בחוגים מסוימים בארה"ב אדם מינטר הוא פרסונה נון גראטה. הוא איש משפחה, אדם מן היישוב, עיתונאי כלכלי ובכלליות ממש לא טיפוס שמועד לשערוריות. אבל בעקבות ספרו החדש, הוא גילה שאנשים יכולים להיות מאוד אמוציונליים בכל מה שקשור לכסאות בטיחות לילדים. "חתיכת חלאה. קראתי את מה שכתבת באתר מרקטפלייס... אתה נורמלי? למה שלא פשוט תדרוס ילדים וזהו?" כתבה לו אישה בתגובה אחת מבין רבות שהוא קיבל באחרונה. "האימיילים שאני מקבלים משוגעים לגמרי ואישיים מאוד", אומר מינטר בראיון. "יש הרבה נושאים שנויים במחלוקת בספר, והיחיד שמייצר עלבונות הוא כסאות הבטיחות, זו פשוט אי שפיות".
מינטר בן ה-49 הוא עיתונאי אמריקאי מנוסה, בן למשפחה יהודית ממיניאפוליס. הוא חייכן, צנוע, נטול אגו, ובימים רגילים הוא שליח סוכנות הידיעות "בלומברג" בקואלה לומפור, מלזיה. לשערורייה סביב כסאות הבטיחות הוא נקלע לאחר פרסום ספרו "יד שנייה: מסעותיי במכירת החצר האחורית הגלובלית" ("Secondhand: Travels In The Global Garage Sale"), שסוקר את תעשיית היד השנייה העולמית דרך מפגשים חוצי יבשות עם העוסקים במלאכה: אישה שמפנה תכולת בתים במיניאפוליס, דובר של רשת מוצרי היד שנייה הגדולה ביותר ביפן, מתקן טלוויזיות מטאמאלה שבגאנה ועוד. הספר, מסמך תרבותי מרתק (ידעתם ש-"Mottainai" היא מילה ביפנית המבטאת תחושה של חרטה על בזבוז?) לא פחות משהוא כלכלי וסביבתי, והוא ממפה את הנסיבות לפריחתו של שוק היד השנייה ביד אחת, ומזהיר מפני עודף צריכה ביד שנייה. לא בדיוק החומרים שמהן עשויות סערות תקשורתיות.
אבל פרק אחד מתוך הספר עשה לו יחסי ציבור נפלאים כשעובד לכתבה באתר מרקטפלייס - הפרק שעוסק בכסאות בטיחות לילדים. הפרק הזה, ששומט את הקרקע תחת האקסיומה הרווחת בנוגע למועדי פקיעת התוקף של כסאות הבטיחות לילדים, הפך את מינטר למטרה עבור נשים כמו זו שהציטוט שלה מופיע לעיל, שמציפות מאז את תיבת האימייל שלו במסרי שטנה. "אני יכול לחשוב על כמה וכמה דברים בספר, שחשבתי שירגיזו אנשים יותר, אבל בסופו של דבר, זה הכי הרגיז אותם", הוא מספר. "כל מה שאמרתי מהרגע הראשון הוא שאם הנתונים או העובדות קיימים, אז אני יותר ממוכן להכיר בכך ולחזור בי מהכל, אבל הם פשוט לא קיימים".
חרדה מיתרגמת ליופי של שורת רווח
אין צורך להכביר במילים על המלכודת הצרכנית האורבת לאדם עם כניסתו להורות. החרדה לשלומם של יוצאי חלצינו והנכונות לעשות הכל כדי להבטיח את בטיחותם, בריאותם ועליונותם החברתית, מייצרת קצרים בחוש הביקורת, ודאי כשהיא מתודלקת בחוסר שינה. תשאלו כל הורה שאי פעם התעורר בבהלה לצפצופו מחריש האוזניים של הבייביסנס ולו על מנת לגלות תינוק ישן בשלווה במיטתו, או כל הורה ששילם אלפי שקלים על שימור דם טבורי למטרות ריפוי ממחלות שטרם הומצאו, ותבינו: הורים הולכים לשילב ודומותיה כצאן לטבח, חרדה מיתרגמת ליופי של שורת רווח.
הסיפור, לכאורה, פשוט: לכסאות בטיחות לילדים יש תוקף קצר יחסית, על פי רוב של חמש או שש שנים, שנקבע על ידי היצרניות. חלק מההורים יודעים לדקלם שהשעיר לעזאזל הוא הפלסטיק, שמתבלה, לכאורה, בחשיפה לשמש. מה יעשה ההורה שמבקש לרכוש כסא מיד שנייה, רחמנא ליצלן? "כסאות בטיחות משומשים או פגי תוקף עלולים להיות מסוכנים, בפרט אם אינכם מכירים את עברם", מתריע אתר האינטרנט של גראקו (Graco), למשל. "כדי לוודא שלא ייעשה שימוש בכסא לאחר מועד פקיעת תוקפו, כדאי להסיר ממנו את הריפוד ולחתוך את הרצועות שלו, או להכניסו לשקית אטומה לפני שממחזרים או זורקים אותו".
רשת הכלבו הענקית טארגט יצאה ב-2016 בקמפיין שמעודד את לקוחותיה להפקיד את כסאות הבטיחות המשומשים שלהם בסניפיה בתמורה לזיכוי לרשת. במסגרת הקמפיין, שמוסגר, איך לא, כיוזמה בטיחותית, הושמדו עד כה כחצי מיליון כסאות בטיחות
אם זה נשמע לכם קיצוני, ואם אתם אמריקאים, אתם תמיד יכולים גם פשוט לשנע אותו לטארגט. רשת הכלבו הענקית יצאה ב-2016 בקמפיין שמעודד את לקוחותיה להפקיד את כסאות הבטיחות המשומשים שלהם בסניפיה בתמורה לזיכוי לרשת. במסגרת הקמפיין, שמוסגר, איך לא, כיוזמה בטיחותית, הושמדו עד כה כחצי מיליון כסאות בטיחות - והיד עוד נטויה. כל זאת, כשאין שום חוק בארה"ב שאוסר על רכישה או מכירה של כסאות בטיחות מיד שנייה, וגם הרשות האמריקאית לבטיחות בדרכים לא מתייחסת לסוגיה.
כנכד לסוחרי פסולת שספרו הראשון, "Junkyard Planet", עסק בכלכלת המיליארדים של מזבלות הענק, למינטר יש עניין מיוחד בחפצים בעלי ערך שמוצאים את עצמם בפח. אז הוא יצא לבחון כיצד נולדה הטענה שאין לערער עליה, שמושרשת עמוק כל כך בתודעתם של האמריקאים ( וגם של הישראלים), ואיתגר את יצרניות כסאות הבטיחות הגדולות בעולם בכמה שאלות הנוגעות לתהליך שבו נקבע אורך החיים ה"בטוח" של הכסא. להפתעתו, רק שתיים מתוך עשר היצרניות שאליהן פנה השיבו; גראקו המליצה להחליף את כסא הבטיחות "בתום אורך החיים שלו", ואילו ברייטקס השיבה על השאלה "האם ערכתם מחקרים על כסאות בטיחות ישנים שהשפיעו על קביעת אורך החיים של הכסאות שלכם?" בתשובה "ברייטקס מסרבת להגיב".
מינטר הנדהם פנה לטארגט, שנכון לאוקטובר 2018 ציינה באתר האינטרנט שלה ש"אין למכור או למסור כסאות בטיחות משומשים, משום שתוקפם פג כעבור חמש או שש שנים והרגולציות משתנות באופן תדיר". הוא ביקש לדעת אם הרשת יכולה לספק תימוכין לטענה הזו, והופנה על ידי הדוברת לאתר האינטרנט car-safety.org, שממומן, יש לציין, על ידי אחת היצרניות. מקץ שעות בודדות מהפנייה, טארגט שינתה את הנוסח המופיע באתר שלה למשפט שמתחיל במילים "לפי car-safety.org, אין למכור או למסור…". מינטר, עיתונאי מנוסה, הפך כל אבן, ולא מצא אף ראיה שתומכת בטענתן של היצרניות בנוגע למועד פקיעת התוקף של כסאותיהן. "במחקר שלי לחלק הזה של הספר חיפשתי באופן ספציפי נתונים על ביצועים של כסאות בטיחות שפג תוקפם בתאונות דרכים ופשוט לא מצאתי כאלה. אז את יודעת, אולי יש מגיפה של ילדים שנפגעים בכסאות בטיחות משומשים, אבל אין מידע על זה, לא בארה"ב ולא באף ארגון ממשלתי אחר שבדקתי".
בטיחות לא צריכה להיות סוגיה של מעמד
האם ייתכן שהתוקף נקבע באופן שרירותי על ידי היצרניות, שעושות יד אחת על מנת להטריל את כולנו? מינטר המוטרד המשיך לחפש תשובות ומצא אותן, חלקית, בשבדיה, שם שיעור התמותה של ילדים בכלי רכב הוא מהנמוכים במערב. פרופ' אנדרס קולגרן, ראש מחלקת מחקר בטיחות בדרכים בחברת הביטוח השבדית פולקסם, שאף ייצרה כסאות בטיחות בתחילת שנות ה-90, כתב לו ש"ממה שאנחנו רואים בתאונות דרכים ברחבי העולם, אין שום ראיה שתומכת בטענתן של היצרניות נגד כסאות בטיחות משומשים". לדברי קולגרן, במחסני חברת הביטוח פולקסם יש כסאות בטיחות שהיו בשימוש בעבר, "ולא ראינו שום שינויים או בעיות בפלסטיק בכסאות האלה ב-20-30 שנה האחרונות". המלצתו, אם כן, היא להמשיך להשתמש בכסא כל עוד לא עבר תאונה וכל עוד לא הייתה איתו שום בעיה. הוא גם הוסיף "שבשבדיה, כמו במקומות אחרים, יצרניות של כסאות בטיחות לילדים (וגם של קסדות לאופניים ואופנועים) אומרות ללקוחות שלהן לקנות מוצר חדש אחרי תקופה מסוימת, בדרך כלל קצרה. אנחנו לא ראינו עדות לכך שזה מוצדק".
ראש מחלקת מחקר בטיחות בדרכים בחברת הביטוח השבדית פולקסם, שאף ייצרה כסאות בטיחות בתחילת שנות ה-90, אומר כי "ממה שאנחנו רואים בתאונות דרכים ברחבי העולם, אין שום ראיה שתומכת בטענתן של היצרניות נגד כסאות בטיחות משומשים"
עם פרסום הכתבה במרקטפלייס, הפורומים המוקדשים לכסאות בטיחות היו כמרקחה. ניסיונו של מינטר לגרד את פני השטח הוכתר למרבה הציניות כ"תיאוריית קונספירציה" והוא אף הואשם בכך שלא ערך מבחני ריסוק לכסאות בטיחות משומשים בעצמו. אבל מינטר לא התרגש מהמתקפה האישית עליו ("איך קרה שהעיתונאי הוא זה שצריך לעשות את המחקרים? זה כבר אומר לך משהו", הוא אומר), אלא ממשהו אחר לגמרי. "הפורומים האלה גועליים", הוא אומר, "בהרבה מקרים מדובר בפלטפורמה עבור אימהות עשירות שרוצות להשוויץ בכסא הבטיחות שעלה להן 1,200 דולר. זה לא קשור לבטיחות ילדים, אלא ל-להראות שהן מספיק עשירות כדי להיות יותר בטוחות מרוב האנשים. זה קשור להדרה ושמירת סף. אני חושב שזה מסר מזיק באופן בלתי יתואר, כי הורה ממעמד נמוך שייכנס לאחד הפורומים האלה עלול לחשוב לעצמו: 'אני לא יכול להרשות לילדיי בטיחות', וזה נוראי. בטיחות ילדים לא צריכה להיות סוגיה של מעמד, קנו כסא בטיחות משומש. הלוואי שהמסר הזה יגיע לעוד אנשים".
מי בעיניך נושא באשמה בעניין כסאות הבטיחות בעיניך? היצרניות? או שאולי אנחנו, הצרכנים, שנרדמנו בשמירה?
"לא חשבתי על זה במונחים של אשמה, אבל בסופו של דבר ייתכן שזו לא מילה רעה כדי לתאר את זה. בסופו של דבר זו אשמתן של היצרניות. אם הן טוענות טענה בנוגע למוצר שלהן, עליהן לאשש אותה, והן מסרבות לעשות כן. משום שמדובר בציוד בטיחות לילדים, אני חושב שכל מי שקונה או מוכר את הציוד הזה נמצא בעמדה פגיעה באופן ייחודי. אין לי עניין לפטור את טארגט מאשמה אבל אני לא חושב שהם לגמרי משוגעים כשהם מסתמכים על עמדתן של היצרניות, מהן הם רוכשים את המוצרים, שנושאות באחריות מבחינה חוקית, כך שאין לנו סיבה להטיל בהן ספק. בנוגע לצרכנים, תשמעי, יש לי ילד בן חמש, וגם את אמא, אז את יודעת שזה קל מאוד להפחיד הורה ולשכנע אותו לנקוט באמצעי בטיחות מחמירים. אני לא צריך לספר לך על רשימת הדברים השונים והמשונים שאנחנו צריכים לפחד מהם, כך שבסופו של דבר, כן, אני מטיל את האשמה על היצרניות, כי הן היו עמומות באופן מכוון בעניין הזה, הן סרבו לאשש אותו".
12 מיליארד ק"ג של ריהוט - בזבל
סוגיית כסאות הבטיחות המשומשים או מושמדים היא כאמור רק סוגייה אחת מבין רבות הנדונות בספר של מינטר. תעשיית היד השנייה, הוא אומר, תשחק תפקיד קריטי בהתפתחותו או בלימתו של משבר האקלים, ומכאן נובעת החשיבות שבכתיבה עליה. "כי יותר מלכל פעילות אחרת בעולם, היא מוקדשת להארכת חייהם של החפצים שלנו", הוא אומר. "לא השתכנעתי שקיים בהכרח פתרון למשבר האקלים, אך זוהי לכל הפחות דרך להקל עליו או לבלום אותו".
הנה כמה עובדות מתוך הספר שממחישות עד כמה העולם סובל ממצוקת מקום: יותר מ-90% מהמקום בגראז'ים בלוס אנג'לס משמש לאחסון חפצים שאינם כלי רכב; רשת היד השנייה היפנית "Bookoff", שלה יותר מ-700 סניפים, נעזרת באלגוריתם מתוחכם למיון אלפי הספרים שנוחתים במחסן שלה ביוקוהמה מדי יום, ושולחת שני שלישים מהם למיחזור (כי סיכוייהם להימכר מחדש אפסיים); ב-2015 האמריקאים זרקו כ-12 מיליארד ק"ג של ריהוט וכלי בית. השורה התחתונה ברורה - הימנעו מצריכת חפצים ככל יכולתכם, אבל אם אתם חייבים, תצרכו פריטי יד שנייה. ואם מישהו אומר לכם שיש בעיה עם יד שנייה - תשאלו את כל השאלות שצריך.
כולם יודעים שאפל האטה את ביצועיהם של מכשירי האייפון במכוון לאחר תקופה מסוימת של שימוש, מכיוון שהחברה הודתה בכך ב-2017, אבל מה שהרבה אנשים לא יודעים, זה שבניגוד לדעה הרווחת, 79% מפליטות הפחמן המיוחסות לאייפון נפלטות דווקא בתהליך הייצור שלו, 17% במהלך השימוש בו, ופחות מאחוז אחד בתהליך המיחזור שלו. "מה שאפשר לקחת מזה הוא שהדרך הטובה ביותר שלכם לצמצם את ההשפעה שלכם על הסביבה כצרכנים היא לצרוך פחות", מדגיש מינטר, "והדרך לעשות את זה היא להאריך ככל הניתן את חייהם של החפצים שלכם, כי המשמעות הישירה היא פחות ייצור, שמיתרגם לפחות פליטות חמצן", הוא מסכם.
בספרך אתה יוצא נגד יצרניות כסאות הבטיחות, וגם נגד חברות כמו אפל. לא היית מוטרד מתגובות זועמות?
"לא, מכיוון שרוב היצרנים והקמעונאים מעדיפים שהסוגיות שהעליתי בספר שלי יישארו בפרופיל נמוך. לדוגמה, יצרני כסאות בטיחות בבירור מעדיפים להתעלם משאלות הנוגעות למועדי תוקף כאילו לא הועלו. לתקוף אותי על כך שהעליתי את השאלות האלה רק יבטיח שיותר ויותר אנשים - במיוחד צרכני כסאות בטיחות - ישאלו אותן אף הם".
"אפילו תאונה קלה מחייבת את החלפת מושב הבטיחות"
מומחים לנושאי בטיחות עדיין מתקשים להשתכנע שאין כל פגם בכסאות משומשים. "יש מספר היבטים לנושא התפוגה במושבי בטיחות", אומר אבי ורון, מהנדס ומנהל פרויקטים, ומומחה ידוע בישראל בתחום כסאות הבטיחות. "בטיחותו של מוצר תלויה במחויבות היצרן לתפקודו התקין. תאריך התפוגה מהווה נקודה שמעבר לה היצרן אינו נדרש לשמור חלקי חילוף לטובת תיקון או טיפול מונע. שימוש מעבר לתאריך הזה עלול להוביל להתרחשות תקלה שלא התגלתה בזמן השימוש המומלץ, והיצרן לא יוכל או יהיה מחויב לטפל בה. מבחינת הרגולציה, לא תצא אפילו הודעת ריקול".
מתברר שאחת הסיבות שבגללן נקבע תוקף למושבי הבטיחות היא שהם עשויים מפלסטיק. "ממפרטים שאני מכיר לפלסטיק כחומר גלם, הגרפים מציגים ירידה של 70% בחוזק בטווח שנים שנע בין 3-15 שנים, תלוי בסוג הפלסטיק", מסביר ורון, "בעוד שמבנה מתכת שומר על התכונות הפיזיקליות שלו עשרות שנים, בפלסטיק התיישנות החומר היא מרכיב הכרחי בתכנון המוצר. זו הסיבה שאנו נתקלים במוצרי פלסטיק רבים שנסדקים והופכים להיות שבירים, למרות שהציגו עמידות מרשימה בצעירותם".
ורון מוסיף ומסביר שבבדיקות של ארגוני צרכנות שבוחנים את עמידותם של כסאות בתאונות באנרגיות הגבוהות בעשרות אחוזים, אפשר לראות לא פעם שמקדמי הבטיחות בכסאות בטיחות כושלים כשמושיבים בהם בובות התרסקות במשקלים גבוהים. "המוצר עומד בדרישות מבחני הריסוק הרשמיים, אבל גם כשהוא חדש, בעוצמה מעט גבוהה יותר הוא כושל עד כדי שחרור הרתמות, שברים בשלדה שעלולים לפצוע ועוד". לדבריו, בשלהי 2018 מגזין Consumer Reports הציג מספר מושבים ברמה גבוהה שלא יכלו לתת מענה לכל טווח המשקלים המורשה תחת התנאים המקובלים בבדיקות הארגון. "לאור הממצאים, המסקנה היא שלא ניתן להסתמך על מקדמי בטיחות נדיבים, ויש להתייחס ביראה למגבלות שמציב היצרן על בסיס המפרטים שקיבל מספק הפלסטיק, מבחינת שנות שימוש מומלצות, המושפעות מחשיפה לחום, קרינה ותנאי סביבה אחרים, אבל בהחלט לא תלויות רק בהם", הוא אומר.
עניין חשוב נוסף הוא שיצרניות הכיסאות משפרות באופן מתמיד את התקנים. לפני חמש שנים יצאו מוצרים מתקדמים תחת תקן אירופי חדש שבחן לראשונה תאונות צד. עד אז זה לא היה קיים בתקן האירופאי ובתקן האמריקאי הוותיקים, אבל אז, ב-2013 מושבים שזכו ברמת הבטיחות הגבוהה ביותר במבחנים המקובלים התגלו כחסרי ערך בתאונות שבהן הרכב התהפך, והתקן האירופי הוחמר. "אם נרכוש מוצר בתקן הוותיק משנים מוקדמות יותר, אין לדעת איך הוא יתפקד בתאונות כאלו, כי הוא מעולם לא נדרש או נבחן עבורן, אבל מוצר חדש באותו תקן כבר יכלול את השיפורים הנדרשים", מסביר ורון.
"אפילו תאונות קלות יחסית מחייבות את החלפת כל כסאות הבטיחות שהיו ברכב, גם אם אין כל סימן לנזק מבני", אומר ורון, "לאחר תאונה בודדת הכסאות כבר נדחסו ושינו את צורתם, ויעילות המוצר נפגמת עד כדי החמרת הפגיעה בתאונה הבאה".
ממכון התקנים הישראלי נמסר: "התקן הבינלאומי למושבי בטיחות לרכב לא מתייחס לתאריך, אך בכל מושב צריכה להיות חגורת בטיחות המתאימה למשקל ומידות גוף וכן צריך להיות מוצמד סימון בעברית עם הפרטים הבאים: תוצרת חברת, דגם, מתאים לתקן, אישור משרד התחבורה מיום, מתאים לשימושו של ילד מגיל _ עד גיל _או ממשקל _ ק"ג, עד _ ק"ג, היבואן, מען, טלפון. יש לשים לב שמצורפות למושב הבטיחות הוראות שימוש בעברית. חשוב להתאים את דגם המושב למשקל התינוק או הילד: קבוצה 0 לתינוקות עד 10 ק"ג, קבוצה 0+ לתינוקות וילדים עד משקל 13 ק"ג, קבוצה I לילדים במשקל 18-9 ק"ג, קבוצה II לילדים במשקל 25-15 ק"ג, קבוצה III לילדים במשקל 36-22 ק"ג. כמובן שכסא שעבר תאונה, צריך להחליף".
יפית פרץ