בנות ישראל הן מלכות
מגילת רות היא ספר ימות המשיח, ימינו עכשיו. ספר על נשים שעברו בזיונות, בפרט בכל הקשור לזוגיות וכבר לא יודעות לענות לעצמן על השאלה: "האם אהיה אי פעם ראויה לאושר טהור? חז"ל מתארים שהקשרים הזוגיים שידעה רות (מחלון וכיליון) היו מבזים כל כך ואולי היא האשמה? אולי היא "אישה קטלנית"? (רות רבה)
השיא של מגילת רות הוא בעיניי אותו לילה בגורן. לראשונה, חווה רות קשר מכבד: "כל אותו הלילה היה בועז נלחם ביצרו". הוא עומד בניסיון הזה לא רק כדי להבהיר לה עד כמה טובה היא וראויה לקשר מכבד. הוא עושה זאת עבור כל בנות ובני ישראל עד סוף כל הדורות כדי להבהיר להם: בנות ישראל מלכות! גם כשהן כבר שכחו אולי, תזכיר להן אתה, בכבוד שתרחוש להן, לגופן, לטהרתן. אמהות של מלכות הן!
נדמה לי, שרק לימוד תורה מזכיר לבנות ונשים , בכל שבוע מחדש, עד כמה טובות הן. "תורת ה' תמימה משיבת נפש. שאף אם כבר מרגישה הנפש שנכרתה משרשה חס ושלום ותרד פלאים במצולות הרע, התורה הקדושה שעוסק בה מקימה אותו ומוציאה נפשו ממסגרים ומשיבה לו נפשו" (נפש החיים מוולוז'ין). אישה שיוצאת משיעור תורה תצא תמיד עם שיעור קומה מחודש. המדרש יקרא לזה: "פסקה זוהמתן" כשהמילה זוהמה משמעותה: "זו- מה היא?" או במילים אחרות: "למי הנערה הזאת?"
אז מתי יבוא מר? מתי יבוא משיח? כשידעו בני ישראל ובנות ישראל שגם זו שלבה נשבר בדרך הארוכה שהיא עוברת כדי לבוא בקהל, יכולה להיות אמה של מלכות וכשישמעו את השאלה "למי הנערה הזו?" יענו ללא היסוס "אשת חיל את!"
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן