האם ההורים שלך מתעקשים להשתמש בסלנג?
אם הוריכם נשארים בתחומי הניב המקראי הכולל מילים כמו "חבלז", "סבבה אגוזים", "להזדנגף", "מדליק", "משגע" ו"חתיכה" - הכל בסדר. נורות אזהרה צריכות להידלק במקרים של: "נדיר", "כוסית", "מדהוז" ו"אינסטוש". מחוץ לתחום: "וודג'", "פאטוצ'", "לירד" ובגדול עגת גייז, בעיקר כי אם אתם לא מבינים מה רוצים מכם אז גם להם אין זכות.
האם ההורים שלך מתקשים להתמודד עם טכנולוגיה?
פעם חלוקת התפקידים הייתה ברורה: אתם עשיתם דברים באינטרנט וההורים שלכם לא ידעו מזה. אבל מאז פייסבוק והפתיחות היחסית של כל שכבות האוכלוסייה לרשתות חברתיות ("הפייסבוק הזה אתר נהדר"), כל לייק שתעשו מפוקח ומנוטר על ידי בני המשפחה שלא הייתה לכם ברירה אלא לאשר. ומילא לנסות להסביר להם מה זה בדיוק ל"כשאמא ואבא בני דודים", אבל כשאמא שלכם מתחילה לעשות אטנד לאיבנטים של החברים ההיפסטרים שלכם, ברור שהחברים הבוגדניים יצלמו את המסך וישלחו אותו בכל קבוצות הוואטסאפ המשותפות.
האם ההורים שלך ממש מתקשים להתמודד עם טכנולוגיה?
ההורים שלכם פתחו יוזר באינסטגרם וכל מה שקיבלתם זה הצפת תמונות זהות, חלקן לא בפוקוס והיתר סתם מכוערות, של הכלב המשפחתי בתוספת כיתוב המדמה את מחשבותיו? אם כן, סביר להניח שמדובר בשלב מתקדם, כזה שיגיע אחרי עשרות תגובות פייסבוק הוריות שלרוב יאדירו אתכם באופן מוגזם, יכללו שמות חיבה נשכחים ולעתים, במידה ויש להם את הכישורים הטכנולוגיים, גם תמונות עבר כעורות שלכם. אתם יכולים לצאת חארות ולחסום אותם, אבל עדיף פשוט לקבל ולהכיל את קיומם הווירטואלי לצדכם, את ההגבלות שהיא כופה עליכם (כי אתם לא רוצים תגובה של אבא על תמונה מהווק אוף שיים האחרון, כן?) ואת ההתמודדות עם שאלות כמו "אז מה בדיוק עושים בגריינדר הזה?". נוכחותם של הורים בפייסבוק שלכם היא הדבר העיקרי שיגרום לכם לא לעשות משהו שתצטערו עליו אחרי זה ושיותיר אחריו עדויות וירטואליות נצחיות, קבלו אותה בהבנה.
האם ההורים שלך הצטרפו אליך לטיול של אחרי צבא?
אם נסעתם להודו במטרה למצוא את עצמכם, להכיר אנשים חדשים, לפגוש מנטליות זרה או כל יופמיזם אחר לסמים, וכל מה שקיבלתם זה קלקול קיבה בגסטהאוס במנאלי בחברת אמא שצועקת עליכם לשתות רק מהבקבוק של המינרלים, אתם בבעיה. הגיע הזמן להדליק קצת קטורת, לשים ברקע את "עוף גוזל" ולשוחח על גבולות.
האם ההורים שלך גזענים בלי לשים לב?
ההנחה הבסיסית היא שכל ההורים גזענים בלי לשים לב. כן, גם אמא שלכם שלקחה הכי בסבבה את היציאה שלכם מהארון ותרמה שתי שמיכות פיקה למתקן "חולות". גם אמא שלה, סבתכם האהובה, כפי הנראה אוחזת באי אלו דעות נחרצות הקשורות לתימנים, ויש סיכוי לא רע שאבא שלך יביע את דאגתו מהשתלטות האיסלאם על אירופה בדיוק כשהפועלים הערבים בסביבה. וזה בסדר, כי אולי גם אתם כבר הורים ובמקרה כזה, רוב הסיכויים שאם תיקלעו אי פעם עם העגלה לדרום תל אביב, תקוו שהאריתראי שצועד מולכם לא ישתעל על התינוק ואולי בהיסח הדעת גם תדחפו את הסלולרי עמוק לתיק. אגב, גם עמדות בנושא נכים, הומלסים ובנסיעות משפחתיות לאירופה – צוענים, תופסות.
האם ההורים שלך אוהבים אחד את השני יותר מדי?
רובנו מעבירים את חיינו בהדחקת הנסיבות שבעזרתן הגענו לעולם, אבל יש הורים שלא מהססים לאזכר אותן. כלומר, אם אתם הורים – אנא, הפסיקו לגעת אחד בשני בתשוקה החושפת את היותכם אנשים מיניים ותעברו לתיעוב הדדי שקט שיהיה לילדים שלכם יותר נוח להכיל, תודה.
איך ההורים שלך מתנהגים במסעדה?
האם הם אסרטיביים מדי עם המלצר? או שאולי מסתחבקים איתו באופן מוגזם? מחזירים מנות שלא לצורך? מקריאים בקול רם את התפריט? מביאים איתם עשבי תיבול מהאדנית הביתית? מתעקשים להיכנס למטבח לדבר עם השף? משאירים טיפ של חמישה אחוז? שואלים את המלצר אם הטבח הלך לשחוט את הפרה בשביל הסטייק? אם כן, לפני שאתם מעלים את הנושא בעדינות, קחו בחשבון שבמאה אחוז מהפעמים הם גם ישלמו עליכם ושלא מדובר בסטטוס קוו שאתם מעוניינים להפר.
האם ההורים שלך יותר מגניבים ממך?
יש שני שלבים בחיים שבהם אתם עשויים לגלות שההורים שלכם מגניבים יותר מכם. הראשון הוא כשמתחילים לפתח טעם מוזיקלי, עוברים את שלב הפינק פלויד ולאונרד כהן וקווין ומגלים לחרדתכם, בנבירה אקראית בתקליטים של ההורים, שהם שמעו את זה הרבה לפניכם. השלב השני מגיע כשאתם כבר עושים ילדים משל עצמכם ואורח חייכם כולל הירדמות על הספה בתשע וחצי עם שאריות פיצה בשיער, בזמן שהוריכם כבר אנשים חופשיים במשבר אמצע החיים שמרגישים שזה לגיטימי ללכת באחת בלילה להרים בבלוק. בונוס: סלפי עם החברים שלכם ובקבוק מים חשוד.
האם ההורים שלכם עוקפים סמכות?
אתם חיילים? אם שמעתם כריזה בבסיס הקוראת לכם למשרד המפקד שיבהה בכם בעייפות, תבוסה ורחמים, סביר להניח שהוא בדיוק סיים לשוחח עם אמא שלכם. מצד אחד לא נעים אבל מצד שני, סביר להניח שתצאו השבת הביתה. אגב, מדובר ברמז מטרים לחיים שלמים שבהם ההורים משכנעים את הבוס שאתם מנהיגים סמויים, את המרצה באוניברסיטה שמגיע לכם פקטור ואת בעל הדירה לחדש חוזה באותו המחיר. זה מביך, פולשני ומקטין ואם ממש תרצו, תוכלו לגרום להם להפסיק, אבל קחו בחשבון שאז תצטרכו להסתדר בלי מישהו שעומד לצדכם ויש לו את התכונה היחידה שעדיין לא פיתחתם – היעדר מוחלט של בושה.
האם ההורים שלכם לא מכבדים מרחב גוף?
התופעה המצמררת: נשים בוגרות שצועדות עם אמא שלהן ברחוב סואן כשלפתע, ללא כל אזהרה, היא מסדרת להן את החזייה; או גברים על סיפו של גיל 30 שאמא שלהם עדיין, ללא התראה, מלקקת לעצמה את האגודל ומשפשפת להם כתם דמיוני מהלחי. אז כן, יכול להיות שיש להם בעיה קלה של מרחב אישי. אבל מה לעשות, בשביל ההורים שלכם תמיד תהיו התינוקות המריירים ודולפי החיתול שבהיעדר השגחה יתיישבו בתוך שלולית וייחנקו מלגו, עליכם להסביר להם בעדינות שאתם אנשים בוגרים ובעלי שיקול דעת וכן, השיער שלכם נראה ככה בכוונה. אבל בנות, קחו בחשבון: יום אחד אתן תלדו ותשכבו בבית חולים אחרי ששידכו לכן את הבטן עם אקדח סיכות. וברגעים האלה שם, אתן יודעות מי יהיה האדם היחיד שייקח אתכן למקלחת עם פולידין, או לפיפי, או להחליף תחתוני רשת? כן, אמא. ואז אתן תחשבו על כל הפעמים שצרחתן עליה ברחוב כי היא התעקשה להרטיב לכן את הפוני ותרצו למות.
האם ההורים שלך פגשו את ההורים שלה?
מפגש משפחות ראשון? צפו לחגיגת מבוכה אחת גדולה, מלאה ברגעי צביעות מוגזמת שבמסגרתה כולם ידברו בקולות גבוהים מדי ויתנשאו בסתר אחד על השני. מדובר בשאיפות מתנגשות: מצד אחד למצוא חן ומצד שני לעשות רושם, מה שיוביל להתפעלות מוגזמת מהאוכל שמוגש תוך כדי ניסיון להקטינו. "הדג הזה כל כך טעים! אצלנו לא משתמשים בכל כך הרבה שמן". ובמקרה שמדובר גם בהתנגשות עדות, צפו גם להשתפכות נרגשת ופוגענית בסגנון "סוף סוף אנחנו מכירים אנשים שיכולים להזמין אותנו למימונה והם לא המוסכניק שלנו!".
האם ההורים שלכם בעיצומו של משבר אמצע החיים אקסצנטרי?
אמא התחילה לפסל נשים ערומות בחימר? אבא עשה רישיון לאופנוע? הם נסעו למעגלי מתופפים במדבר? החלו לתקשר עם ישויות? השתתפו בערב מקסים של חילופי זוגות? הצטרפו לכת? התמכרו לשייקים ירוקים ופתחו דוכן בשוק האוכל בסנטר? אם האורחים שלך עוסקים לפתע בשלל תחביבים מוגזמים, יש סיכוי שהם במשבר אמצע חיים מוחצן במיוחד, שזה בערך כמו מרד גיל ההתבגרות שלך רק עם כסף. נשום עמוק וקווה שבעוד שנה העדות היחידה לתקופה הקשה הזאת תהיה כמה זכרונות מביכים וחור קטן בגבה של אמא, איפה שהיה הפירסינג.
האם ההורים שלכם אוהבים אתכם בקטע מלחיץ?
הקולאז' הענק הזה של כל תמונות הילדות שלכם על הקיר? זאת היה יכול להיות עילה לצו הרחקה אם הם לא היו ההורים שלכם. תוסיפו לזה את הבדיקה האינטנסיבית לגבי מיקומכם, מזונכם, לבושכם והודעות וואטסאפ כמו "עברתי אצלך בבית. השארתי עוף", והוריכם הם למעשה החברה הסטוקרית שזרקתם אחרי שגיליתם שהיא נוהגת להתבונן בכם כשאתם ישנים.
האם הכרתם להורים שלכם את החבר החדש?
כי אם זה עומד לקרות, כדאי שתעדכנו אותם שאתם עדיין בשלב העדין ביחסים שבו אתם מעמידים פנים שאתם אנשים אחרים לגמרי. כהורים, הם מחויבים לשתף פעולה עם התרמית, מה שאומר שאסור להם לשלוף אלבומי עבר, להעלות תקריות מביכות, להעביר עליכם ביקורת או להתפאר בכם באופן מוגזם. בנוסף להוראות ההפעלה הבסיסיות הכוללות הימנעות משיחות על פוליטיקה, עדות, אקסים, תקריות מביכות וסיפורי פלוצים, אתם נשארים עם אופציה לערב אידיאלי שיכלול ברובו שתיקה.
ואולי בכלל אתם אלו שמביכים את ההורים שלכם?
אתם עובדים כמנהלי רשתות חברתיות וההורים שלכם מציגים אתכם כ"בכירים בפייסבוק"? הם תמיד מעגלים בעשרים נקודות למעלה את ציון הפסיכומטרי שלכם? הם טוענים שאתם עובדים על תערוכה למרות שנזרקתם מבצלאל ומאז אתם גרים איתם? יכול להיות שלא מדובר בשיבושים חמודים שנובעים מאהבתם האינסופית ובוחן מציאות לקוי, אלא בניסיון קר ומחושב להאדיר בפני חבריהם מציאות שברור להם שהיא עגומה. יכול להיות שלאורך כל הזמן הזה אתם בעצם הייתם אלו שהבכתם אותם? תשובה חיובית אחת או יותר על השאלות הבאות עלולה להעיד שכן: האם סיפרתם באירוע משפחתי שהצבעתם לרשימה המשותפת (ואבא שלכם הוא לא איימן עודה(? האם הודעתם לסבתא שאתם לא מגיעים אליה יותר כי היא קרניסטית? האם עברתם את גיל 30 ואתם עדיין גרים עם ההורים? האם אתם תחום עיסוקכם כולל וידאו ארט? האם אתם פוליאמורים? האם פתחתם פעם משפט במילים "אצלנו בקומונה"? האם כתוב לכם בפייסבוק שלמדתם ב"אוניברסיטה של החיים"? האם אתם בין עבודות? האם התאהבתם בעץ? האם את/ה אמיר חצרוני?
