לביא (שם בדוי, החוק אוסר לחשוף את שמו למרות שהוריו מאשרים) בן ה-11 חודשים לא התלהב במיוחד מהפסטה בשמנת שהוגשה לו לארוחת הערב. הוא נעל את פיו בכל פעם שהמזלג התקרב אליו והניד את הראש בהפגנתיות. אמא שלו, בת אל רוגוב (30), ניסתה לחשוב על פתרון. "אולי תטחן לו פירות עם קוואקר וסילאן?", ביקשה מאביו, דורון (31). "רק תוציא אותו מהמטבח, שלא יפחד מהרעש".
"הוא נבהל מרעשים חזקים עכשיו", היא מסבירה. "לפני זה זה לא היה ככה. היום אני מבקשת מאבא שלי, שלא שומע כל כך טוב, שידבר חלש ליד הילד כי הוא ממש מתכווץ כשמישהו צועק".
את השינוי בהתנהגות של של בנה הקטן בת אל מייחסת למה שהוא עבר בידי המטפלת שלו, ציפורה דוד. לפי כתב האישום, דוד הפגינה אלימות כלפי הפעוט, צעקה, קיללה וגם הכתה אותו. הפרשה התפוצצה לפני כשבועיים כשבני הזוג גילו בסרטונים שהוקלטו במצלמות הביתיות שהמטפלת סוטרת לבן שלהם, משליכה אותו על הרצפה, בועטת בו, מאביסה אותו באוכל ואז סותמת לו את הפה עם מגבת. "לא האמנתי שזה קורה לי", אומרת בת אל. "ישבתי חמש שעות וראיתי כל שנייה בה הילד שלי סובל. לא רציתי לפספס כלום".
ציפורה החלה לעבוד אצל בני הזוג רוגוב בינואר, אחרי שבת אל קיבלה עליה המלצה מחברה. "לא בדקתי יותר מדי וזאת הייתה הטעות הראשונה שלי. העדפתי להשאיר את לביא עם מטפלת צמודה כי חשבתי שזה יותר מוגן מאשר לשים אותו במעון. ידעתי שהיא עובדת עם ילדים. חיפשתי דמות סבתא חמה ומצאתי את ציפי".
בראיון הקבלה דוד הרשימה מאוד את ההורים הטריים. הם מספרים על דמות אנרגטית, חיובית ובעיקר מקצועית. "היא אמרה לי שהיא שרה ומשחקת כל היום עם הילדים, ושאחר הצהריים היא שומרת על הנכדים שלה. היא הייתה נראית לי מאוד בעניינים, כל דבר ששאלתי או אמרתי היא ישר הסכימה ונתנה תחושה שהיא כבר יודעת את העבודה ושלא צריך לדאוג".
אבן ירדה מלב ההורים, החיפושים תמו. הם קבעו עם ציפי שתגיע בכל יום לבית הסבים, הוריה של בת אל משבע וחצי ועד אחת וחצי בצהריים, אז תחליף אותה הסבתא עד שמישהו מההורים יחזור מהעבודה בהייטק. "הבהרתי לה כבר בראיון שהיא לא צריכה לעשות שום דבר מבחינת עבודות הבית. הכנתי לה אוכל טרי כל יום יחד עם מעדנים ופירות וכל מה שלביא צריך, ביקשתי ממנה רק דבר אחד: 'תשמרי לי על הילד בריא ושמח'".
היא ידעה שיש מצלמות בבית?
"כן. יש לנו מצלמות אבטחה שמכוונות לדלת הבית, גם אצלי וגם אצל ההורים שלי. אפשר לסובב אותם כמובן ולראות מה קורה. דורון ואני היינו נכנסים כל יום לראות מה קורה עם לביא סתם, מתוך געגוע. היינו רואים אותו אוכל ומתנתקים, חוזרים אחרי כמה שעות ורואים אותו משחק. הייתי נכנסת באמצע היום לראות מה קורה, ואם הייתי רואה משהו לא לרוחי הייתי מתקשרת להעיר לה".
כמו מה למשל?
"כמו לא לתת לו לאכול מול הטלוויזיה, לא להרדים אותו בידיים. דברים מהסוג הזה. ציפי גם דאגה לשלוח עדכונים בוואטסאפ על דעת עצמה, שהוא אכל כמו שצריך, שהוא ישן, שהם משחקים. דברים כאלה. לא חשדנו בכלום".
"אני לא אשכח איך היא הושיבה אותו עם הגב אלי והוא הסתובב והסתכל בי במבט עצוב"
גם כאשר התחילו להבחין בסימנים כחולים ושריטות על גופו של לביא, בני הזוג לא חשבו לעצמם שאולי משהו לא בסדר. ילדים הרי נופלים, נחבלים. "התעמתנו איתה כמובן אבל לכל דבר היה לה הסבר ותירוץ. כאן הוא נפל מהמשחק, שם הוא קיבל מכה מהשולחן. באיזשהו שלב, כשראיתי שריטה שאי אפשר לטעות בה, של ציפורניים על חצי מהפנים שלו, אמרתי לה שגם אם זה קרה בטעות, נניח - כי הוא בדיוק עמד ליפול מהספה והיא תפסה אותו ברגע האחרון, שתספר לי ואני אבין, אבל היא הכחישה ואני לא חשבתי להסתכל במצלמות". לעניין זה, המטפלת שבה וטענה בחקירתה במשטרה שהחבלות על גופו של לביא הן תוצאה של השתוללות שלו בבית.
מתי בכל זאת הבנתם שמשהו רע קורה?
"שבועיים לפני שהתפוצצה הפרשה שמנו לב שהכתפיים של לביא משמיעות קולות קנאקים מוזרים", מספרת בת אל. "ציפי בדיוק יצאה לחופשה של שבוע וכשחזרה לביא פשוט לא הסכים ללכת אליה. הוא תפס לי בחולצה ובכה".
דוד הרגיעה את ההורים המודאגים והסבירה להם שהסיבה שהוא מתנהג כך היא בגלל שלא ראה אותה שבוע. היא הפצירה בהם ללכת לעבודה ושהיא כבר תרגיע אותו. "זה נשמע לי הגיוני", אומרת בת אל ודורון מתערב ומספר שהוא דווקא לא היה שקט. הוא החליט לסובב את המצלמה ב-180 מעלות, כך שתתעד את הסלון במקום את הכניסה לבית. מספר ימים נוסף לאחר מכן, גילו בני הזוג שבאותו בוקר של בכי, המטפלת ששכרו הטיחה בפעוט שהיא "תהרוג אותו".
האירוע הבא שעורר את חשדם קרה ביום שבו הפרשה התפוצצה. דוד חזרה בדיוק מיומיים נוספים של חופשה, ושוב לביא לא הסכים ללכת אליה. "הוא תפס לי את החולצה והיה היסטרי", נזכרת בת אל. "אני לא אשכח איך ציפי לקחה אותו ממני והושיבה אותו על כיסא האוכל עם הגב אלי כדי להאכיל אותו בפירות והוא הסתובב והסתכל בי במבט עצוב. אני זוכרת שצלצלתי לדורון ושאלתי אותו, 'איך עד עכשיו הוא לא הסתגל אליה?'".
כשעתיים אחר כך, אביה של בת אל קפץ לביתו כדי לאסוף משהו לעבודה. כשהגיע, הוא מצא את לביא בחצר הבית, לבדו, בוכה. דוד שהתה באותו זמן במטבח. כששאל אותה למה הילד בוכה היא ענתה לו, "כי הוא ראה אותך". הסב נשאר לשחק איתו על השטיח, הרגיע אותו ואז נאלץ לשוב למשרד. לפני שעזב, במשהו בסצינה שנחשף אליה המשיך להטריד אותו. הוא ניסה להתקשר לבת אל, אבל היא הייתה באמצע פגישת עבודה ולא יכלה לענות. כשחזרה אליו ושאלה מה קרה, אמר לה, "עכשיו כבר מאוחר מדי".
למרות ההצהרה, הסב עדכן באותה שיחה את בת אל במה שהיה עד אליו. היא בתגובה מיהרה לצלצל לדוד ולברר האם הכל כשורה. המטפלת אישרה שלביא בכה, אבל חזרה והסבירה שזה פשוט בגלל שהוא ראה את הסבא. "כל ההסברים שלה נשמעו לי הגיוניים. אם היא אמרה שהוא בסדר, הנחתי שזה נכון. לא טרחתי להסתכל במצלמה".
באחת וחצי, כמדי יום, סבתו של לביא הגיעה להחליף את המטפלת. לבקשת בתה, וכדי להרגיע אותה, צילמה את הילד מיד כשהתעורר משנת הצהריים, ושלחה לה את הסרטון. "משהו לא היה בסדר", משחזרת בת אל. "בדרך כלל כשלביא קם, כל הבית יודע. אבל בסרטון רואים אותו פוקח עין אחת בחשש, סורק את הסביבה ומיד מניח את הראש חזרה ומעמיד פני ישן. לקח לו כמה דקות טובות עד שהוא קם ממש".
בת אל העבירה את הסרטון לדורון שהסכים איתה מיד, זו לא הייתה ההתנהגות האופיינית ללביא. הוא צפה בקטע פעם ועוד פעם, חיבר את מה שראה לדיווח של הסבא והבין שהוא חייב להריץ לאחור את הווידאו שצולם במצלמה הביתית. גם אז, הוא לא בדיוק הפנים את מה שראה.
בסרטון הראשון שפתח דורון ראה את במטפלת צועקת על לביא ומטיחה אותו לרצפה. הוא התקשר לבת אל, אבל כשזו ענתה הוא פשוט לא היה מסוגל להוציא מילה מהפה. בהודעת הטקסט ששלח לבת אל מיד אחרי השיחה הוא כתב לה: "אני לא יודע אם זה הכי גרוע או לא אבל זו התנהגות שאני לא מוכן לקבל. בחיים לא הרגשתי ככה. הרגשתי שאם אני לא מדבר איתך אני מתפוצץ, המוח שלי פשוט ריק".
בת אל, שנלחצה מהתגובה של בעלה, מחוסר היכולת שלו לתקשר, ענתה לו בתמימות, "כן זה אגרסיבי אבל זה לא שהיא מרביצה לו". "זה לא גרוע כמו שדמיינת", ענה לה בחזרה. "אבל זה לא מקובל עלי. אף אחד לא צועק על הילד שלי ובטח לא זורק אותו כאילו הוא תיק בחדר כושר". דורון החליט לעזוב את העבודה ולהגיע ישר הביתה. גם בת אל עזבה את העבודה ומיהרה הביתה לצפות ביתר הסרטונים. אז הם גילו את כל מה שפחדו ממנו כל כך, מה שמאוחר יותר הופץ ברשת ופתח מהדורות חדשות.
"איך אני אספר לבן שלי שהרבצתי לאישה זקנה"
את רואה את כל קטעי הווידאו, ומה? מה עושים?
בת אל: "החלטתי באותו רגע להגיע אליה הביתה ולהתעמת איתה. מרוב זעם פחדתי לנהוג אז צלצלתי לאחותי וביקשתי ממנה שתסיע אותי לבית שלה. חיכינו לדורון ונסענו עם אחותי וגיסי. ברגע שירדנו מהרכב החלטתי לצלם את העימות איתה. היה לי ברור שהיא תנסה לטעון שעשינו לה משהו".
בסרטון נצפים ארבעת בני המשפחה מתעמתים עם דוד, מראים לה את הסרטונים והיא מכחישה. מאוחר יותר, בראיון שנתנה לחדשות ערוץ 12 היא סיפרה כי הם פרצו לביתה אחר הצהריים, צעקו עליה ואיימו עליה. עוד טענה כי היא כלל אינה זוכרת שהתנהגה כך עם הילד, ורק לאחר שעומתה מול סרטונים שהוגשו למשטרה, הודתה שנהגה לא כשורה והסבירה את התנהגותה כמקרה חד פעמי שנבע בעקבות לחץ נפשי, שלצערה התבטא בהפגנת אלימות חד פעמית כלפי הילד.
"אני לא מאמינה לה שזה היה מקרה חד פעמי", פוסקת בת אל, שיכולה להסתמך רק על אותו וידאו בודד. במצלמות הביתיות נשמרו רק הסרטונים מאותו יום בלבד משום שכרטיס הזיכרון היה קטן מדי. "מי בכלל חשב שזה הכרחי להגדיל את הזיכרון של המצלמות", היא אומרת. "היינו בסוג של הכחשה. אתה לא רוצה להאמין שאתה בתוך הדבר הזה".
יש אנשים שצפו בסרטונים כתבו שאם זה היה הילד שלהם הם לא היו עוצרים את עצמם. איך משתלטים על פרץ הרגשות במצב כזה?
"אני מודה שאם אני הייתי יושבת על הספה בבית שלי וצופה בסרטונים, יכול להיות שזאת גם הייתה יכולה להיות התגובה הראשונית שלי, אבל אם אני לא מבינה איך היא יכולה לפגוע בילד - איך אני בכלל אוכל לפגוע בה?".
דורון: "מה שעבר לי בראש באותם רגעים זה איך אני אסביר ללביא כשיהיה גדול שהרבצתי לאישה זקנה".
השלב הבא היה פנייה למשטרה והגשת תלונה נגד דוד. "לזכותה של המשטרה ייאמר שמיד לאחר שהתלוננו היא כבר הייתה עצורה ולאחר מכן נלקחה לנווה תרצה. היה לי חשוב מאוד שזה מה שהם יעשו מיד כי היא גם עושה בייביסיטר בערבים ופחדתי שהיא תפגע בעוד ילדים". רק אחר הגשת התלונה, אזרה אומץ ועברה על כל הקטעים שהמצלמות תיעדו.
לאחר מכן בת אל התיישבה בלילה לצפות בכל הסרטונים שברשותם. "רציתי לראות מה עבר על הילד שלי", היא מסבירה. הקול שלה לא רועד כשהיא משחזרת את כל מה שעבר עליה ועל בעלה דורון מרגע שנחשפו לסרטונים, אבל היא שומרת על רצף הדיבור ולא נכנעת לבכי. ניכר שהיא כבר חזרה על הסיפור פעמים רבות, כחלק מההחלטה של בני הזוג עורר מודעות לתופעה ולדרוש עונש מאסר בפועל.
"אני זאת ששמתי אותו איתה כל בוקר, יכולתי לשים לב יותר טוב לסימנים"
"אני התנגדתי בהתחלה להעלות את הסרטון לרשת", אומר דורון. "בת אל ישבה ושכנעה אותי שיש יותר מידי מקרים בארץ של הורים שלא מתלוננים או שמתלוננים והתיקים נסגרים מחוסר עניין לציבור או שהם נסגרים בעונשי מאסר על תנאי או ואזהרות בלבד, שחייבים לשים לזה סוף".
מהרגע שהעלו את הסרטון בו דוד מתעללת בילד הם לא מפסיקים לקבל פניות. "יש לי 814 הצעות חברות, שולחים לי הודעות תמיכה ואנשים מבקשים שאשלח להם תמונות של לביא לראות שהוא בסדר", היא מספרת. "יש ללא ספק מחיר כבד לחשיפה. מתייחסים ללביא בתור הילד של המדינה, הפנים של המאבק אבל הוא לא הילד של כולם. הוא הילד שלי".
בת אל מספרת כי בעקבות שיתוף הסרטון ועלייתו לכותרות היא מקבלת עוד ועוד תגובות מאנשים שבעקבותיה החליטו לשים מצלמות מעקב בבית או כאלו שיש להם מצלמות, אבל כמוהם - מעולם לא ממש טרחו להסתכל בתוכן שנשמר בהן. "בערך 15 משפחות סיפרו שאחרי האירוע הזה הם גילו מקרי אלימות כלפי הילדים שלהם", היא מספרת.
כעת הם מחכים לדיון בעניינה של דוד שיחול בארבעה ביוני, ובו יקבע האם היא תישאר במעצר בית או תשוחרר עד תחילת המשפט. השניים גם הפגינו מול בית המשפט בלוד בו דנו בעונש שנגזר של אינה סקיבנקו המטפלת שחנקה למוות את התינוקת יסמין וינטה בשנה שעברה. "אנחנו באים להזדהות ולהביע תמיכה וגם לראות איך פועלת מערכת בית המשפט", אומרת בת אל. "לפי מה שיגזרו על המטפלת נדע אם יש סיכוי שציפי תשב בכלא".
במקביל, הם מנהלים קמפיין ציבורי שכולל הפגנות, הופעות בתקשורת וקמפיין רשת בו נראית בת אל עם מגבת שמכסה את איברי הנשימה בפניה, כפי שראתה את דוד בסרטון בו היא מצמידה מגבת בחוזקה אל פניו של לביא למשך שניות ארוכות בעוד רגליו מפרפרות באוויר.
המסע שיצאתם אליו עוזר להרגיע קצת את האשמה ההורית?
"אין לי רגשות אשם", פוסק דורון. "זאת לא אשמתי שהיא החליטה להתעלל בו". בת אל נשמעת יותר מסויגת. "אני זאת ששמתי אותו איתה כל בוקר, יכולתי לשים לב יותר טוב לסימנים, יכולתי לעשות עליה מחקר יותר טוב, יכולתי להציץ יותר במצלמות. הרבה פעמים המצלמות לא היו מכוונות כמו שצריך ולא טרחנו לתקן כי מי בכלל חשב שדבר כזה יכול לקרות".
לציבוריות והמאבק יש מחיר, כמו שאמרת. יכול להיות מצב שתגידו, די. נלחמנו מספיק?
בת אל: "לא נפסיק עד שנראה אותה בכלא. כמובן ששום דבר לא בא על חשבון המשפחה שלי. אנחנו מנסים לשמור על שגרה. יש לנו את הזמן שלנו. לביא הולך לחוג שחיה, אנחנו הולכים לארוחות. אני מנסה להתנהל רגיל כשהוא בבית שלא ירגיש שקורה משהו".
אבל שגרה היא הדבר האחרון שבני הזוג רוגוב חווים כרגע. שניהם לקחו חופש בלתי מוגבל מהעבודה כדי להיות עם לביא כמה שיותר ועד שיחליטו מה לעשות. הם נמצאים בתחילתו של טיפול פסיכולוגי משפחתי ונעזרים הרבה בבני המשפחה המורחבת.
מה תעשו כשתהיו חייבים כבר לחזור לעבודה?
דורון: "בחופש הגדול אמא של בת אל, שעובדת בבית ספר, ביקשה להישאר לשמור עליו. ואחר כך אנחנו נחפש לו מסגרת, גן".
בת אל: "כמובן שזה יהיה גן רק עם מצלמות והם יצטרכו להתחשב במה שעברנו ובצלקות שלנו ולאפשר לי לצפות במצלמות כשאבקש".
בני הזוג מספרים שהם לא שינו את התנהגותם כלפי לביא מאז חשיפת הקלטות, ומצד שני הם מודים שהם מאפשרים לו לישון מתי שהוא רוצה ולאכול כמה שהוא רוצה. "ראיתי איך היא דוחפת אוכל לבן שלי כשהוא לא רצה וכמעט נחנק", אומרת בת אל. "לכן הוא אוכל מתי שהוא רוצה וכמה שהוא רוצה גם אם זה יהיה באמצע הלילה", ודורון מוסיף: "אם פעם הייתי מסוגל מבקש רגע מחבר להשגיח עליו לכמה דקות, היום זה כבר לא יקרה".
מה הפחד הכי גדול שלכם?
דורון: "יומיים לאחר המקרה נכנסתי לסטרס נפשי, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. פחדתי שזה יפרק לנו את המשפחה. חבר שדיבר איתי יעץ לי פשוט לדבר עם בת אל ולשתף אותה במה שאני עובר וזה עובד".
בת אל: "לפגוש אותה עוד חודש בסופר".