ילדה מלאה בטוב

שאלה:
בתי בת 15. היא חברותית ומקסימה, מצליחה בלימודים, פעילה בחוגים ובתנועת הנוער ויש לה הרבה חברות, אבל דבר אחד מטריד אותי, כבר מילדות - היא ילדה מלאה מאוד. לקחנו אותה לתזונאית, רשמנו אותה לחוגי ספורט, הקפדנו על אוכל בריא בבית - והיא לא ירדה במשקל. אני מתקשה לשלוט במה שהיא אוכלת. לפעמים אני רואה בחדר שלה חטיפים שהיא קנתה בדמי הכיס שלה, לפעמים היא מודיעה לי שיוצאת עם החברות לפיצה, לפעמים היא לובשת חצאית עם טייטס מתחת או חולצת טריקו צמודה למדי, ולא נעים לי לומר - אני מתביישת. קשה לי לראות איך היא גדולה מאוד יחסית לחברותיה. אני גם דואגת מה יהיה בעתיד, איך תמצא חתן. לה נמאס שאני מציקה לה ומעירה לה, ואני מבינה. אני אובדת עצות.

תשובה:

אימא יקרה, אני מודה לך על כנותך. יש בדברייך כאב אמיתי. לכל אחד מאיתנו יש חלום "איך הילד אמור להיות". אנחנו רוצים שיהיה להם קל, להתגאות בהם ושיהיה להם טוב, ואנחנו מאמינים שאנחנו יודעים מה הכי נכון שיעשו כדי שיצליחו. וכל כך הרבה פעמים, כשאנחנו מתכוונים לטוב, הם לא מקבלים את העצות שלנו ואף נוהגים הפוך, וזה כואב. ובנושא משקל, זה עוד יותר כואב לנו, כי זה גלוי לעין כל.

הבעיה היא שבאופן בלתי מודע אנו רואים בהם את ההזדמנות  שהם יהיו כל מה שאנחנו רצינו להיות. אז אנחנו מנסים לתקן את מה שלא מתוקן בעינינו, ומשדרים להם, באופן סמוי, את הציפייה לכך שהם יהיו לא פחות ממושלמים. אנחנו רואים בהם כל כך הרבה מעלות, אבל מתמקדים במה שאין, כי זה לא "מושלם": את נהדרת, חכמה, מוכשרת, תלמידה טובה, אבל לא מספיק רזה. אם רק היית מורידה במשקל הכול היה מושלם.

מה שבתך שומעת הוא "את לא מספיק טובה". החוויה שלה היא "אני גם תלמידה טובה, יש לי הרבה חברים, אני מתאמצת ומשתדלת, וגם זה לא מספיק לה? סימן שמה שאני לא אעשה, אף פעם לא אהיה מספיק טובה".

ילדים שהוריהם לא מקבלים אותם כפי שהם ומעבירים להם את החוויה שמשהו אצלם לא בסדר חווים כאב גדול. ואת הכאב הזה הם חייבים להפיג. כשאת מתייחסת שוב ושוב למשקל שלה - בהערות, במבטים המבוישים - היא מרגישה את הכאב שלך, את חוסר האונים שלך. היא יודעת שיש שם מיתר רגיש שהיא יכולה לפרוט עליו, ולהכאיב לך בחזרה. וכך היא מפיגה את הכאב שלה, באופן בלתי מודע.

עלייך להבין: לא המשקל שלה הוא שיכתיב עם אילו בנים היא תצא. מה שיכתיב הוא הדימוי העצמי שלה. הילד לומד על עצמו כל מיני דברים מהתגובות של ההורים שלו אליו וזה ימשיך ויתגבש גם בתוך קבוצת השווים. איך שנתייחס אל ילדינו ישפיע על איך שהם יראו את עצמם. כל מה שאדם עושה נקבע על פי התייחסותו לעצמו. איך שהאדם מתייחס לעצמו ישפיע על מי יהיו החברים שלו, עם מי הוא יתחתן ובאיזה מקצוע יבחר.

ילד שגדל באווירה ביקורתית תמיד יחפש מה לא בסדר אצלו ויטיל ספק ביכולותיו.

הניסיון של ההורים לעצב את הילד לפי החוויה שלהם קוצץ לילד את כנפיו. התפקיד של ההורים הוא לראות מיהו הילד ולא מי אני רוצה שהוא יהיה. החלק האופטימי הוא שאפשר לשנות, וכדי לעשות זאת, הורים חייבים לעשות שינוי בדרך ההסתכלות.

אימא יקרה, עלייך להכיר בכך שישנם דברים שאינם בשליטתך. לעולם לא תוכלי לשלוט במה שנכנס לפיה של בתך כי רק היא שולטת בכך, וכך זה אמור להיות. בתך נמצאת בגיל ההתבגרות. התנועה הטבעית שלה היא ללכת ולהתרחק ממך כדי למלא את הצורך בגיבוש הזהות האישית שלה ולמצוא את הייחוד שלה. זו תקופה שבה מתחוללים שינויים רבים בגוף, באופן החשיבה וברגש, וכל אלה יוצרים אצל מתבגרים בלבול ועומס רב. המשימה שלך עכשיו היא לסמוך עליה, וזה כולל גם לשחרר את המושכות מהמשקל שלה. מה שהיא צריכה ממך זה שתאהבי אותה, תוך קבלה מלאה, כדי שהיא תוכל לאהוב את עצמה.

מהתיאור שלך אני רואה ילדה עם כישרונות רבים, יצירתיות, ויכולת לסחוף אחריה ולהנהיג. מה שחשוב זה שתראי את מה שיש, תכירי בו ותשמחי בו. רק הכוחות שקיימים אצלה יהיו המנוף להתמודד עם החולשות.

ויתור הורים על השליטה הוא לא פשוט, כי אנו חושבים: מה יהיה, הרי הבעיה עדיין קיימת ואני אמורה לשבת בחיבוק ידיים? אז דעי שיש לך הרבה מה לעשות. את תעשי את המרב בתחומים שבשליטתך. ילד לומד מה חשוב בחיים מתוך מה שקיים בבית, מתוך מכלול האמונות והערכים שהוא רואה ושומע. את יכולה להחליט אילו ערכים יהיו בבית שלך ולתת דוגמה אישית. אכילה בריאה חשובה לך? יש לך שליטה אילו מזונות יהיו בבית. היי דוגמה של אכילה בריאה.

כל עוד יש בבית אווירה טובה, עם יחסים טובים ובלי לחץ וביקורת, הילדים מפנימים את הערכים של ההורים; אך באווירה של חוסר קבלה, יש סיכוי טוב שהם דווקא ימרדו בערך שחשוב להורים.

מלבד הדוגמה האישית, חשוב שבבית יהיה דיבור על הערכים. אך לא תוכלי לדבר עם בתך, ובייחוד לא על הנושא הזה, כשהיא רגילה לשמוע ביקורת. קודם עלייך לבנות איתה יחסים של אמון. זו יכולה להיות התחלה חדשה ביחסים ביניכן, ויחסים טובים מתחילים בכנות. ספרי לה כמה את אוהבת אותה, ספרי לה על כל הכוחות הנהדרים שאת רואה בה, התוודי בפניה שאת חושבת שטעית, שעשית לה עוול בכך שהתמקדת במשקל שלה, במקום באדם הנהדר שהיא. וכל מה שחשוב לך הוא שהיא תרגיש טוב עם עצמה. אמרי לה שאת שם בשבילה אם היא תרצה לדבר, או להיעזר. ומאותו רגע, התחילי להסתכל עליה רק דרך הכוחות שלה.

הפסיקי כליל להתעסק בנושא המשקל שלה. הדבר היחיד שחשוב הוא איך היא מרגישה עם עצמה. אם תצליחו לייצר שיח רגשי שיש בו שיתוף, תוכלי לדעת איך היא מרגישה ורואה את הדברים, וכך תלמדי מה העזרה שהיא זקוקה לה ממך. אולי תגלי שטוב לה עם עצמה ותוכלי לשמוח בשמחתה, ואולי, כשהיא תרגיש שהיא כבר לא חייבת להיות מושלמת עבורך - היא תרשה לעצמה לשתף אותך בקשיים ולבקש ממך תמיכה והדרכה.