בסדנאות שהיא מקיימת לנשים מהמגזר הדתי, אורית לייזרסון לא מפחדת לדבר על מיניות בריאה, אבל לא רק דיבורים יש שם, אלא בעיקר חוויה. בזמן שכולם מדברים על הנושא, אורית מעניקה לקבוצה שלה את האפשרות לרפא את המיניות באמצעות עבודת גוף, מגע, נשימה, תנועה, מדיטציה, עבודה עם קול ועם צבע ועוד מגוון טכניקות שמאפשרות לגוף להיזכר באופן הטבעי שבו מיניות צריכה להתקיים.
"אני מרגישה שלעונג יש כוח מרפא", אומרת אורית. "אנחנו עסוקים הרבה בסבל ובבעיות בתחום המיני, אבל יש בתוכנו אוצר מרפא שנקרא 'מיניות', כוח החיים שבנו. אני עוסקת במיניות ככלי ריפוי, כדרך שלנו להתחבר לעצמנו, לייעוד שלנו, לחשקים הנשמתיים שלנו, לאלוהי שבתוכנו. המטרה היא לחזור אל החשק העמוק, למה שבא לנו". היא מוסיפה: "כילדים חינכו אותנו שמה ש'בא לנו' הוא אסור, מסוכן, דורש ריסון, וזה הנמיך וצמצם את האנרגיה שלנו ואת החיות שבנו. זה המקום שבו הפסיכותרפיה הגופנית מזמינה את האדם להיזכר במי שהיה, לפני שפיתח שריון של הגנות וזהות של עצמי כוזב המצופה ממנו חברתית. הוא מוזמן להיזכר איפה מתחילה התשוקה שלו, מה הוא רצה להיות ומהם חלומותיו".
לייזרסון היא מנחת קבוצות נשים ויחידות, המלמדת חיבור לגוף ולמיניות כהוויית חיים. בהכשרתה היא מטפלת בפסיכותרפיה גופנית, המשלבת בין הטיפול הפסיכואנליטי הוורבלי המוכר עם עבודת גוף. הפסיכותרפיה מתייחסת לאדם כאל מכלול גוף-נפש ולא רק פונה אל ה"מיינד" שלנו דרך הדיבור. את כל הדברים הללו לייזרסון משלבת עם ראייה יהודית, וקהל היעד העיקרי שלה הוא נשים וזוגות מהמגזר הדתי.
איך את מחברת בין יהדות למיניות?
“אני מרגישה שהעיסוק בגוף הוא גאולה, שהיהדות במהותה עוסקת בחיבור לחומר ובקידוש החומר. להיות יהודי זה לעבוד את השם מתוך הבשר. באנו לכאן כנשמה בגוף, והדיכוטומיה הפנימית הזאת מזמינה אותנו להבין איך הגוף משרת את הנשמה ואיך הנשמה משרתת את הגוף. אני מרגישה שהמיניות היא המקום לחיבור הזה, המקום שבו הבשרי והנשמתי הופכים אחד. ה’ אחד ושמו אחד. הדגש הוא על האחד. אומרים שבזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ובזכותן עתידין להיגאל, ואני בהחלט מאמינה מאוד בכוחן של הנשים. אני מרגישה שהתורה שאני מלמדת נגישה יותר אינטואיטיבית לנשים. כמו כן, אני מנחה בעיקר נשים וזוגות כי זה מרגיש לי יותר צנוע ונוח לי בשדה הזה ובשפה הזאת. אני מאמינה גדולה במסורת בית אבא ובגבולות שההלכה מסמנת".
מגיל צעיר ידעה לייזרסון שהייעוד שלה הוא לעסוק באהבה. אימא שלה נהגה לומר ש"אורית אוהבת לאהוב". היא קרויה על שם סבתה החאלבית מרגו, שאחת המילים שהיו שגורות בפיה הייתה "תענוג". לייזרסון מספרת כי גם ברגעיה הקשים ביותר של הסבתא, כשגופה היה כבר שבור ורצוץ, היא הייתה תמיד אומרת "תענוג לראות אתכם". מאז שהיא נפטרה, רק התחדדה התחושה של לייזרסון שמשימת חייה היא ללמד עונג כעבודת השם. "הנושא הזה הוא בגופי, הוא בוער בי. אני מרגישה שיש בתוכי תורה שצריכה לצאת לעולם. 'מבשרי אחזה אלוה' – אני מרגישה שמתוך הגוף שלי נובע הידע הזה ואני רוצה להפיץ אותו ודווקא לנשים".
האהבה היא גילוי השכינה
מה בעצם עושים בפגישות האישיות או בסדנה שאת מעבירה?
"אני מאמינה בנעשה ונשמע, ולכן התוכן שאני מעבירה הוא פחות לדבר על הנושא או לרכוש ידע, אלא להעניק מרחב שמאפשר לכל אישה לפגוש ולחוות את עצמה ולתת לידע לנבוע מתוכה. כל אישה יכולה להיות מורה במפגשים הללו. לכל אחת יש ידע ומתנות גוף ונפש ששייכות רק לה, ואם רק תעז לחלוק את הידע הזה ולתת לנו ממתנותיה כולנו נרוויח. הסדנה היא מעשית, כלומר היא עוסקת בתרגול ונותנת כלים מעשיים להרחבת אנרגיית החיים בגוף ולחיבור של כל אישה אל המיניות שבה ואל ההוויה שלה כאישה ואל כוחות החיות שבה כאדם.
"אנחנו מתרגלות את מדיטציית קונדליני וחמשת המקצבים ולומדות להכיר את הארכיטיפים הנשיים והדמויות הנשיות שהושפענו מהם; מציפות ומפרקות את התבניות שמהן מורכבת התפיסה המינית התרבותית שלנו; פוגשות את החלקים המכוערים שלנו ומלטפות אותם; נותנות לגיטימציה להשמיע את הקול ולשחרר אנרגיה דרך תרגילים גופניים; לומדות לתת ולקבל מגע מתוך הקשבה לעצמי; מחפשות מה נוח לי ומה נעים לי בחיים; מתחברות לחלומות, לחשקים, לילדה שבתוכי ולזקנה; לומדות לשים גבולות ולהקשיב ללא שמבקש להיאמר; ומתרגלות בקבוצה הקשבה לגוף וטכניקות שונות לגילוי עוצמתה הנסתרת של המיניות הנשית. במרחב הקליני מתאפשרת גם עבודת עומק לריפוי טראומה או התמקדות בתוכן אישי ספציפי".
מה החזון שלך בנושא מיניות אצל נשים?
"שיכירו את עצמן יותר מקרוב, יעברו מפחד לאהבה, ירבו עונג ואהבה ויבינו את פוטנציאל הריפוי שבהם. הייתי רוצה לשחרר נשים מארכיטיפ חווה ולילית, לאפשר לכל אישה לטעום ולפגוש את כל חלקיה ולהעז לנוע בתוכם בשמחה ובחופש. הייתי גם רוצה להשכין שלום בין המינים ובעיקר שאנשים יעשו שלום עם עצמם ועם גופם".
ואם בן הזוג לא משתף פעולה, מה את ממליצה?
"מיניות טובה מתחילה בתוכי. אני ממליצה לנשים להתמקד בעצמן ולא להשליך על בן הזוג תקיעות או אשמה. כשהן יזוזו הכול יזוז איתן. בן הזוג שלנו הוא לא בשליטתנו. ככל שנשחרר אותו מהציפייה שיהיה איפה שאנחנו מצפות, כך יש יותר סיכוי שירצה להגיע לשם בעצמו. אפשר להשתמש בבן זוג כמראה להתבוננות פנימה. אין לי ספק שזוגיות היא השדה הכי טוב לחיכוך ולהתפתחות עצמית. יותר מכול אני מאמינה בפסוק 'נקבה תסובב גבר'; האישה היא ציר, ואם היא תפרוץ אז בסופו של דבר האיש שלה ינוע סביב העוצמה שהיא תביא איתה לבית".
מה הסוד שכל אישה חייבת לדעת?
"'זכו שכינה ביניהם', פשוטו כמשמעו. אנחנו חייבים לזכור שמיניות וחיבור בין איש לאישה יכולים ליצור גילוי שכינה ממש! שיש בתוכנו אוצר פנימי, שהגוף שלנו הוא בית מקדש לעבודה רוחנית, שהעונג הוא רחב יותר מכל דבר שלימדו אותנו או הראו לנו בסרטים ובתרבות, שהכול מתחיל מלעשות אהבה עם עצמי".
באילו קשיים בזוגיות את נתקלת שנובעים מחוסר ידע ?
"יש לי רשימה אינסופית. עם זאת, השאלה אינה קשורה לדעתי לידע בהכרח, אלא לידיעה, לחבירה הפנימית למי שאני, לצרכים שלי. איזה יופי שבעברית המילה לחיבור היא 'ידיעה' והאדם ידע את חווה אשתו. קודם כול הוא ידע, כי הרי איך אפשר לדעת את האחר לפני שידעתי את עצמי? בלתי אפשרי לאהוב את האחר לפני שאהבתי את עצמי, שם אני מוצאת שמתחילים הרבה בלבולים, פערים, אכזבות, השלכות וציפיות".
מה החלום שלך בתחום ?
"החלום שלי הוא 'להחזיר אנשים בתשוקה'; להשיב את התשוקה לחיים, לא רק מבחינת מיניות, אלא לחיות חיים שיש בהם טעם וגעגוע ורצון ברור. אני עובדת עם גופים שאני מאוד מעריכה כמו 'עבודה שבגוף' ומדרשות שונות שמזמינות אותי ללמד נשים. הייתי שמחה שהמעגלים האלה יתרחבו ויפוצו. אני גם מנחה ושותפה בכמה קבוצות סגורות בפייסבוק בתחום הזה, ושם מרגישה שיש במה נוספת מרגשת ואינטימית לחלוק את הידע, לשתף ולהציע נקודות מבט מרחיבות וחדשות. אם את שואלת על החלום הגדול שלי, אז לפתוח בית מדרש לגוף".
לסיכום, איפה אנחנו כחברה טועים לגבי נושא הזוגיות ומה אפשר לחזק.
"אני חושבת שמוכרים לאנשים שזוגיות היא משהו מסוים ואין מספיק כנות בשיח על המורכבות ש'בנין עדי עד' מביא איתו. לא מדברים מספיק על הקושי שבמפגש בין הזכרי לנקבי בעולם, על זה שזוגיות היא עמל והיא לא דבר שבא בקלות. בדור שלנו נדרש מבני זוג לנהל ביחד גם משק בית מפואר, גם להוליד ילדים וגם להיות מאהבים זה לזו, וזה לא פשוט. לאורך ההיסטוריה לא כך היה. הייתה רחל האהובה ולאה המולידה וכל אחת מהן לא ויתרה על הכמיהה לצד של השנייה.
"אני מקווה שהדור הבא שלנו כבר יקיים מיניות בריאה יותר. אני מאמינה שדוגמה אישית היא הדרך היחידה להעביר אינפורמציה, בטח לילדים. מה שהגוף של אימא ואבא משדר שווה הרבה יותר מאלף מילים. אם נוח להם בגופם, במיניותם, בנוכחות הפיזית שלהם, בחופש שלהם ליהנות מהחיים, הם יחיו מתוך חיבור לעצמם ולחלומות שלהם. אם הם נוגעים ומחבקים ואוהבים את ילדיהם, הידע הזה הוא ראשוני ומיידי ומתוך המקום הזה אפשר להתחיל גם לדבר. לכן, לפני שמחנכים ילדים למיניות בריאה, חשוב שנחנך את הילד הפנימי שבתוכנו לבריאות שבמיניות".
לעמוד הפייסבוק של אורית לייזרסון
הכתבה באדיבות אתר המומלצים
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן