"הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיך". הצניעות, על מהותה וגדריה גם יחד, קשורה לנוכחות ה' בעולם ונובעת ממנה. מכאן שערך הצניעות הוא רחב היקף ומתפרט גם לביטויים מעשיים. כשם שחוויית נוכחותו של הקב"ה מלווה את האדם בכל דרכיו, כך גם עניין הצניעות. על כן, "הלכות צניעות" אינן מרוכזות תחת כותרת אחת, ואין למצוא אותן סדורות במסכת אחת או בפרק אחד מספרות ההלכה.
היישום המעשי הראשוני של הוראת ההצנעה הוא של כיסוי הערווה. מקור ראשוני לכך מצוי בפרשת נח, בהערכה השלילית את ראיית ערוותו על ידי חם, ובכיסויה על ידי שם ויפת. המשנה במסכת ברכות אוסרת לקרוא את שמע – ושאר דברים שבקדושה – בפני הערווה, ובגמרא מבואר שהאיסור לקרוא כנגד הערווה כולל גם ערוות גוי ולדעות מסוימות גם ערוות קטן. העולה מן הסוגיה הוא שהגדרת האיברים האינטימיים כערווה אינה נתונה לשיקולים משתנים או להסברים על רקע תרבותי. מדובר בהגדרה יסודית שאי אפשר לערער עליה, וגם אם במקומות מסוימים ערכי הצניעות הבסיסיים אינם נשמרים, הם עדיין מחייבים. מעבר להגדרות הבסיסיות המוחלטות של ערווה, קיימים גם חלקים בגוף האדם שמידת החובה להצניעם תלויה בהקשר תרבותי ובמוסכמות חברתיות.
אך הצניעות בלבוש, הטהרה והנקיות אינן עומדות בפני עצמן. הן משמשות ביטוי חיצוני להלך נפש פנימי שהתורה מבקשת לסגל לנו. הלך נפש זה אמור להכתיב לנו הנהגה בצניעות ביחסי שכנות, באופן הניהול של שיחות טלפון ועוד.
הצניעות היא מידה בנפש שבאה לידי ביטוי בכל מיני דרכים | öéìåí:
דו"צ
צניעות היא עניין אינטואיטיבי
המקורות ההלכתיים משתרעים מהמרחב הפרטי ועד לשטח הציבורי, מצניעות בלבוש והעמידה לפני ה' ועד להקפדה על מראה פניה של רשות הרבים ולהוראות הקשורות להנדסת בניין ותכנון ערים. בכל העניינים יש גם חשיבות לשאלה מה מקובל ואיך אנשים רואים את החשיפה, אם כמציצנות או כעניין שגרתי חסר משמעות.
הצצה לתלוש משכורת של חבר תיחשב לעזות פנים, וחשיפתו על ידי העובד תיחשב לרוב כבוטות או התרברבות. ויש גם נטייה אישית, אותה אנו יכולים לזהות למשל באמצעות דפוסי התנהגות ברשתות החברתיות. יש הנוטים לדווח על פרטים אישיים, ואחרים מצניעים גם מידע גלוי על חייהם. צניעות בלבוש אף היא נמדדת על פי הנסיבות, ובהתאם להקשר. אינו דומה מקום עבודה לשפת הים, ואינו דומה בית הכנסת לרשות הרבים, או שבת ליום חול. ענייני צניעות אם כן, נוגעים לגברים ולנשים – בהבדלים המתבקשים מן האפיונים של כל מגדר ושל כל תחום. וכולם נובעים מן התודעה הבלתי פוסקת של "שיויתי ה' לנגדי תמיד".
למרות שהצניעות היא מידה בנפש ברור שיש גדרים הלכתיים שמתרגמים את המידה הזו להלכה ועדיין לא יהיה נכון להיצמד רק לגדרים המדויקים כי לפעמים מאבדים את הנשמה של העניין. כשם שבכיבוד הורים, מי שיאכיל או ישקה את אביו מקיים את מה שכתוב, אך לפעמים זה חסר משמעות ואין בכך שום כבוד, כך בצניעות. ההיצמדות לגדרים החיצוניים עשויה להתברר כהחמצה. צריך לזכור שהצניעות היא אינטואיטיבית וכרוכה בתהליך פנימי ומשמעותי, המחייב שימת לב לא רק לאיסור ולהסתרה, אלא גם לצורך של כל אחד ואחת בביטוי אישי; ביכולת לנצל את ההזדמנות החד פעמית שניתנה לו לחיות בעולם על מנת לממש את עצמו ואת צלם אלוקים שבו.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן