הימים ימי מסיבות סיום בחטיבות הביניים והתיכון. הנוער מתרגש, מתארגן, מתקתק עניינים. קובעים מקום למסיבה, מפיצים בוואטסאפ את כל הפרטים, כמה כסף להביא, מי מביא חטיפים, מי מביא שתיה קלה ומי מביא אלכוהול. מלך הערב. האלכוהול, לא מי שמביא אותו. יש מוזיקה טובה ורועשת, בנים, בנות, אוכל, שתיה והמון אלכוהול. מבחינתם, מתכון לערב מושלם.
אם מה שכתוב כאן עד עכשיו נשמע לכם מוכר, אנחנו בחצי הדרך. אם אתם קוראים את זה ואומרים לעצמכם שזה לא רלוונטי "כי הבן שלנו לומד בישיבה תיכונית", או "הבת שלנו לומדת באולפנה" אתם רק בתחילת הדרך ואתם כנראה טועים ובגדול.
אלכוהול נמצא סביב הילדים שלנו במקרה הטוב רק במסיבות ואירועים חברתיים, במקרה הפחות טוב, הוא נמצא שם בכל הזדמנות אפשרית. הוא נמצא בבית הספר, בטיול השנתי, הוא נמצא מחוץ לגדר, הוא נמצא כשההורים לא בבית, הוא נמצא אצל חברים, אצל חברות והוא כאן כדי להישאר.
בציבור הדתי רווחה הדעה במשך שנים ארוכות כי "אצלנו זה לא קיים" והיום, אני מסופק אם יש עדיין מישהו שמסוגל באמת ובתמים להגיד משפט כזה ועדיין להיות מחובר למציאות.
אצלנו זה לא קיים? אילוסטרציה | צילום:
George Doyle, GettyImages IL
כישלון שלנו כחברה
זה נמצא בכל המסגרות, בישיבות הגבוהות, בישיבות התיכוניות, בתיכונים הדתיים, באולפנות, בבני עקיבא ובחצר האחורית של כולנו. האלכוהול הפך להיות האויב הכי גדול של ילדינו והם משום מה אוהבים אותו מאוד.
אין בי כעס על הילדים, הפיתוי גדול עליהם, הלחץ החברתי מנצח כמעט את כולם. השתיה החברתית הפכה למגיפה בבחינת "אמור לי מה שותים חבריך ואומר לך מה אתה שותה" ומה שנותר לבדוק הוא מה אנחנו עושים עם זה ואיך לעשות את זה נכון.
יותר ויותר בתי ספר מכניסים היום לתכנית הלימודים סדנאות מניעה מאלכוהול, אבל את האחריות לחינוך בנושא הזה אנחנו ההורים צריכים לקחת על עצמנו, כי כשהילד יתקשר שתוי בשעת לילה מאוחרת הוא כבר לא בכיתה, לא בשיעור ולא בשטח בית הספר.
זה מתחיל איפשהו במדורת ל"ג בעומר או במסיבת פורים וזה מתגלגל מהר מאוד לשישי בערב סתם באיזו פינה או במפגש חברתי והגיל הנחשף רק הולך ויורד.
האם זה כישלון שלנו כחברה? התשובה בהחלט חיובית. עצם זה שהדור הזה גדל לתוך עולם בו שמחה גדולה מגיעה רק עם אלכוהול עצוב בעיניי עד מאוד. אבל זו עובדה קיימת. השאלה היא מה אנחנו כהורים עדיין יכולים לעשות.
הורים מתחלקים לשניים בד"כ: אלה שאומרים "הילד שלי לא נוגע באלכוהול" ואלה שאומרים "הילד שלי יודע לשתות". שניהם טועים כנראה.
כישלון שלנו כחברה
אם יש לכם בן אתם צריכים להיות מודאגים מהעובדה שכשהוא ישתכר במסיבה, הוא אולי יזוז קצת מצחיק, אולי ירקוד קצת מוזר, אבל אולי גם יעשה משהו לא מתאים לבת שלידו וזה ייגמר לא טוב. אם יש לכם בת, אתם צריכים להיות מודאגים מהרגע הזה שהיא תשתכר, תצחק בלי הפסקה ויהיה לה קצת חם אז היא תוריד את החולצה ואולי תרקוד קצת אחרת, קצת תאבד שליטה. ואולי בכלל זה ייגמר בשני המקרים בהרעלת אלכוהול ובחדר מיון.
הורים מתחלקים לשניים בד"כ: אלה שאומרים "הילד שלי לא נוגע באלכוהול" ואלה שאומרים "הילד שלי יודע לשתות". שניהם טועים כנראה. | צילום:
Steve Russell, GettyImages IL
זה נשמע לכם תרחיש מוגזם? זה לא. זה קרה וזה קורה. לא לכולם, אולי הפעם לא לילד/ה שלכם, אבל זה שם.
באלכוהול אין איומים, באלכוהול מדברים. חייבים להחזיק קו פתוח בנושא הזה עם הילדים המתבגרים שלנו (בדיוק כמו עם מין, אבל את זה נשמור לטור אחר). חייבים להקשיב להם וחייבים לדבר איתם. לא לאסור, להסביר. אל תתפלא אם הילד שלך שותה כשאתה כל ערב יושב מולו עם בקבוק בירה או כוס של יין. ואם אין בזה כל רע מבחינתך, אז למה שהוא יבין את זה אחרת?
מצד שני, אני גם לא מאמין בשיטת "למד אותו לשתות" בגיל 14 בדיוק כמו שאני לא מאמין בשיטת "למד אותו לנהוג" כשאין לו רשיון... אבל לדבר על זה צריך. תלמדו אותם לספר לכם כשהם שתו ולדעת שהכל עבר בשלום.
יש להם מסיבה? תקפצו לבקר, תתנדבו לסיירת הורים, אל תחכו שיקראו לכם. הביקור במסיבה הוא גם בשבילם, שידעו שאנחנו סומכים עליהם, שידעו שאנחנו נמצאים שם אם יש בעיה, אם צריך עזרה. לא בשביל להיות שוטרים. תתפלאו עד כמה דווקא הנוער של היום מעריך את פעילות הסיירות האלה.
לא קפצתם לבקר, לא מתאים לכם, לא רוצים לעשות להם פאדיחות? תכוונו שעון, תתאמצו, תראו אותם אחרי המסיבה - זה חשוב. דברו איתם, תשאלו איך היה, תשמעו את הסיפורים, תפיקו לקחים אם צריך, תלמדו את זה יחד, אחד לצד השני ותראו עד כמה זה תורם לשני הצדדים.
אלכוהול הוא המכה של הדור הזה. הוא ההתמכרות הכי קשה. הוא הנזק הכי גדול. הוא זמין לכולם. את המשפט "אם שותים לא נוהגים" מפמפמים לנו במוח כבר כמה שנים טובות ובהצלחה לא קטנה, אבל היום הכל מתחיל הרבה לפני גיל הנהיגה, כי הרבה לפני שאתה מסכן אחרים, אתה מסכן קודם כל את עצמך. ונשמרתם לנפשותיהם הצעירות מאוד.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן