באים לידי ניסיון: תשאירו לילדים מקום להתמודד

פעם יצאתי לפגישה חשובה ושכחתי מסמך מסויים בבית. מכיוון שהייתי ללא המסמך הדרוש - איש המקצוע שאיתו נפגשתי אמר שהוא באמת מצטער אבל הוא לא יוכל לעזור לי בלי שאביא את המסמך ולכן אצטרך לקבוע פגישה חדשה ולהביא את המסמך איתי, ואז הוא יעזור לי בשמחה. זה באמת היה מצער מאד, כי רציתי לסיים עם המטלה הזו, כי נסעתי במיוחד ומכיוון שהמסמך לא היה איתי נדרשתי לקבוע פגישה חדשה ולהגיע שוב. בפעם השניה וידאתי היטב לפני שיצאתי מהבית שהמסמך אכן איתי.

המקרה הזה נצרב היטב בזכרוני ומאז לפני כל פגישה חשובה אני מתנהלת באופן מסודר יותר: מכינה רשימה של כל מה שאני צריכה לקחת, מארגנת את הדברים מראש, בודקת לפני היציאה שלא שכחתי כלום. למדתי מהניסיון שאם אשכח משהו בבית - יהיו לזה תוצאות לא נעימות עבורי.

שוב שכח את הסנדביץ' | צילום: Rarintorn Wata, 123RF

הסיטואציה הופכת לבעיה

מה קורה כשהילד שלנו שוכח את הכריך בבית?
חלקנו רודפים אחריו לבית הספר כדי לתת לו אותו. האם זה ימנע את הפעם הבאה שהכריך ישכח? כנראה שלא. אנחנו לא רוצים שישאר רעב, ויחד עם זאת אנחנו גם לא מאפשרים לו ללמוד מהניסיון.
ומה קורה כשהכריך נשכח ולא רצנו בעקבותיו כדי לתת לו אותו, והילד באמת נשאר רעב?

כשהוא יחזור הביתה אנחנו נפצח בנאום חוצב להבות שבו ננזוף בו וננסה ללמד אותו לקח כדי שזה לא יקרה שוב.
אבל האמת היא שבנאומים ונזיפות אנחנו לא נלמד אותו לזכור שלא לשכוח. אולי אפילו את ההפך... הרי ילד שהלך ללא כריך נותר רעב, ושום נאום ונזיפות לא יעבירו את המסר טוב יותר מתחושת הרעב שהוא חווה.

אם כבר, במקום לסמוך עליו שהוא למד מהניסיון ולהבא, אם הוא לא רוצה להישאר רעב הוא בוודאי יקפיד על הכנסת הכריך לתיק, הפכנו את הרעב שהוא חווה ל"עונש". ואם באופן טבעי הילד נמצא בסיטואציה הזו מול עצמו, בכך שאנחנו נוזפים בו - אנחנו דוחפים את עצמנו בכח לעניין והופכים את הסיטואציה ל"בעיה" שלנו מולו.

אז אפשר לקחת צעד אחורה ולסמוך עליו שהוא מבין לבד שכשלא לוקחים אוכל נשארים רעבים ומי שלא רוצה להיות רעב - צריך להכניס את האוכל לתיק. הרעב שהוא חווה מלמד אותו באופן טבעי למה כדאי לקחת אחריות ולדאוג שלא לשכוח את האוכל.

אף אחד לא ניסה להעניש אותו, זו תוצאה של המעשה שהוא עשה (או יותר נכון - לא עשה).
כשהוא חוזר הביתה רעב אנחנו יכולים להצטער בשבילו ובעיקר לסמוך עליו שאם הוא לא רוצה להישאר רעב - הוא מסוגל לדאוג שלא לשכוח יותר את האוכל, כי הוא למד מהניסיון.

הכותבת הינה מנחת הורים בגישת שפר.