נ', חרדי בן 23, לא האמין שזה קורה לו: אחרי שנתיים של נישואים מאושרים, עם תינוק שזה עתה נולד, מצא את עצמו פתאום על מדרגות הרבנות. "אהבנו מאוד אחד את השניה, הייתי מאושר, חיי הנישואים היו טובים", הוא נזכר, "עד שההורים שלה התחילו להתערב לנו בחיים ולהזכיר לה שבעצם היא רצתה להתחתן עם בחור ישיבה ולא עם מישהו כמוני, שעובד. בינתיים היא נכנסה להריון ועברנו לגור ליד ההורים שלה, שיהיה לה יותר קל. כל יום אמא שלה עשתה איתה שיחה, והסבירה לה איזו טעות היא עשתה, ושחייבים לפרק את החבילה. אשתי התבלבלה: היא עזבה את הבית במהלך ההריון ונוצר נתק קשה, ממש שנאה ותיעוב. התגרשנו. אם לא ההורים שלה, היינו נשואים באושר עד היום", הוא מסכם בצער.
אצל ע', חרדי בן 38, המצב לא היה טוב יותר. הוא התגרש בפעם הראשונה אחרי שבנו נפטר ממחלה בגיל שנתיים וחצי, נישא בשנית בגיל 34, "עם ספרדייה", הוא מציין, והוריו האשכנזים התנגדו לשידוך. משלא נענה להם - הכריזו עליו חרם. לחתונה לא הגיעו. "במשך שלוש שנים הם לא דיברו איתי", הוא אומר, "רק אחרי שהתגרשתי ממנה, הם חידשו את הקשר. נפרדנו כי היא לא התאימה לי באופי. אולי גם ציפיתי ממנה שתפצה אותי על זה שבגללה המשפחה שלי התנתקה ממני".
התערבות בוטה של הורים בחיי הזוג הצעיר היא סיבה נפוצה ביותר לגירושים במגזר החרדי כיום, אבל יש עוד סיבות רבות: חילוקי דעות, ריחוק ובגידות, כמו גם סיבות שאופייניות לחברה החרדית: היעדר מכנה משותף כתוצאה מהיכרות שאינה מספקת; שידוך לא הוגן, שבמהלכו הוסתרה אינפורמציה הכרחית; כניסת האינטרנט למשפחות חרדיות ועלייה במעמד האישה. אכן, החברה החרדית - שעד לא מזמן התפארה בחיי משפחה יציבים ובאחוזי גירושין זעומים – הצטרפה לסטטיסטיקה.
"חרדים הבינו שזאת לא מצווה לסבול"
לפי מחקרים, מצבנו עגום ביותר: כיום כל זוג שלישי מתגרש, הסכמי ממון הפכו לדבר שבשגרה, ויותר ויותר אנשים פוצחים בפרק ב' ואפילו ג'. ומה קורה אצל החרדים? במשרד הדתות וברבנות הראשית לא ששים להעביר נתונים על אחוזי גירושים בערים חרדיות, אבל לפי דו"ח שפרסמו בתי הדין הרבניים לסיכום שנת 2012, בעוד שתל אביב הובילה עם 711 זוגות מתגרשים, גם בני ברק קיבלה מקום של כבוד באמצע הרשימה, עם 147 זוגות. מדובר במספר גבוה יחסית לערים חילוניות רבות, וגם אם ניקח בחשבון את העובדה שייתכן שבערים אחרות ישנם זוגות שלא עברו דרך הרבנות, עדיין אחוז המתגרשים בעיר גבוה ביחס לעשור הקודם.
"פעם גירושים אצלנו היו דבר נדיר, היום בהחלט לא", אומר אליעזר היון, 36, עיתונאי חרדי ומאסטרנט בסוציולוגיה, נשוי פלוס ארבעה ממודיעין עילית. "כשההורים שלי התגרשו לפני 25 שנה, הייתי הילד היחיד בבית הספר שהוריו התגרשו, וסבלתי נורא. היום, רק בכיתה של הבת שלי, יש שלוש בנות להורים גרושים. גירושים בפירוש נפוצים יותר היום אצל החרדים, אם כי האחוזים עדיין נמוכים יותר מאשר בחברה הכללית".
לפרופ' מנחם פרידמן, סוציולוג של הדת וחוקר היהדות החרדית בארץ, אין ספק מה קרה: "הסיבה העיקרית לעלייה בגירושים בחברה החרדית היא עלייה במעמד האישה החרדית, חד משמעית", הוא קובע. "גם בחברה הכללית אחוזי הגירושים נמצאים בעלייה מהסיבה הזו, ומה שקורה שם משפיע על החברה החרדית. היא לא סטרילית, אלא מושפעת. מצבן של הנשים בחברה החרדית טוב לאין שיעור ממה שהיה פעם, וכאשר הנשים משכילות יותר, יש להן יותר מקורות הכנסה, החוק מגן עליהן ומעביר לידיהן אוטומטית את הילדים במקרה של פרידה – גירושים מבחינתן הם כבר לא סוף פסוק".
אז הכל בגלל עצמאות הנשים?
"אין ספק שכאשר אישה חרדית היא בעלת השכלה גבוהה ועובדת במקום שמעניק לה גב כלכלי, יש לה יותר אפשרויות להבין שבעלה לא מספק אותה, וגם לקבל החלטה להתגרש. יש שני דברים שהשתנו בחברה החרדית: גיל הנישואים ירד, והגברים שלא עובדים. מי שחושב שחרדים אף פעם לא עבדו ותמיד התחתנו בגיל 18 – לא יודע על מה הוא מדבר. במחצית השנייה של המאה ה-19 נישואים בחברה החרדית היו מאוד מאוחרים, בשנות העשרים ואפילו השלושים. עד קום המדינה גברים חרדים עבדו ופרנסו את משפחותיהם. רק משנות החמישים והשישים זה השתנה, כשהמדינה התחילה לממן את החרדים. אז גיל הנישואים ירד דרמטית, והיום נערה חרדית בת 17 וחצי כבר מתארסת. זה משתלם להם כי מממנים אותם. כך קורה שלאישה יש מעמד כלכלי טוב יותר מאשר לגבר, היא משכילה ממנו ולא תלויה בו. כשלאישה כזאת בגיל 40 כבר אין ילדים בבית, למה לה להישאר איתו?"
ובכל זאת, אחוזי הגירושים אצל החרדים עדיין נמוכים יותר.
"זו חברה יותר שמרנית, וכשמתחתנים בשידוך ואין ציפיות, גם יש פחות אכזבות ויותר סיכוי ליציבות. אבל הדימוי שהם חברה בריאה ושלמה, זה אחד השקרים הגדולים שיש. יש בחברה החרדית גירושים, ולהבדיל, יש גם מקרי אונס והתעללות בתוך המשפחה. אני לא יודע אם יותר מאשר בחברה הכללית כי התקינות הפוליטית לא מאפשרת לנו לבדוק את זה, אבל כל הרעות החולות שיש בכל חברה, נמצאות גם בחברה החרדית. הם לא חבורה של מלאכי השרת".
גרושים חרדים, מצידם, סבורים דווקא שהעולם המתפתח הוא שהכניס אותם לסטטיסטיקת הגירושים, ואם לדייק: שהאינטרנט הוא האשם העיקרי. "רק בגללו מתגרשים אצלנו", פוסק י', חרדי גרוש בן 25. בגיל 19 התחתן, בגיל 24 כבר היה גרוש עם ילדה. "אצלנו החרדים יש אמרה כזאת שבין סטיב ג'ובס לרב שך, ג'ובס ניצח", הוא מסביר, "המחשב פרץ למגזר והשתלט על הכל: על העסקים, על חיי הבידור ועל שעות הפנאי. בשביל חרדים זאת הצצה לעולם שבחוץ. באמצעות האינטרנט, אדם חרדי רואה פתאום שבעצם אין לו זוגיות, ולא רק זה: הוא רואה שלאחרים יש. פעם זוג חרדי היה מתחתן, בונה בית, מביא ילדים וזהו. אף אחד לא חשב אם הוא אוהב או לא אוהב: הגישה הייתה שלכולם יש בעיות, אז מתמודדים. פתאום האינטרנט הכניס מושגים כמו התאהבות. פתאום חרדי מבין שאולי הוא יכול למצוא מישהי שכן תתאים לו".
י' יודע על מה הוא מדבר: הוא עצמו התחתן אחרי שלוש פגישות, "עם מישהי מבית מודרני, מהקהילה שלי", הוא אומר, "בזמנו זה נראה שידוך מתאים, אבל התברר שאין קשר בינינו: היא הייתה מחו"ל, היו בינינו פערים מנטליים, הבדלי שפה. רואים את זה בדברים הכי קטנים – כל שנינות שאתה אומר, שישראלית הייתה מבינה, היא לא הבינה. אתה כאילו טמבל בעיניה. מיד הבנו שזה לא זה, אבל חודשיים אחרי שהתחתנו היא כבר הייתה בהריון; פחות משנה אחרי הנישואים הייתי עם ילד, בלי שום זוגיות. מהתחלה זה לא היה נכון".
אז למה התחתנת איתה?
"ילד בן 19 שפוגש בחורה ויוצר קשר אינטימי לראשונה, איזה שיפוט את רוצה שיהיה לו? אין לו מדדים, אין כלים".
ויש את עניין הפינוק. "העולם התקדם, נפקחו העיניים, יש יותר מודעות להבין שכשזוגיות לא עובדת, אין טעם לגרור אותה", אומרת ירום, "אבל מעבר לזה, אנשים נהיו מפונקים. לא מסתדר, אז מתגרשים. לא מנסים לתקן".
את התחתנת בגיל 18, התגרשת לפני שש שנים. למה?
"זה נשאר ביני לבין הגרוש שלי, אפילו ההורים שלי לא יודעים. יומיים לפני הגט סיפרתי להם, וזהו, לא רציתי שיתערבו לי בחיים. כמובן שהגיעו המון לחצים במהלך היומיים האלה עד הגט, אבל כבר לא עזר להם. היה לי רע מאוד עם האקס שלי, אני מאוד שמחה על הגירושים".
"יום אחד הבנתי שהוא חולה נפש"
הסיפור הזה, אגב, נשמע לא מעט במהלך הכנת הכתבה, בגרסאות שונות: זוגות חרדים רבים בוחרים שלא לערב את ההורים בהחלטה להתגרש, כדי שלא יופעלו עליהם לחצים להשיג שלום בית. לחתונה הם מגיעים אולי לא בשלים מספיק, אבל בשלב הגירושים, מסתבר, הם כבר עצמאיים ומגובשים מספיק כדי לפעול לבד.
ועוד משהו מעניין: גרושים במגזר החרדי הופכים לאוזן קשבת עבור חרדים אחרים שמנהלים זוגיות לא מספקת. "אחרי שהתגרשתי היו סביבי אנשים שהגירושים שלי ניערו אותם", מספרת ירום, "בזכותי יש זוגות שפנו לטיפול זוגי, שניסו לשפר את הזוגיות שלהם, סידרו לעצמם את החיים. כשאת מתגרשת, אנשים מרגישים נוח לבוא ולספר לך דברים. שמעתי סיפורים, שאלוהים ישמור. יש זוגות חרדים שאם הם יתגרשו זה יעשה רק טוב להם, לילדים שלהם ולדורות הבאים במשפחה שלהם".
"אני יודע שיש הרבה זוגות שיש להם נישואים כמו שהיו לי, כי הם באים לספר לי", אומר גם י', "הם מרגישים נוח לספר לי על הבעיות שלהם, ואני מקשיב ואומר לעצמי – ריבונו של עולם, איפה זה ואיפה זוגיות. אין כימיה, אין כלום, אנשים חיים עם מישהו שהם לא מבינים מה הם עושים יחד באותו בית".
למה הם לא מתגרשים?
"הם אומרים שכל נישואים נראים ככה, וזהו. שזה המוסד, ואתה לא חייב לאהוב את המוסד הזה. אתה מתחתן, מביא ילדים, ככה העולם".
מרחם עליהם?
"מרחם גם על עצמי. כשאני שומע אותם אני אומר – מה עשית? אנשים חיים ככה, על מה פירקת משפחה? באיזשהו מקום אתה אומר אולי הם צודקים. עכשיו אין לי חרטות, אבל בהתחלה היו לי. יש בדידות ויש לי מצפון על מה שעשיתי – הרי אנשים הולכים מכות בבית ולא מתגרשים. אני לא מתחרט אבל מסתובב עם אות קלון".
ויש גם טלנובלות של ממש. "הבעיה היא שהמוטו אצלנו הוא ש'הכל יסתדר אחרי החתונה', ולא תמיד זה נכון", אומר היון, "היה לי בישיבה חבר, שכבר בתקופת האירוסין הוא אמר שזה לא זה. שכלתו לעתיד לא מתייחסת אליו בכלל, שאין ביניהם שום קשר. הרבנים שלו אמרו – עזוב, זה בגלל שהיא התחילה לקחת גלולות, וזה משפיע על ההתנהגות. אז הם התחתנו ואחרי כמה חודשים התגרשו, כי היא פשוט לא סבלה אותו, לא דיברה איתו בכלל".
ויש גם שידוכים שנעשים שלא בהגינות: סימה לנקרי, 32, גרושה חרדית ואמא לשלושה, נאלצה להתמודד עם שידוך מהגיהינום. ליל הכלולות שלה, למשל, היה סיוט שלא כתוב בתורה. "הוא סתם לי את הפה חזק, קשר אותי, היה אלים", היא מספרת, "שאלתי אותו: 'מה אתה עושה, אתה חולה נפש?' לא ידעתי אז שזה באמת נכון. אף אחד לא סיפר לי שהוא לוקח כדורים ושיש לו 85% נכות נפשית. הרבנים שלו הסתירו את זה ממני, המשפחה שלו הסתירה. התחתנתי בת 16 וחמישה חודשים, אחרי שלוש פגישות. מי שקידש אותנו היה אחד הרבנים שלו כי על פי חוק אסור היה לנו להתחתן. כשאפשר היה, נרשמנו ברבנות. התחתנו בלי אהבה, בלי משיכה. אמרו לי שהאהבה תבוא אחרי החתונה, וככה את צריכה לקחת חתול בשק. אבל אחרי שראיתי שאני רק חוטפת ממנו מכות, החלטתי שאני לא צריכה לשלם על הטעות הזאת כל החיים. הוא רצה שלום בית אבל אמרתי על גופתי המתה".
איך הבנת שהוא חולה נפש?
"יום אחד מצאתי כדורים במגירת הגרביים שלו. הרי ידעתי שמשהו לא בסדר איתו, ופתאום הייתה לי הזדמנות לברר מה קורה. לקחתי את הכדורים לפסיכיאטר המחוזי, שאלתי אותו מה זה. הוא ענה שזה כדורים של חולה נפש. פניתי לביטוח הלאומי ושם אמרו לי שהבן אדם מקבל קצבת נכות מגיל שבע".
אחרי שלוש שנים מייסרות, קיבלה לנקרי גט. היום, בגיל 32, היא אמא לשלושה: ילדה מנישואיה הראשונים, ועוד שניים מהזוגיות הנוכחית שלה. "אני חיה עם בן זוג אבל לא מתכוונת להתחתן יותר לעולם, אני עם המוסד הזה גמרתי", היא מבהירה.
ע.ח, שדכן מבני ברק שעוסק בתחום 18 שנים, מזדעזע משדכנים שמסתירים אינפורמציה: "הכי חשוב בשידוך זה לא לשקר ולא להעלים עובדות", הוא חורץ, "אני לא משקר בכלום, לא מעלים כלום, אם אני חושש לבריאות גוף או נפש אני דורש אישור רפואי. מבעלי תשובה – אני דורש אישור מהמשטרה. לגרושים וגרושות אני ממליץ לא לסגור בינם לבין עצמם עד שיש להם פרוטוקול של גירושים – צריך לבדוק אם היה שם מקרה של בגידה או של הורים שהתערבו. מה עוד את רוצה לדעת?"
למה בציבור החרדי מתגרשים היום?
"לדעתי רוב הגירושים נובעים מחוסר שמירת עיניים. כשהבחור יראה נשים יפות ברחוב, הוא יהיה יותר בררן לפני השידוך ופחות מרוצה אחרי החתונה. בחור צריך לדעת: זאת אשתי והיא הכי טובה בשבילי. יכולה להיות אישה יפה אבל עם חבילת צרות. לא צריך להסתכל רק על החיצוניות. חשוב טוב לב, נתינה. יש גם כאלה שלא בשלים לנישואים. למשל, כשהבחור לא מבין שהוא צריך להתייחס לאשתו ולא לחברים שלו, ושצריך לעזור לה בבית. זוג צעיר זה כמו תינוק שחשוף למחלות, לחיידקים. יש קנאה. יש שטן שרוקד באמצע ושמנסה בכל דרך לפרק את המשפחה. אנחנו מאמינים בזה. לכן אני ממליץ ללכת לרב שמדריך חתנים, למדריכת כלות, כדי שיידעו איזה צרות עומדות להיות, וככה למנוע אותן מראש".
איך אתה יודע מי מתאים למי?
"אני נפגש עם הבחור או הבחורה, מתרשם מהבן אדם, ויודע מה מתאים לו".
ויכול להיות שתשדך רווק לגרושה?
"לא. הם לא יתאימו אחד לשני. אני משדך גרוש לגרושה, יפה ליפה, מכוער למכוערת, כסף לכסף. אם אני אראה שרזה - לא הולך לו עם רזות, אני אשדך לו שמנה. יותר נכון שמנמונת, לא ממש שמנה אם הוא ממש רזה".
זה נשמע נורא, ממש סחר בבני אדם.
"ואצלכם יפה לא הולך עם יפה? וכסף לכסף? אנשים מתחברים ככה גם אצלכם בלי שידוך. אני ריאלי".
"נתחתן שוב בשידוך"
למרות שגירושים הפכו נפוצים יותר בחברה החרדית, עדיין קל יותר להיות גרוש בתל אביב מאשר בבני ברק; "להיות חרדי גרוש זה כתם", אומר נ'. "כששיניתי בפייסבוק את הסטטוס מנשוי לגרוש, אמרו לי כמה חברים שאולי לא כדאי לי לציין את זה בגלל הסטיגמה. אני יכול להגיד שיש כאלה שמקבלים אותי כגרוש, אבל יש כאלה שמסתכלים עליי במבט מעורר רחמים, כאילו הם מעבירים בראש שלהם באותו רגע את כל הסיפורים הנוראים שרצים במקווה-נייעס על עולם הגרושים-גרושות בציבור החרדי, ומנסים לנחש לעצמם איזה סיפור הכי הולם את הפרצוף שלי. פייר? זה לא הכי נעים".
"בתור גרושה, הרגשתי שמתייחסים אליי כאל סוג ב'", מוסיפה גם לנקרי, "עובדה שנדיר למצוא גרושה שמתחתנת עם רווק, זה לא קיים. מבחינת הציבור החרדי, יש לנו ניסיון מיני וזה דפקט". ירום, מצידה, טוענת שהיחס החברתי בקרב חרדים כלפי גרושים נובע מתפיסה עצמית: "כשהתגרשתי נורא פחדתי איך אנשים יתייחסו אליי", היא מספרת, "גם כי היה לי דוד גרוש שהיה דפוק ולא רציתי שישימו את שנינו באותה משבצת של הדפוקים, וגם דאגתי איך זה יתקבל בשכונה, כי הגרוש שלי היה מסמר הערב בכל מקום, וחשבתי שאולי כולם יילכו איתו. אבל קיבלתי מלא טלפונים מחברים שהציעו עזרה והבינו אותי. נכון שפגשתי גם כלבים - אין לי מילה אחרת בשבילם - אנשים שהתייחסו בצורה מגעילה לחברות גרושות ולגברים גרושים. אבל אנשים רעים יש בכל מקום".
גם י' יתחתן בשידוך. "אבל בגיל מאוחר יותר", הוא מדגיש, "אני גר אצל ההורים עכשיו, ואני יוצא לפעמים עם בחורות שהם מנסים לשדך לי, אבל לפני שאתחתן שוב אני צריך עוד לגדול. אני אתחתן שוב ויהיו לי עוד ילדים, אבל אני לא יודע אם גם הנישואים הבאים יהיו לנצח. אני חושב שגירושים הם חלק בלתי נפרד מנישואים".
"אני לא חושב שהבעיה היא ברעיון של השידוכים", אומר גם היון. "צריכה להיות יותר שקיפות ושישימו לב יותר לתכונות של הבן אדם, מאשר לדברים כמו המוצא שלו או העושר שלו, אבל הרעיון עובד. זה גם לא יכול להיות אחרת אצלנו כי חרדים לא מאמינים באהבה לפני החתונה. אצלנו אהבה זה נתינה. 'נתינה יוצרת אהבה' – זה משפט שכל חרדי מכיר, ועל זה מבוסס הרעיון של זוגיות במגזר החרדי. חרדים לא מוכנים לקבל את המושג אהבה, ובטח שלא אהבה ממבט ראשון".
אתה אוהב את אשתך?
כן.
ואתה מאמין בזה שאהבה צריכה להגיע רק אחרי החתונה? לא עדיף לפני?
"שאלה קשה. תראי, מה האלטרנטיבה? אין פתרון אחר. בחברה החרדית לא יכול להיות ערבוב בין גברים ונשים. תראי מה קורה אצל המזרחניקים – רובם לא שומרים נגיעה כי קשה לעמוד בזה כשאתה יוצא עם מישהי כמה חודשים או יותר. אם חשוב לך לחיות לפי ההלכה, צריך להתחתן בשידוך".