יומיים אחרי שקיבלה חיסון נגד שפעת, משהו לא היה בסדר עם הבת של טל פרל אלטמן. "הילדה היתה חמה ואדומה כאילו הכנסנו אותה לאמבטיה של מים רותחים", מספרת פרל אלטמן, בת 25, אמא לשניים מפתח תקווה. "היו לה שלפוחיות ענקיות על הבטן. הלכנו למומחית לאלרגיות ועשינו טסטים, אבל לא מצאו כלום חוץ מקצת רגישות לאבק. הבטיחו לי שאין סיכוי שזה נגרם מהחיסון לשפעת".
חמושה בהבטחה הזאת, היא הגיעה חודש מאוחר יותר לקבל את החלק השני של החיסון. "יום וחצי אחרי הזריקה הופיעו אותן תופעות, אבל חמורות יותר. רופא הילדים היה בהלם. הם צילמו את הילדה, והאחות במרפאה צלצלה לומר לי שיש לה אלרגיה לאחד המרכיבים בחיסון, אבל לא ברור לאיזה. אני רואה שלמרות הכל ממשיכים להמליץ לכל אחד לעשות את החיסון הזה וזה לא הגיוני בעיני – ילדים יכולים להתמודד עם שפעת, ולמרות זאת מלחיצים את ההורים לחסן ולחסן".
הלחץ לחיסון נגד שפעת גדול מהרגיל השנה. "התחזית: גל שפעת קשה", פרסם אחד העיתונים. "משרד הבריאות נערך לתחלואה מוגברת בשפעת", כתב אחר. גם התמונות של נשיא המדינה מתחסן עזרו להעביר את המסר: כדאי לקבוע תור לחיסון.
בינתיים, ארגון הבריאות העולמי פרסם דו"ח בעניין השפעת בחצי הכדור הדרומי. לפי הדו״ח, השפעת בדרום אמריקה הייתה בירידה השנה, בדרום אפריקה היא נותרה גבוהה כמו בשנים עברו, ובאוסטרליה הייתה שפעת מתונה ברוב האזורים, מלבד אזור אחד, בו הייתה שפעת חמורה יותר בקרב קבוצות הגיל המבוגרות. לעומת זאת, בהמלצות ארגון הבריאות העולמי לחיסונים לחורף הזה מצוין שהיו השנה התפרצויות רחבות של שפעת.
הסתיו מזמן לכולנו עוד מפגש חזיתי עם שאלת החיסונים. זו שאלה שמעמתת אותנו עם הפחדים הכי גדולים שלנו ומכריחה אותנו לבחור – ללכת עם השכל או עם הלב? תחושת הבטן אומרת לא. בשביל מה להכניס נגיפים, מוחלשים ומומתים ככל שיהיו, לגוף בריא? אבל הרופאים והמומחים הכי גדולים, משרד הבריאות וארגון הבריאות העולמי, חוזרים בבטחון – לכו להתחסן. אין בזה סיכון.
בניסיון לקבל את ההחלטה הקשה הזאת ההורים הולכים לאורקל של זמננו, לגוגל, אבל שם מחכה להם בלגן: קבוצות פייסבוק גועשות, דו"חות באנגלית, תיאוריות קונספירציה, אתרים רפואיים מסחריים, סיפורים קורעי לב וקמפיינים של קופות החולים. ואם כשמדובר במחלות מסוכנות, כמו פוליו הרוב המוחלט של ההורים מעדיפים לא לקחת את הסיכון ולחסן, כשהסיכון הוא בסך הכל שפעת, ההתלבטות הרבה יותר מבלבלת. אז אחת ולתמיד, מה בדיוק אומרים מתנגדי החיסונים? והאם הם צודקים?
אבולה זה הפוליו החדש
ד"ר אמיר אניספלד הוא בין המבלבלים ביותר שבמתנגדי החיסונים. הוא מומחה ברפואת ילדים, וגם הומאופת, והוא חורץ בלי להתבלבל שחיסונים הם מיותרים לחלוטין ואפילו מזיקים. גם לשפעת. "מדברים על השפעת באוסטרליה, כאילו היא מסיימת את החורף בכדור הדרומי, עולה על טיסה ובאה להדביק אותנו", הוא אומר. "בפועל אין שום יכולת לצפות מה תהיה השפעת".
הוא חושב שהפרסומים האחרונים הם פשוט גל נוסף באוקיאנוס הפרסומים ההיסטריים שפוקדים אותנו מדי פעם. "בשנת 2000 דיברו על קדחת הנילוס המערבי, וסיפרו לנו שלא יהיו מספיק בתי חולים בישראל לכמות ההרוגים. העיתונים היו מלאים בחולים סופניים שנפגעו מהוירוס המסוכן – ואז, יום בהיר אחד – זה נעלם מהעיתונים. זה היה כשאריק שרון עלה להר הבית והאינתיפאדה פרצה, ופתאום כבר אין מגפה. זה מה שקרה גם עם הסארס, שפעת החזירים, הפרה המשוגעת ועכשיו האבולה – פעם בשנה-שנתיים יוצאים עם כותרת מפחידה, עם וירוס חדש – ואז בריטני ספירס מתה והווירוס לא מעניין יותר".
ד"ר אניספלד לא מקבל שום טענה מהטענות שבעד החיסונים. "רופאים קונבנציונליים יגידו שתופעות הלוואי מאוד נדירות, אבל בהבנה שלי ברור שמשהו משתבש כשמתחסנים". מה זה? אפילו הוא לא מוכן לשים את האצבע על מה בדיוק, והוא נותן תיאור מפחיד, אבל עמום מאוד. "אני לא יודע לומר חד משמעית, אבל רובנו נפגעי חיסונים בצורה כזו או אחרת. יש חלק קטן מאיתנו שעד החיסון היינו בסדר, ומרגע החיסון מופיעות בעיות כמו אסתמה של העור, בעיות התנהגות ופריחות".
אניספלד מנפנף בדגל האדום של מתנגדי החיסונים, זה שנחשב למפחיד מכולם, ושהוקע מעל כל בימה מדעית פחות או יותר ולמרות זאת לא מרפה: "יש גם אחוזון קטן, פרומיל, שמשלם את המחיר המאוד מאוד גבוה ונהיה אוטיסטי", הוא טוען. "לא מדובר בכל ילד שני, כל ילד מאה או אפילו כל ילד אלף, אבל יש לא מעט שהם נפגעי חיסונים קשים. את רואה את הילד שבועיים לפני החיסון ושבועיים אחרי החיסון, וברור לך שמשהו קרה. האם אני יכול להוכיח את זה? אני לא בטוח".
פולמוס החיסונים האחרון עדיין טרי בזיכרון: בשנה שעברה משרד הבריאות, ובעקבותיו התקשורת, קראו לנו לחסן את הילדים בפני פוליו. זה התחיל כשביוני 2013 נמצאו סימנים לנגיף במערכת הביוב באזור הדרום. מאוחר יותר הסתבר שהוא נמצא בישראל, בדרום ובמרכז, כבר מפברואר. ההימצאות של הנגיף הביאה את המשרד ליזום מבצע חיסונים כדי למנוע את התפשטות הנגיף, למרות שלפי נתוני משרד הבריאות, מאז 1988 לא נראו מקרי פוליו בישראל.
למי שלא זוכר את החפירות משנה שעברה – עד 2005 חוסנו תינוקות ופעוטות בישראל בחיסון המומת לפוליו, ואחריו בחיסון החי-מוחלש. החיסון הזה מבטיח לא רק שלא יחלו במחלה, אלא שאם הם יתקלו בנגיף – הם לא יעבירו אותו הלאה ולא ידביקו. החל מ-2005 התינוקות והפעוטות בישראל מחוסנים רק בחיסון המומת, כך שהם לא חולים במחלה אבל כן יכולים להפוך לנשאים שלה, ולהעביר אותה הלאה.
בזה בדיוק החליט משרד הבריאות לטפל. "הנגיף המשיך לעבור מילד לילד ולהתפשט", מסביר פרופסור אלי סומך, מנהל חטיבת הילדים בבית חולים וולפסון ויו"ר האיגוד לרפואת ילדים. "הסכנה הייתה שבסופו של דבר הוא ימצא מישהו שלא מחוסן מספיק או תינוק שעוד לא הספיק להתחסן, ויגרום למחלה. הדרך היחידה להתמגן בפני אפשרות כזו היתה לתת לילדים את החיסון החי-מוחלש, שמעניק הגנה מפני הדבקה". כך עמדו ההורים בפני דילמה מוסרית קלאסית. הילדים שלהם, שחוסנו בחיסון מומת (בזריקה), לא היו בכלל בסכנה. למרות זאת, ביקשו מהם להתחסן שוב, בחיסון חי-מוחלש (בטיפות), כדי למנוע את העברת המחלה לילדים אחרים.
לא כולם אהבו את זה. לחיסון החי-מוחלש מפוליו יש תופעת לוואי אחת – אבל היא נדירה. מאוד. ב-1 משלושה מיליון חיסונים של פוליו חי-מוחלש, דווח על שיתוק של המחוסן או של מישהו בסביבתו. גם זה, רק בקרב מי שחוסן בחיסון חי-מוחלש בלבד, בלי לקבל חיסון מומת לפני כן – כך שכל אוכלוסיית הילדים בישראל היתה חסינה לתופעת הלוואי המפחידה הזאת, שתועדה בפעם האחרונה ב-1985. משרד הבריאות מספר שמיליון ילדים מתוך מיליון שלוש מאות חוסנו במבצע האחרון ומסמן הצלחה בכך שכיום אין פוליו בבדיקות הביוב שהם מבצעים בישראל.
בעיניי ד"ר אניספלד, היעדר פוליו הוא דווקא הוכחה לזה שהחיסון היה מיותר: "כל הארץ געשה ורעשה מהפוליו, כשלא היה חולה אחד בפוליו במדינה. סיפרו לנו שהצליחו למגר משהו שבכלל לא היה. הווירוס קיים כל הזמן בביוב אבל פתאום החליטו לבדוק אותו ולספר לנו שהוא שם".
אבל בסמיכות למבצע החיסונים בפוליו, החלו להתפרסם ברשתות החברתיות וגם בעיתונים עדויות על ילדים שסבלו מסוגים שונים של שיתוק – שיתוק שהוריהם האמינו שקשור בחיסון: למשל, הסיפור של איליי מלכה, שאושפז עם שיתוק אחרי שקיבל חיסון לפוליו. עוד כמה מקרים בודדים פורסמו סמוך לאותה התקופה.
פרופסור סומך, כמו משרד הבריאות, שולל קשר בין החיסון לשיתוק: "ילד שקיבל את החיסון המומת מוגן בפני המחלה ובפני הסיבוכים של החיסון החי-מוחלש", הוא אומר. "אין קשר בין החיסון החי-מוחלש לבין השיתוקים שאירעו בילדים באותה תקופה. בחלק מהם בודד חיידק אחר שגרם למחלה במערכת העצבים, וראינו שהשכיחות של הופעת השיתוקים הללו לא היתה יותר גבוהה מהשכיחות של שיתוקים בילדים בשנים אחרות, בהן לא ניתן החיסון". משרד הבריאות מוסיף הבהרה משלו ומסביר שהחיסון המומת מגן מפני תופעת הלוואי של החיסון החי-מוחלש ושחשוב מהכל - הם לא הסתירו דבר מהציבור: מיד עם החשד לשיתוק מסוג גיאן ברה בילדים הם דיווחו עליו וגם על תוצאות הבדיקה שגילתה שמחלה אחרת היא שגרמה לגיאן ברה ולא החיסון (נגיף הפוליו לא נמצא בילדים).
את דילמת הפוליו עברנו; עכשיו אנחנו שוב עם התיק של השפעת. זה תיק קל יותר – לא מדובר בשיתוק, אלא כולה שפעת – אבל אם זאת בסך הכל שפעת, למה בכלל להתחסן? במקרה של שפעת בכל מקרה לא מדובר במאה אחוז יעילות, וגם לא קרוב: שיעור המניעה בקרב המחוסנים הוא 80 אחוז בקרב צעירים, 50-60 אחוז בקרב ילדים קטנים, ו-70-80 אחוז אצל ילדים גדולים יותר, מסביר פרופסור סומך. יעילות החיסון, תלויה בשני גורמים – הראשון הוא בריאותו של המחוסן. השני הוא זני השפעת שבחיסון – מתוך נגיפים רבים, החיסון מגן רק מפני אלה שצופים שישגשגו בחורף הקרוב.
"מחקרים הראו שילדים הם המפיצים הגדולים של מחלת השפעת", מסביר סומך. "כשיש שביתת מורים בחורף רואים ירידה בשפעת – הילדים לא מפיצים אותה. לכן, אם את רוצה למנוע את המחלה גם ממבוגרים, מומלץ לחסן את הילדים".
יש הורים שאומרים שממילא החיסון נגד שפעת גורם לשפעת: חום, כאבי שרירים, צריבה בעיניים וחולשה, אז למה צריך אותו?
"החיסון המומת לא יכול לגרום לשפעת. אלה תגובות של מערכת החיסון אליו ביממה הראשונה לחיסון. למשל: חום חולף, תופעת הלוואי העיקרית של החיסון החי-מוחלש היא נזלת של מספר ימים".
מה לגבי חיסונים אחרים? "חלק מהחיסונים נותנים הגנה לטווח ארוך וחלק לטווח קצר, חלק נותנים הגנה מלאה וחלק חלקית. החיסון נגד השפעת יעיל מאוד – אבל לשנה אחת וזו הגנה שעדיפה על חוסר הגנה בכלל. לעומתו, החיסון לטטנוס או לפוליו משפיעים לעשרות שנים ובכל מקרה עדיף להתחסן מלחלות במחלה עם 10-20% תמותה. בנוסף, מי שחלה למרות שחוסן – יחלה בדרך כלל במחלה קלה יותר, עם פחות סיכונים. השורה התחתונה היא שמקרי התמותה מהמחלות, בזכות החיסונים, ירדו בצורה דרסטית".
דאגה מספר 1: תופעות לוואי
אחד החששות הגדולים ביותר של הורים הוא תופעות הלוואי של החיסונים, והם יצטרכו להתמודד עם החשש הזה פעם אחר פעם: תינוק שנולד בישראל והוריו יעקבו אחר המלצות משרד הבריאות יתחסן נגד דיפתריה, צפדת, שעלת, שיתוק ילדים, המופילוס אינפלואנזה B, צהבת A, צהבת B, חצבת, חזרת, אדמת, אבעבועות רוח, זיהומים פנוימקוקיים ורוטה. אם זו תינוקת, היא תקבל בכיתה ח' גם חיסון נגד סרטן צוואר הרחם.
לחלק מהחיסונים למחלות האלה יש תופעות לוואי נדירות, אבל קשות; בבריטניה, ארה"ב וגם בישראל, יש פיצויים לאנשים שניזוקו מחיסונים. תופעות הלוואי משתנות מחיסון לחיסון: באפריל השנה 26 ילדי כיתה ב׳ לקו בישנוניות, חום גבוה וכאבי ראש אחרי שקיבלו חיסון לשעלת, פוליו וטטנוס – מה שתואר כתופעות לוואי קלות. בעמוד "נפגעי חיסונים" בפייסבוק מתארים מתנגדי החיסונים דברים אחרים שקרו לילדים בסמיכות לחיסון: פרכוסים, התפתחות איטית, תסמונת גיאן-בארה, שיתוק, מחלות אוטואימוניות, אלרגיות חמורות, אובדן תחושה בגפיים, ובמקרה אחד גם כריתה של המעי לאחר חיסון הרוטה. זו רשימה מלחיצה בעליל, אבל כשמדובר בבריאות הציבור, תומכי החיסונים מציעים להסתכל על הסטטיסטיקה ולבדוק – מה היה קורה בלי החיסונים האלה?
קחו, למשל, את תסמונת גיאן-בארה. זו תסמונת דלקת רב עצבית, שגורמת לחולשה בגפיים ולשיתוק. השכיחות שלה, אחרי חיסון לשפעת, היא אחד למיליון. אבל אם נבדוק את החולים בשפעת רגילה – השכיחות תהיה גבוהה פי עשר. אז כן, אחוז זעיר מהחיסונים אולי יגרום לגיאן בארה, אבל בלי חיסונים יהיו חולים רבים יותר.
עוד דוגמה היא החיסון לנגיף הרוטה, שגורם לשלשולים, אשפוזים והתייבשות. לחיסון הרוטה יש תופעת לוואי שנקראת השתפלות מעי – חסימת מעיים, שלרוב עוברת אחרי טיפול בחוקן אוויר. מתוך מאה אלף ילדים שמתחסנים, כמה בודדים יסבלו מהתופעה הזאת. אבל מה היה קורה בלי החיסון? לדבריו של פרופסור סומך, לפי מחקר שהסתיים לאחרונה בארה״ב, ההבדל הוא ילד אחד למאה אלף – כלומר, על כל חיסון של מאה אלף ילדים, יתווסף עוד ילד אחד עם השתפלות מעי לאלה שיסבלו מכך בכל מקרה. ומה היה קורה לולא החיסון? לפני שהיה חיסון לרוטה, אומר פרופ' סומך, היו מתים כל שנה ילד או שניים מהווירוס. לעומת זאת, רוב המקרים של השתפלות מעי מטופלים, הנזק עובר, והילדים מבריאים.
אבל לא תמיד זה נגמר כל כך בקלות. טל בראון (33), אמא לשניים מפתח תקווה חוותה על בשרה את אחת מתופעות הלוואי הקשות של החיסונים. הבעיה היא שאף אחד בכלל לא סיפר לה האפשרות הזאת. ״בגיל חודשיים וחצי לקחתי את אורי לעשות סיכון מחומשת, שמכיל חיסון גם לרוטה. האחות הסבירה לי שיש תופעות של הקאות ושלשולים ואדמומיות שמופיעות 24 שעות אחרי החיסון, אבל לא דיברה על שום דבר אחר. את החיסונים לילדה הראשונה שלי חילקתי אבל היא שיכנעה אותי שאין צורך לפצל הפעם. 24 שעות בדיוק אחרי החיסון אורי התחיל להקיא. ידעתי שזה יכול לקרות אבל הוא המשיך להקיא כל היום, וגם יום אחריו וגם יומיים אחריו. הוא התחיל להקיא בחמישי ובשבת הוא היה אפאטי ולא היו לו יציאות יומיים. כל הזמן הזה הוא בוכה, צועק, סובל".
"בילד השני את כבר יותר רגועה ולא רצה על כל דבר לרופא, אבל אמרתי לבן הזוג שלי שאם הוא לא נרגע אחרי סיבוב שנעשה בחוץ – אנחנו הולכים לבית חולים. בחוץ הוא נרגע קצת אבל כשחזרנו הביתה החיתול שלו היה מלא בצואה עם המון דם. זה היה מראה מזעזע, חשבתי שהתפוצץ לו משהו בקיבה. רצנו לשניידר. בבית החולים ראו שהוא מיובש והתחילו לעשות לו צילומים. יצאו אלינו ואמרו שמדובר בהשתפלות מעי. השכבה שעל המעי התכווצה עד לכדי נמק והתקשתה. אם זה לא היה מגיע למצב של נמק אפשר היה לעשות לו חוקן ולשחרר את זה, אבל זה לא היה המצב: עשו לו חוקן פעמיים, כשהוא צורח, וכשזה לא עזר – העלו אותו לניתוח וכרתו לו 30 ס״מ מהמעי הדק, חיברו אותו למעי הגס. כל זה קרה תוך משהו כמו חמש שעות. היה לי ברור שזה קשור לחיסון אבל בהתחלה הצוות הרפואי לא האמין שזה קשור. אחרי הניתוח הרופא המנתח בא ואמר לי: ״תקשיבי, עשיתי גוגל על העניין ומה שיש לבן שלך זו תופעת לוואי של אחד למיליון מחיסון הרוטה, את נפלת על האחד למיליון״.
"שואלים אותי אם הייתי מחסנת את אורי לו הייתי יודעת על תופעת הלוואי מראש. אני לא יודעת אם הייתי מחסנת, אבל אני יודעת שהייתי עושה החלטה מודעת בעניין הזה – זו הייתה ההחלטה שלי ופה החליטו בשבילי. אני מרגישה שיש מדיניות שמסתירים את תופעות הלוואי הקשות. משרד הבריאות לא רוצה שכל שני וחמישי יחלה תינוק ברוטה ויתאשפז בבית החולים עם שלשולים והקאות – כל יום אשפוז עולה כסף. המערכת הזו מתעלמת מהמחיר של הפרט, היא לוקחת בחשבון שיהיה נפגע חיסון אחד למיליון, יש לה קרן לנפגעים והיא שמה לעצמה בצד כסף כדי להשתיק אותם.
"אחרי המקרה לא ישנתי חודשיים, הייתי כל היום וכל הלילה בגוגל כדי להבין מה קרה. קראתי וקראתי ואני מגלה שבאוסטרליה השכיחות לזה היא אחד מעשרת אלפים ילדים ושהייתה בעבר גרסה של אותו חיסון שנפסלה בגלל ריבוי מקרים של השתפלות מעי. אני נכנסת לעלון למשתמש של החיסון ומגלה שכתוב שם – שחור על גבי לבן שזו תופעת לוואי נדירה של החיסון – אז למה לא סיפרו עליה? שלושה שבועות אחרי הניתוח באנו לביקורת אצל הרופא. אמרתי לו שאני מבינה שהיה עדיף לילד שלי ללקות בנגיף הרוטה עצמו מאשר לקבל את החיסון הזה. התשובה שלו הכניסה אותי לשוק. הוא אמר לי ״כן, את צודקת״. שאלתי אותו למה חיסנו אותו, אם ככה. אם הוא רוצה לומר לי שזה הכל אינטרסים כלכליים, והוא אמר לי, "המבין יבין".
"מאותו רגע אני לא מכניסה את הילדים שלי לטיפת חלב. חיסון נגד שפעת? אז הילד שלי יחלה בשפעת ואהיה איתו בבית ארבעה ימים. לחברות שלי אני אומרת להתעניין ולשאול כמה שיותר שאלות על החיסונים, לא ללכת ישר ולהחדיר לילדים דברים שאנחנו לא יודעים מה הם. אנחנו חייבות להיות סופר עירניות וביקורתיות – לשאול את השאלות הקשות. זה מחובתנו ואסור לסמוך על אף אחד חוץ מעל עצמכם. מה שלום אורי? אנחנו נדע איך זה השפיע על חייו רק בעתיד. כיום הוא בסדר, תודה לאל, היציאות שלו עדיין שונות ואני שולחת אותו לגן עם 4 זוגות מכנסיים, אבל הלוואי שיגדל ויהיה בסדר״.
דאגה מספר 2: חיסונים גורמים לאוטיזם
גם מי שמבין את ניהול הסיכונים של החיסונים ואפילו נוהג לפקוד את טיפת חלב זוכר אפילו באופן עמום את האיום הנורא ההוא: חיסונים גורמים לאוטיזם. הסיבה לאסוציאציה הזו מתחילה ב-1998, אז פורסם בכתב העת היוקרתי Lancet מחקר שערך רופא פנימי בשם אנדרו ווייקפילד. ווייקפילד היה הראשון שהציע קשר בין החיסון המשולש חצבת-חזרת-אדמת (חיסון גיל שנה בישראל) לבין אוטיזם; הוא חקר 12 ילדים שקיבלו את החיסון, שמונה מהם הראו סימנים ראשונים של אוטיזם תוך חודש מקבלתו.
ווייקפילד מצא שלכל הילדים האלו היו בעיות במערכת העיכול וגידולים בקשרי הלימפה. ההנחה הייתה שהחיסון גרם לדלקת פנימית במעי, שפגעה ברירית המעי ואפשרה לשרשראות של חומצות אמינו לחדור למחזור הדם של הילדים, להגיע למוח שלהם, ולהשפיע על ההתפתחות שלו. ווייקפילד תיאר אוטיזם רגרסיבי – הילדים איבדו בהדרגה מיומנויות שכבר רכשו לפני שקיבלו את החיסון.
אבל במאמר המבהיל הזה היו כמה בעיות. קודם כל, קבוצת הנבדקים הקטנה, 12 בלבד, לא מספיקה כדי להסיק מסקנות מדעיות, והמחקר לא כלל קבוצת ביקורת. הבעיה השניה הייתה קשורה בתזמון: לכאורה, הילדים של ווייקפילד התחילו להראות סימני אוטיזם מעט אחרי קבלת החיסון. אבל מדובר באשליה אופטית: את החיסון מקבלים בגיל 12-15 חודשים, וסימנים ראשונים לאוטיזם מופיעים בגיל 15-18 חודשים. עם חיסונים או בלי. האוטיזם הרגרסיבי, איבוד של מיומנויות תקשורת שהילד כבר רכש, כמו מלים ספורות שכבר ידע להגיד, הוא אופייני לחלק גדול מהלוקים באוטיזם. "סמיכות זמנים לא מצביעה על קשר נסיבתי", מזכיר פרופסור אלי סומך. "צריך לזכור שרוב החיסונים ניתנים בתקופת הינקות, וזו גם התקופה בה מתגלות בדרך כלל הבעיות רציניות: בעיות מולדות גנטיות או בעיות התפתחויות".
ובאמת, אף מחקר - לפחות לא כזה שמקובל על גופים רפואיים - לא הצליח למצוא קשר בין החיסון לאוטיזם, וגם לא לשחזר את התוצאות של ווייקפילד. כתב העת פסל את המאמר בדיעבד, בצעד חריג. וזה לא הכל: ב-2004 התפרסם בסאנדיי טיימס תחקיר לפיו חלק מההורים לילדים במחקר גוייסו אליו על ידי משרד עורכי דין שתכנן לתבוע את יצרנית החיסון. המשרד שילם לבית החולים בו עבד ווייקפילד 55 אלף פאונד כדי לממן את המחקר.
בשלב הזה רוב החוקרים האחרים שחתמו על המאמר משכו את חתימתם ממנו. המועצה הבריטית לרפואה החלה בחקירה בעקבות הפרסום, שגילה שווייקפילד העביר ילדים עם אוטיזם קולונוסקופיה, ניקורים מתניים והליכים חודרניים אחרים ללא צורך וללא האישור האתי מהגורמים המתאימים. תחקיר נוסף בסאנדיי טיימס מ-2006 חשף שחברת עורכי הדין ששילמה לבית החולים שילמה גם לווייקפילד 435,643 פאונד כדי להוכיח שהחיסון לא בטוח, והוא החל לעבוד עבורה שנתיים לפני פרסום המחקר שלו. מועצת הרפואה הבריטית הדיחה את ווייקפילד בגלל סעיפים של התעללות בילדים מאותגרים התפתחותית, חוסר כנות וחוסר אחריות במחקר שלו. כתב העת חזר בו מפרסום המחקר, ווייקפילד הוסר מהרישומים הרפואיים ב-2010. נאסר עליו לעבוד כרופא בבריטניה.
ב-2011 התפרסמו בבריטיש מדיקל ג׳רנל מאמרים שהאשימו את ווייקפילד בהונאה. הפעם הוא חשף את הנתונים הגולמיים, והראה שווייקפילד שינה את ההיסטוריה הרפואית של החולים שלו כדי לתמוך בראיות ששירתו את מטרותיו. הנתונים הגולמיים גילו שלילדים כלל לא היו מחלות מעיים. יותר מזה: שלושה מהם כלל לא סבלו מאוטיזם, ורק אחד מבין אלו שסבלו מאוטיזם סבל מאוטיזם רגרסיבי. חמישה מהם סבלו מבעיות התפתחותיות עוד לפני החיסון.
ווייקפילד חי היום בטקסס. תביעותיו נגד עורכי התחקירים נגדו נדחו, והוא ממשיך לטעון שהמחקר שלו היה אמין. נכון לעכשיו, המחקר היחיד אי פעם שהתקבל והוערך מדעית ואשר קשר בין חיסונים לאוטיזם הוא גם ההונאה המדעית הכי גדולה של השנים האחרונות. מחקרים רבים אחרים שבדקו את הקשר בין אוטיזם לחיסון נגד אדמת, חצבת וחזרת לא מצאו שום הוכחות לקיומו.
דאגה מספר 3: אולי בכלל עדיף לחלות?
חצבת, אדמת, שעלת, טטנוס ופוליו – תרשו לנו להניח שאתם מכירים מעטים שחלו במחלות האלה. הורים רבים תוהים אם במצב כזה יש בחיסונים עדיין צורך. כלומר, אם המחלות הללו כמעט נעלמו מן העולם – למה צריך לחסן? ואם כל הסביבה מחוסנת – מי כבר ידביק אותם?
התהייה הזאת נתקלת בכמה עובדות בעייתיות: חיסון לא מבטיח שילד לא יהיה נשא של המחלה. גם אם הסביבה מחוסנת, החיידקים עשויים לחיות בה, וילד לא מחוסן עשוי לחלות. לפני שנתיים דווח כי שני ילדים בגן בשכונת הדר יוסף בתל אביב חלו בחצבת. התברר שהם לא חוסנו מפני המחלה מעולם: במקרה אחד ההורים לא הספיקו לחסן, ובמקרה השני הילד לא חוסן מטעמים אידיאולוגיים. ההידבקויות הללו, מגלה הדיווח, הצטרפו ל-90 מקרים נוספים של חצבת באזור תל אביב שנספרו בשנה שעברה. באותה תקופה דיווח משרד הבריאות גם על התפרצות של חצבת באזור קיבוץ הרדוף ובקריית טבעון, מקומות בהם בוחרים הורים רבים לא לחסן את הילדים.
אגב, בעקבות פרסום המחקר של ווייקפילד על קשר אפשרי בין החיסון לאוטיזם הייתה ירידה במספר ההורים המחסנים את ילדיהם בבריטניה. מ-56 מקרי חצבת ב-1998 עלה מספר החולים במחלה ל-1,400 ב-2008. ב-2006 מת ממנה ילד בן 13, לראשונה זה עשור. ב-2000 נרשמה מגפת חצבת באירלנד, כולל שלושה מקרי מוות; ב-2008 נרשמו 30,367 מקרים של המחלה באירופה, כולל בספרד, הולנד, איטליה, אוסטריה ושוויץ. 21 הסתיימו במוות.
יש הורים שרואים במחלות האלה חלק מהחיים. "אני חושב שהייתה כוונה שנחווה ונעבור את כל מחלות הילדים הללו: שעלת, חזרת, חצבת ואבעבועות רוח, עד גיל שנתיים שלוש", אומר ד"ר אניספלד. "אף אחד לא חשב שזה כזה נורא. זה לא נעים, אבל חלק מהתכנון שלנו היה לעבור את המחלות הללו. יש להן אספקט של החלה, החלמה, מלחמה, ואפשר למנף אותן לעשות קפיצת מדרגה, ללמוד לגדול, להתפתח". המחלה, מסביר ד"ר אניספלד, היא משהו שאנחנו מייצרים, כדי "לעבור את התקלה ולהבין משהו ממנה".
אבל לא מדובר סתם באי נעימות. חזרת יכולה לגרום לחרשות ולדלקת קרום המוח, אסכרה יכולה לגרום לחנק, לפגוע בלב ובמוח, והסיבוכים של שעלת הם דלקת ריאות ומוח. במקרים נדירים במיוחד, כעשור אחרי המחלה מופיעה מחלה ניוונית של המוח, שפוגעת קשות במערכת העצבים המרכזית. גם זיהומים פנוימוקוקיים גורמים למחלות כמו דלקת קרום המוח, ויכולים לגרום גם לזיהום בדם, לדלקת ריאות ואוזניים.
"מחלות ילדים הן לא ספורט אתגרי", אומר פרופ' סומך. "הן סיכון גדול. אנחנו לא רוצים לחזור 200 שנים אחורה בזמן, לימים בהם חלק מהילדים לא הגיעו לבגרות כי הם מתו משעלת וחצבת והיו משותקים מפוליו. אנחנו לא רוצים להמר על הילדים שלנו, לומר 'תתמודדו. אם תצליחו אז יופי, אם לא אז לא'".
מה לגבי העובדה שאנחנו מפגישים את התינוקות שלנו עם כל כך הרבה מרכיבי מחלות בתקופה כל כך קצרה?
"המערכת החיסונית שלנו יכולה להתמודד עם קרוב למאה אלף חלבונים זרים. בכל דלקת גרון פשוטה הגוף שלנו נחשף להמון חלבונים של הנגיף, והמערכת החיסונית מסתדרת מצוין. אנחנו משתמשים רק בחלק זעיר מהיכולת שלה כדי להגיב", אומר פרופ' סומך, "ילד שהולך לגן מתמודד עם הרבה יותר חומרים זרים מאלו שבחיסון״.
דאגה מספר 4: מה הם שמים שם בפנים?
החששות של ההורים לא נגמרות בתופעות הלוואי של החיסונים, אלא גם בהרכב שלהם. מה שאנחנו מכניסים לגוף הקטן של הילד שלנו? לפי המרכז לבקרת מחלות ומניעתן, בין מרכיבי החיסונים נכלל, למשל, החומר המשמר פורמלדהיד; משמר מבוסס כספית שנקרא תימרוסל, שהוצא לאחרונה מרוב החיסונים; אלומיניום, שמוסיפים לחיסון כדי לעורר תגובה חיסונית טובה יותר; אנטיביוטיקה, שמערבבים פנימה כדי למנוע גידול של החיידקים; חלבון ביצה או תאי אדם שבאמצעותם מגודלת התרבית לרוב, וגם מונסודיום גלוטומט שמשמש לייצוב החיסון. אולי זה לא רעיון טוב, להכניס את כל המרק הזה לגוף? (חשוב לדעת: לא כל החיסונים מכילים את כל החומרים, ובאתר משרד הבריאות תוכלו למצוא את המרכיבים של כל אחד מהחיסונים).
חומרים מסוכנים אכן נמצאים בחיסונים, אבל בכמויות זעירות. "בעבר השתמשו בתימורסל, שמבוסס על מלחי כספית, אבל הוציאו אותו כמעט לגמרי משימוש", אומר פרופ' סומך. "היום הוא לא קיים באף אחד מחיסוני השגרה, ובחיסונים אחרים הוא בכמות כל כך קטנה שאי אפשר לאתר אותו. גם כשהיה בשימוש לא הוכח שהוא גרם לנזק, אבל כדי לא להגיע למצב בו ילד יקבל כספית ברמה שעולה על התקן, הוציאו אותו מהחיסונים. יש כספית בדגים בכמויות שעולות בהרבה על אלו שהיו בחיסונים".
וזה לא הדבר היחיד שאנחנו צורכים דרך האוכל: "בחיסונים יש גם אלומיניום, שעוזר למערכת החיסונית להגיב לחיסון. תמיד השתמשו בו בחיסונים, וגם הוא נמצא שם ברמות קטנטנות, פחות ממה שיש בירקות ובחלק מהבשר שאנחנו צורכים. גם הפורמלדהיד נמצא שם בכמויות קטנות".
מה לגבי חלבון ביצה?
"במקרים של אלרגיה חמורה לביצים אנחנו ממליצים לא, וגם חיסון השפעת המוחלש לא ניתן למי שיש לו אלרגיה".
אגב, אולי בהזדמנות תרצו לבדוק את רשימת המרכיבים של הסבון הנוזלי, השמפו, הקונדישינר, קרם הידיים והמגבונים הלחים בהם אתם משתמשים. לפורמלדהיד, למשל, יש שמות נרדפים רבים, וחלק מהחומרים השכיחים בקוסמטיקה מפרישים אותו כדי לשמור עליהם לאורך זמן, כך שיש סיכוי לא רע בכלל שהילדים שלכם נמצאים איתו במגע הרבה יותר ממה שהייתם רוצים.
מה שהרבה הורים לא לוקחים בחשבון, זה שלא מדובר בהחלטה בינארית. זה לא כן או לא, לחסן או לא לחסן. זאת לא החלטה אחת יחידה שמקבלים כשהתינוק נולד או כשלוקחים אותו בפעם הראשונה לטיפת חלב, אלא החלטה שמקבלים בכל חיסון מחדש ולכן אפשר להיות חכמים. אפשר לנסות להבין מה יש בכל זריקה שמקבלים, ומתי, ולראות מה מתאים לכם. למשל, בישראל כל תינוק שנולד מקבל מיד, תוך כמה שעות, חיסון נגד צהבת נגיפית מסוג בי. מחלת כבד מאוד לא סימפטית שמדבקת בעיקר באמצעות יחסי מין לא מוגנים, שימוש במחטים משומשות או קעקוע במכשור שלא חוטא כמו שצריך, לא דבר שהתינוק הממוצע עומד לעבור בחודשים הראשונים לחייו. אז למה מחסנים? בעיקר כדי שגם תינוקות להורים מכל האוכלוסיות, גם אלה שלא יתייצבו בחייהם בטיפת חלב, יקבלו לפחות מנה אחת של החיסון. ומה לגבי כל ההורים הסטנדרטיים לגמרי לתינוקות הסטנדרטיים לגמרי שלא עומדים להתקעקע עד גיל 16? הם מחוסנים על הדרך, כמו כולם, בסרט נע, ואיש לא עוצר להסביר להם שכן, אפשר לחכות קצת עם החיסון הזה ולהשלים אותו בטיפת חלב.
אז גם אם מחליטים להתחסן בדיוק לפי התוכנית של משרד הבריאות, כדאי לעצור וללמוד אותה קצת. להבין מה האופציות. אפשר להחליט לקבל רק חלק מהחיסונים, אפשר להתחיל אותם קצת יותר מאוחר, או לפצל אותם. תוכנית החיסונים הסטנדרטית של משרד הבריאות שכוללת לעיתים שניים או שלושה חיסונים בביקור אחד בטיפת חלב נועדה לצמצם את מספר הביקורים שלכם שם, עניין חשוב למשרד הבריאות מדולדל התקציבים שחייב לחסוך פגישות של אחיות טיפת חלב. מה זה עושה לתינוק שהמערכת החיסונית הלא בשלה שלו פוגשת ברכיבי חיסון של חמש, שבע ואפילו תשע מחלות חדשות בבת אחת? את זה אתם כבר רואים בבית, ולכן יש אפשרות לפצל. ההורים שמחליטים לפצל יכולים לבקש מאחות טיפת חלב לקבוע פגישה נוספת ובכל ביקור לתת חיסון אחד בלבד. אלא שרבים מההורים בכלל לא מודעים בכלל לאפשרות הזאת.
נאמר את האמת: ההחלטה אם לחסן או לא היא מורכבת מדי בשביל כתבה אחת. יש שלוש דרכים קלאסיות להתמודד איתה. או שבוחרים להאמין בצורה עיוורת למשרד הבריאות ומתחסנים להכל, או שמבטלים לגמרי את הממסדר הרפואי ולא מחסנים, או שלומדים את הנושא לעומק ומחליטים מה כן ומה לא ומתי.
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "איננו מסתירים מידע. תופעות הלוואי של החיסונים מפורטות בדפי מידע, באתר האינטרנט ובתדריך החיסונים של משרד הבריאות המפורסם באתר האינטרנט. יודגש כי תדריך החיסונים מפרט את כל תופעות הלוואי הנדירות בפירוט שאין כדוגמתו, אף לא בעלוני התרופות. באשר למה שמוסרות האחיות – תופעות לוואי חמורות של חיסונים הן נדירות ביותר. נבקש לקבל פירוט מקרים שבהן לא נמסר מידע כנדרש".