הרשימה הזו נכתבה מתוך מצוקה אמיתית, אחרי שיום אחד, ממש לא מזמן, שמעתי מכיוון הסלון שלי צווחות ממושכות בקול נשי גבוה. מיהרתי לבדוק מיהי העלמה במצוקה ומצאתי את שני בניי הצעירים, עוד לא בני 4, צופים במחשב בפרק מתוך פיטר פן - הסדרה המצוירת שהייתה זכורה לי מילדותי.
מסתבר שפיטר פן המצויר לא רק שיש לו קול מעצבן, הוא גם נוטה להתעלל בטינקרבל (בפרק הספציפי הזה הוא מכריח אותה לעוף למרות שהיא מפחדת) באקט שהוא גם לא חינוכי בעליל וגם רועש מדי, המוני מדי, רע מדי. בקיצור, גיליתי שתכניות יפניות משנות השמונים כוללות המון צרחות ובלאגן, ואולי אפשר יהיה לדבר על זה שוב בעוד כמה שנים, אבל לגילאים של הבנים שלי הן ממש לא מתאימות. אחרי שגיליתי את זה, התחלתי להשקיע בחיפושים: מה אפשר להראות לילדים ברשת בחינם ושיהיה נחמד וטוב?
יודעת, יודעת. כשמדובר ב"זמן מסכים" של הילדים, לא משנה האיכות, משנה הכמות. כלומר – אני מגבילה (או מנסה להגביל, בואו נדבר שוב אחרי החגים, סבבה?) לשעה של צפייה ביום, והעובדה שצופים בתוכן איכותי לא מאפשרת משכי צפייה ארוכים יותר. ובכל זאת, כאשר הם כבר צופים, הייתי רוצה שהילדים יראו תכנים שמותאמים לגיל שלהם, ושאם אפשר לבקש אפילו יתרמו להם במשהו. יובל המבולבל, למשל, אסור אצלי בבית – יש רמות של פיגור שאני לא מוכנה שילדיי יחשפו אליהן. אז שאלתי ובדקתי, והנה הדברים שמצאתי שאני מכירה ושהכירו לי אחרים ושאפשר לשים עליהם את הכותרת "מומלצים". מוזמנים לגמרי להוסיף עוד המלצות בתגובות.
1. ספר הג'ונגל
את הרשימה חובה לפתוח עם הצגת הילדים הקלאסית – ספר הג'ונגל בבימוי של חנוך רוזן משנת 1996. הגרסה המקוצרת בת 40 הדקות, המסופרת מפיו של פקלי הסנאי, זמינה ואף נטחנת ביוטיוב על ידי כל משפחה בישראל לה ילדים בני שנה ועד חמש, הצועדים לשירותים תוך קריאות "ל-פנות-את-ה-שבילים-כי-אנחנו-הפילים (יופי פטטה!)". הכריאוגרפיה, המוזיקה והתלבושות נהדרות – ואפילו הנוכחות החייכנית של תום אבני כמוגלי לא פוגמת בהנאה.
2. תכני הטלוויזיה החינוכית
נורא קשה לעשות משהו מגניב ומושך, כשמתנוססת מעליך הכותרת "חינוכי". זה כמעט מסרס. וכנגד כל הסיכויים הטלוויזיה החינוכית עושה בשנים האחרונות דברים שווים נורא, אם כי הם מתאימים בעיקר לילדים בגילאים הבוגרים יותר. לנוחיות הגולשים היא מתחזקת ערוץ יוטיוב ואתר, שניהם עשירים מאוד בתכנים: אפשר למצוא בהם פרקים מלאים של פרפר נחמד, שתמיד מקסים ורלוונטי, במיוחד בפרקים בהם מופיע עוזי חיטמן החמוד; אני התרגשתי להיזכר בשיר הפתיחה של קשת וענן, ובקרוב אנסה להטמיע גם את התכנית הזו בקרב זאטוטיי. הגדולים יותר יכולים ללמוד לכתוב עם בלי סודות או ליהנות מהתכניות החדשות של החינוכית שזוכות להערכת המבקרים, כמו שרגא ביש גדא עם מוני מושונוב ועוד מלא אחרות. אם הילדים שלכם סופר זורמים, הם יסכימו לצפות גם בתכנים בשחור לבן כמו רגע עם דודלי או דובי הדוברמן.
3. רחוב סומסום (28 דקות)
אין מאושרת ממני כשאני מצליחה לדחוף לבנים שלי תכניות נוסטלגיות מהילדות שלי. את הפרקים המלאים של התכניות הישנות(אלה עם קיפי, מוישה אופניק, גבי, מיקי, שמיל ויונה) אפשר למצוא ביוטיוב, והם כוללים כמובן את קטעי האנימציה הבלי נשכחים כמו המלך קרוקודיל ואת הדיאלוגים המושלמים והשירים הקורעים של הבובות של ג'ים הנסון (האמצעי, אוויר בשקל אחד, אתה זה בנץ ועוד ועוד ועוד ועוד). את הפרקים החדשים של רחוב סומסום בהפקה של ערוץ הופ אפשר למצוא באתר של הופ, וגם הם חמודים מאוד.
4. סמי הכבאי
אני לא באמת בטוחה כמה סמי הכבאי ראוי להיכלל תחת "תוכן איכותי", אבל מעשרים אלף הפרקים אותם שמעתי בחצי אוזן תוך שאני מקפלת כביסה, מדובר בסך הכל בסדרה עליזה וידידותית. הפופולאריות האדירה של הכבאי הג'ינג'י והצנוע מכניסה אותו לרשימה, כי מאתיים מיליון ילדים לא טועים. דווח לי שבעונה התשיעית מתחדשת תחנת הכיבוי של פונטי פנדי בציוד לחילוץ ימי, כי כמה עונות כבר אפשר להוריד חתולים מהגגות, ושיש גם סרט חדש באורך מלא – 50 דקות מושלמות של שקט בבית.
5. סרטי וולט דיסני
וולט דיסני הם בונקר ולא משחררים לרשת כמעט שום דבר. וכך בקטגוריית יוצרי סרטי הילדים הטובים ביותר בעולם, כמה מדכא, אפשר למצוא רק רצף סרטונים של מיקי מאוס וחברים (יכול לעבוד למשך זמן מסוים), את רובין הוד השועל באנגלית וכמה סרטי המשך מעפנים לבלוקבסטרים הגדולים. חוצמזה אם ממש תתאמצו תוכלו למצוא גם את הסרטים הקלאסיים בגרסה שאיזה קוריאני צילם עם מצלמת הווידאו שלו את מסך הקולנוע, אבל אתם לא באמת רוצים לרדת לרמה הזו.
6. סבא טוביה וכל מה שעושה טוביה צפיר
הבנים שלי לא מאמינים לי שסבא טוביה והדב באלו הם אותו האדם – אבל בעיניי זו סוג של הוכחה שכל מה שטוביה צפיר עושה לילדים, הוא די טוב. סבא טוביה סיפורי התנ"ך הכיר לבניי את דוד וגוליית ("כואב לי מלפנים, כואב לי מאחור"), ויש ביוטיוב עוד שתי קלטות באורך מלא: מסיבה ביער ופים פם פה. באתר של הופ אפשר למצוא פרקים קצרצרים של תכניות אחרות של צפיר, כמו ממלכת טוביהו או טובי דובי.
7. קלטות הילדים של דתיה בן דור
היא עומדת מאחורי "חבר בתוך ראי", "אני נשאר אני" ואפילו "מי שטוב לו ושמח", ואתם ממש רוצים שהילדים שלכם יצפו בקלטות שלה הזמינות ביוטיוב: גינת השטוזים, אותית מצחיקות (שלושה חלקים) ומי שטוב לו ושמח (שלושה חלקים).
8. אתר ערוץ הופ
זה אינו מכרה זהב של תוכן טוב, אבל הנואשים בהחלט ימצאו פה מה לראות. הפרקים של כל התכניות קצרים מאוד, ברמת 10 הדקות לפרק, לא משהו שיספיק לכם בשביל להתפנות לענות על מיילים – ובנוסף, מכל סדרה יש מספר ממש מצומצם של פרקים. אבל כן שווה להכניס את האתר של הופ לרשימה, בעיקר בזכות חבורת החצר ההזויה והאהובה, טובי דובי או ממלכת טוביהו שכבר הזכרנו בקטגוריית טוביה צפיר, סופר כרובי, צוות לעניין, בוב הבנאי ועוד כמה מציאות. שווה לחטט.
9. סדרות שהיינו רואים כשהיינו ילדים
אז נכון שגיליתי שפיטר פן המצויר זו זוועה חיה, אבל עדיין לא נואשתי מנילס, מהלב ומהמומינים, שאמנם עדיין קצת גדולים על הבנים שלי אבל יכולים להוות אופציית מילוט ליום סגריר ומצויים בהמוניהם ביוטיוב.
10. קלטות הילדים של רחל ארגמן
אתם לא צריכים להכיר את השם, אבל כל קלטות הילדים המומלצות הבאות הופקו על ידי אותה האישה, כולן נמצאות ביוטיוב והן לחלוטין ראויות לצפייה של הילדים שלכם בתוך ים של קלטות ילדים זבליות. שורום זורום ואצו רצו גמדים מבוססות על שירי מרים ילן שטקליס, ואחותי הקטנה על אלו של אהוד מנור.
לא נכנסו בכוונה לרשימה: כמו גדולים האהוב של אריק אינשטיין, שנראה זוועה בגרסה היוטיובית שלו; פיטר פן של חנוך רוזן וחני נחמיאס, שלא הצליח לעשות את הדרך משנת 88 אל המסך הקטן וזקנתו מביישת את נעוריו; גיגיגיגונת, שזה פשוט רע מאוד מאוד, וגם הצגות ילדים באורך מלא מהשנים האחרונות, שויצריהן דווקא העלו אותן בשלמותן ליוטיוב וממש רוצים שתצפו, אבל אתם לא תעשו את זה לילדים שלכם, כמו שילגיה המביך עם גלית גוטמן, פיטר פן עם הראל סקעת או סינדרלה עם בר רפאלי. מגיע לכם יותר טוב מזה.