קבוצת אנשים צעירים נפגשת בחדר סגור, סוג של מפגש תמיכה. לכולם יש משהו במשותף, אבא של כולם רב. אה, ועוד דבר, כולם יצאו מהארון בדרך זו או אחרת. מפגש בני ובנות רבנים להט"בים. הרוחות סוערות, הלב פצוע, אבל הם מצליחים לדבר, ולא רק בתוך עצמם. יחד איתם יושב בחדר אבא של אחת הבנות, רב כמובן, וזו הפעם הראשונה אולי שאפשר לקיים שיח אמיתי, כזה שמניח על השולחן את כל הכאב והפחד והכעס, משני הצדדים. מותר לכעוס, מותר לצעוק, אבל כולם שם כדי להקשיב.
חנן הוא בן של ראש ישיבת הסדר בדרום הר חברון. גם הוא בן של רב, גם הוא הומו, אבל כבר לא בארון. וגם הוא נכח במפגש הזה.
"נוצר שיח מדהים", הוא מספר, "מעגל שכולם בסערת רגשות, כולם עם דמעות בעיניים, כולל הרב בעצמו. די מהר זה עבר משיח אידיאולוגי לשיח של רגשות, גם מהצד שלו, ומה שהוא מרגיש כאבא. הטונים עלו אבל לא נוצר שיח של צרחות אחד על השני. הייתה תחושה של קבלה, משני הצדדים, אני מכיר לא מעט פורומים שלא היו עוברים לו בשתיקה על מה שהוא אמר, ושם בקבוצה הייתה תחושה של הכלה לכל הרגשות. וזה ששחררנו את הרעיונות, ואת הדת, זה איפשר לנו לדבר. זה היה שיח של לבבות. והוא הצליח ממש להקשיב."
היית רוצה שגם אבא שלך יבוא?
"אני לא יודע. הוא אמר לי שהוא יסכים לבוא. נראה לי שזה אישי מדי".
איך הוא קיבל את זה שיצאת מהארון?
"הוא רק אמר שפעם הבאה שנדבר על זה תהיה כשאני אשתנה".
יש משהו שובה לב בחנן, בחור עם חיוך מתוק, עיפרון שחור בעיניים ולק על כל עשרים הציפורניים, כל ציפורן בצבע אחר.
"זה היה אצלי נורא מהיר", הוא מתאר, "פתאום הבנתי שזה מי שאני ושזה לא הולך להשתנות. זה לא שעוד לא מצאתי את האישה הנכונה, אני פשוט נמשך לגברים. וזה ממש סבבה. "
מתי הבנת שאתה נמשך לגברים?
"זה תמיד היה שם, זה היה ברור שאני נמשך לגברים. אני חושב שבאיזשהו מקום זה לא היה רק להגיד שאני הומו ונמשך לגברים, אלא גם להבין שהחלום הזה הסטרייטי שגדלתי עליו, עם אישה וילדים, אני יכול לגרום לזה לקרות, אבל זה לא יהיה אושר. היום אני ממש לא שם, אבל זה התחיל בלהבין שהחלום הזה יכול לקרות איכשהו, אבל אושר לא יהיה שם, יהיה סבל לי, סבל לה וסבל לילדים, וההבנה הזו הייתה ממש קשה. כל החיים שלי זה היה נראה שזה האושר, זה המקום אליו הולכים".
איך מוותרים על החלום הזה?
"זה חלום, כי חונכנו לחשוב שזו הדרך היחידה לחיות. ובעיני זה חינוך קצת מעוות. היום אני ממש לא רוצה את זה, אני לא מבין איך יכולתי לרצות לעשות את זה לעצמי, מאיזה סיבה בעולם. מישהו החליט שאני אמור לחיות עם אישה? אז מה."
זה לא "כיף"
לכל מי שיצא מהארון הייתה את השיחה הזו, אתה מושיב את אבא ואמא ומודיע להם שחלום החתונה הלבנה פשוט לא הולך לקרות אצלך. ומה קורה כשאבא שלך הוא רב? כשהוא מחנך אחרים בדיוק נגד מה שאתה מספר לו עכשיו?
איך ההורים שלך מתמודדים עם היציאה שלך מהארון?
"יש לנו איזה סיכום, לא מדברים על מה שלא רוצים לדבר. אבל אם יש בקשה למחוק את הזהות שלי, נניח להתלבש אחרת כדי שלא יראו שאתה הומו, את זה אני לא מקבל. גם יש סיכום מאוד ברור, שאמא שלי מאוד מקבלת אותו, שאני לא מתכוון להתחפש בשום מצב."
מה היה להם יותר קשה? היציאה בשאלה או מהארון?
"ברור שהיציאה מהארון. כשאתה יוצא מהארון אתה עושה את זה בבום, פתאום אני הומו, את התהליך אתה עובר עם עצמך ואז כשאתה יוצא מהארון אתה כבר מאוד החלטי. לחזור בשאלה זה תהליך יותר הדרגתי, זה לא משהו שקמתי ואמרתי להם באופן מוחלט, פשוט דברים התגלגלו."
רק רוצים שההורים כבר יקבלו אותם כמו שהם | צילום:
Ĺuboš Kotlár, mako יהדות
איך היה תהליך הקבלה שלהם?
"בהתחלה זה היה שלא מדברים על זה בכלל, זה לא קיים. ולאט לאט זה נהיה שמדברים על כל מה שמסביב. סיפרתי להם שאני הולך לפורום של בני ובנות רבנים להט"בים, אז כן מדברים על זה. אנחנו לא נדבר על הגברים בחיי או על מה אני מרגיש, אבל כן נדבר על כל מיני דברים מסביב. אף פעם לא אמרו לי אתה לא הבן שלנו או תלך מהבית או דברים כאלה. אבל ברור שהעולם שלי לא שייך לעולם שם."
"זה לא כיף", מספר הרב אופנר על הגילוי, "אבל זה גם לא כיף שהבן שלך מחלל שבת. לא משמח אותי אף בן אדם שלא מקיים מצוות. הגדרנו גבולות בינינו, זה נושא שלא ייכנס לתוך הבית. אם הוא רוצה לדבר איתנו על הרגשות שלו, אנחנו שמחים, אבל במסגרות אישיות יותר, לא במסגרת של שולחן שבת. נראה לי שאלה נושאים שלא נכון לדבר עליהם באופן כללי בפורומים רחבים. גם אם יהיה לו חבר, אני לא מעוניין להכיר את החבר, לא רוצה שהוא יביא אותו אלינו.
ואם הוא יתחתן עם מישהו יום אחד?
"לא יודע, נחיה ונראה. זו לא אידיאולוגיה, אני לא יכול להגיד לך מה יקרה אם. כרגע הוא דיבר על התחושות והרגשות שלו. אנחנו אמרנו לו שאנחנו מאמינים בחופש הבחירה של אדם, ושגם אם לאדם יש נטיות כאלו ואחרות, תרבותיות או גנטיות, לכל אדם יש יכולת בחירה. אני חושב שמותר היום לשפוט בנאדם במובן המוסרי על הבחירות שהוא בחר. זה שיש לו נטיות כאלו, או הוא חושב שיש לו נטיות כאלו, בסדר. מה הוא יעשה איתן אחר כך? זו שאלה טובה איך הוא יבחר לממש את זה. אם הוא יבחר, נצטרך לחשוב. האם הוא יישאר בן שלנו? תמיד. האם הוא יהיה אהוב ורצוי וחלק מהמשפחה? תמיד. מה יקרה אם הוא יתחתן? אינני יודע. אבל ברור שהחתירה של כל הצדדים היא כמה שיותר לשמור על קשר וכמה שיותר להיות ביחד. אנחנו משתדלים למצוא מכנה משותף, שכל הצדדים יכולים לחיות איתו. בינתיים ברוך השם אנחנו מוצאים."
אתה חושב שאלהים מקבל אותם?
אלוהים מקבל את כולם. האם כולם בעולם הזה עושים את רצונו? לא.
לא יכול להיות גם דתי וגם הומו?
לדעתי לא יכול להיות גם דתי וגם מדבר לשון הרע.
בסופו של דבר, מה יותר חשוב טובת הילד שלך או טובת השם?
אנחנו לא מדברים כרגע על טובת הילד. אנחנו מדברים על לכבד את הרגשות שלו, זה לא טובתו. זה לא מה שעושה לו טוב, זה הופך אותו להיות מאושר. טוב זה עולם מוסרי, שרוצה שהעולם יהיה מלא טוב, פירושו שלא יהיה מוות בעולם, שלא יהיה רוע, ושאנשים ירצו להיטיב. אדם שרוצה להיטיב זה אדם שרוצה ללדת ילדים ולא רק לגדל אותם, וממילא הוא רוצה גם להתחתן.
יש לך תקווה שהוא יחזור בתשובה?
יש לי תקווה שכולנו נחזור בתשובה. כל עם ישראל, וגם אני, אני לא מוציא את עצמי מהכלל הזה. אבל כל עוד יש רצון טוב של כל הצדדים להיות יחד, אנחנו נמצא את הדרך. האם זה יהיה קל? לא. אבל זה לא משא ומתן שבאים ושואלים מה התנאים המוקדמים שלך. אני גם לא מתכונן להקל עליו, אנחנו עומדים מול מצב שבו המשימה של כל הצדדים זה להיות יחד.
אנחנו כל הזמן מסתכלים על ההורים שלנו ושואלים, מתי הם כבר יקבלו אותנו. אנחנו עוברים מרב לרב ומבקשים, רק תתן לי להיות מי שאני, תקבל אותי כמו שאני. המלחמה הזו לא תוכרע לעולם, אנחנו בשני צידי המתרס. יש אותנו, שנלחמים בשיניים חשוקות על הזכות הפשוטה להיות מי שאנחנו, ואותם, שנלחמים בשם אלוהים גדול ונשגב נגד כל מה שעלול להפר את הסדר הטוב. ובתוך כל זה, ישנה אהבה פשוטה של אבא לבן שלו, וגם אם היא לא קלה וכואבת, היא הדבר היחידי שמצליח לגרום לנו לדבר."
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן