צמידים מגומיות, הם בכל מקום. אם עוד לא נתקלתם בתופעה, כנראה שלא באתם במגע עם גילאי 6-14 בשבועות האחרונים, או לפחות לא הסתכלתם בתשומת לב על פרקי הידיים שלהם. הגומימאניה הישראלית הגיעה באיחור המתבקש של חצי שנה אחרי שהתחילה זו האמריקאית, אך כבר כמעט חודשיים שהיא נוכחת בכל מקום בו נוכחים ילדים בגילאי בית הספר היסודי, בכל רחבי הארץ: בהפסקות בבתי הספר, בגינות, בבתים ובחצרות. מי שלא היה באחת מהשבתות האחרונות ברחבת תיאטרון הבימה בתל אביב, לא ראה טרפת מימיו. עשרות ילדים, בקבוצות וביחידים, מסתופפים סביב מתקני טוויה קטנים מפלסטיק, עליהם הם שוזרים גומיות בשלל צבעים ויוצרים צמידים בשפע של דוגמאות.
"שמעתי על זה כבר לפני חודשיים, אבל לא מיהרתי לקנות", מספרת ענת לנסברג, אמא לשלוש מהגליל, "מאז שהתפתתי, דרכנו בגומיות. כל הבית גומיות. ואצלי הן יחסית לא באטרף, יש לי חברה שלבת שלה היו בעיות קימה קשות בבקרים ובזמן האחרון היא מתעוררת בשש בבוקר כי היא רוצה להספיק לעבוד עם הגומיות לפני בית הספר".
"ברגע שאתה רואה משהו שבאמריקה כל כך מצליח, ברור מאליו שבארץ זה גם ייתפס", אומרת אילת שי מ"אשליות יבואנים אביזרי אופנה", המייצרת בסין ומשווקת בארץ את ערכת הגומיות "סטאר לום". "לא היה קשה לשכנע את החנויות בארץ לקנות את המוצר שלנו: זה המקצוע שלהם, לזהות את הטרנד הבא. הבאתי לארץ ארבע מכולות, הכל נגמר תוך יום".
החנויות מדווחות על רשימות המתנה ועל הורים שמתחננים שיקראו להם ברגע שתגיע סחורה חדשה, ובעל מכולת שכונתית אחת אפילו סיפר שהוא מוכר יותר גומיות מקוטג'. בקניונים נערכות סדנאות שזירה, ומפעילי מסיבות יום הולדת הבינו גם הם את הפוטנציאל הגלום בטרנד, והחלו לשווק מסיבות צמידי גומיות בהן מועברות סדנאות בתחום. היו-טיוב מפוצץ בסרטוני הדרכה, הילדים לא מרימים את העיניים מהנול, והפעם אפילו ההורים מרוצים: "זה יצירתי ומקסים, ואני שמחה שהם משחקים בזה במקום במכשירים אלקטרוניים. סוף-סוף הם מתרכזים במשהו שהוא לא מסך", אומרת דבי קצב, אמא של ערן, מלך הגומיות של כתה ג'. "הם יושבים יחד הבנים והבנות ושוזרים. אני ממש מבסוטה מזה". וכשאמהות מבסוטיות, כידוע, הן פותחות את הכיס.
כל הדרכים מובילות לסין
המוצר, מסכימים כולם, הוא מוצר חיובי, ויש לו גם סיפור יפה. "רק באמריקה, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, יכול לקרות סיפור סינדרלה כזה", אומר בועז דקל, מנכ"ל PMI המייצרת ומשווקת בישראל את ערכות ה"גומי לום". "מהנדס מכוניות שכיר יושב בבית עם בנותיו ומשחק בגומיות. הוא לוקח חתיכת קרש, תוקע לתוכו מסמרים ונולד לו הנול הזה. זה מדהים".
בדבריו מתייחס דקל לצ'ונג צ'ון נג, מהנדס מדטרויט ממוצא מלזי, ששיחק לפני כשלוש שנים עם בנותיו, אלתר להן מכונת אריגה והמציא, מבלי שהתכוון לכך, את המשחק שמטריף את ארצות הברית. בעידוד הבנות שלו פיתח נג את המשחק, רשם אותו כפטנט בשם "ריינבו-לום", עשה הימור והשקיע בייצור ושיווק המוני – וכאמור, הצליח ובגדול: בעונת החגים האחרונה היו ערכות הריינבו לום להכנת הצמידים מגומיות המתנה המבוקשת ביותר על ידי ילדים אמריקאים, ונג מכר כבר יותר משלוש וחצי מיליון ערכות.
ועם ההצלחה, פרחו גם המתחרים. בארצות הברית כבר עסוק הממציא בתביעות נגד חברות שהעתיקו את המוצר המקורי שלו, כנגד החוק – אבל בישראל, מסתבר, ההבדל בין המקור לחיקוי ברור מעט פחות. על המדפים אפשר לזהות לפחות שבעה מותגים שונים של ערכות יצירת צמידים מגומיות, לכל אחד שם וקופסה משלו: יש גומי לום, לומי גום, סטאר לום, מג'יק לום, לום באנד, מכונת הצמידים - ויש גם את הריינבו לום, שמיובא לארץ על ידי יבואן רשמי בלעדי. המבחר מבלבל – במיוחד כאשר על רוב האריזות מתנוססת המילה "מקורי".
אם תשאלו את אליעזר רוזנבלט, מנכ"ל היבואנית v-zot, אין שום בלבול. מצדו, ערכה להכנת צמידים מגומיות יש רק אחת – הריינבו לום, המוצר המקורי מארה"ב, וכל היתר – חיקויים. "הייתי בקיץ האחרון בקנדה אצל המשפחה שלי, וההורים שלי קנו לבתי את הערכה של הריינבו לום. אחרי כמה שעות נגמרו לה כל הגומיות, אז למחרת קנינו כמה חבילות של גומיות בכמה צבעים שונים. הבנתי שזה להיט בארה"ב ובקנדה, ושכדאי להביא את זה לארץ. פניתי ליצרן של הריינבו לום, וזה לא היה כל כך פשוט כי היו כמה חברות ישראליות שפנו אליו, אבל בסוף סיכמנו שאנחנו נהיה היבואן הרשמי שלו בארץ. התחלנו לשווק בנובמבר, ומהרגע הראשון זה נהיה להיט. מכרנו את כל המשלוח הראשון לחנויות עוד לפני שהוא נחת בארץ".
גם סדי אליסוף, בעל הבית של "הבלון הפורח", חברה המייבאת ומשווקת צעצועים ומוצרי מים ובריכה, זיהה שמדובר בהצלחה בטוחה, אבל במקום לנסות ולהשיג את הזיכיון לייבא את המוצר המקורי, בחר לייצר כזה בעצמו. "שמענו שיש תורים לאספקה ממש כמו שהיה עם האייפונים, שברגע שהסחורה מגיעה - היא נחטפת", הוא מספר, "התחלנו לברר, והסתבר לנו שהמוצר הוא פטנט רשום בארה"ב, אבל בארץ הוא רשום רק כסימן רשום, כלומר לא ניתן להביא קופסא שכתוב עליה 'ריינבו לום' אבל כן ניתן לשווק כאן מוצר כזה מבלי לעבור על החוק. רכשנו קונטיינר של ערכות כאלה בסין, ושיווקנו אותו בארץ עם אריזה משלנו בעברית".
למוצר של הבלון האדום קוראים "מכונת הצמידים", ועל האריזה הסגולה שלו מתנוסס בגאווה דגל ארצות הברית, עם הכיתוב "הלהיט בארצות הברית – המקורי".
אבל אתה לא המקורי.
"למה לא? זה דומה לערכה המקורית מבחינת השיטה של העבודה ומבחינת המסרגה. את תגידי שזה לא המקורי, אני אגיד שכן. תבדקי בעצמך את המוצר ותראי".
אליסוף לא לגמרי מתמם. ההתעקשות שלו – כמו גם של חקיינים אחרים – לקרוא למוצר הפרטי שלהם "המקורי" מייצגת בלאגן אמיתי במושגים הנהוגים בשוק, ומבקשת להוכיח עוד פעם שבסוף הכל מיוצר במזרח. "באתי לחנות באמריקה וביקשתי לקנות את הערכה המקורית, אז המוכר אמר לי 'מה מקורי, למה מאיפה בדיוק המקור? הכל מסין'", מספרת לנסברג. "המוכר בעצמו לא ממש ידע מה מקורי ומה לא מקורי, מבחינתו מה שמביאים לו את זה הוא מוכר. גם לבנות שלי זה לא משנה – הפלסטיק בסדר, הגומיות בסדר, הכל בסדר".
"הערכות כולן אותו הדבר", מסבירה שי מ"אשליות". "זה הכל אותם בתי חרושת בסין, זה הכל שטויות. קיבלתי מאיזה ספק סיני 20 סוגים שונים של ערכות במחירים שונים לחלוטין – הכל תלוי באיכות של החומרים, של המסרגה, של הגומיות".
כמויות של חודשיים נגמרות תוך שבועיים
רוזנבלט טוען כי כבר כשסגר את עסקת היבואן הרשמי ציפה שיהיו הרבה שינסו לרכב על הלהיט החם. עם זאת, לדבריו, לא חשב שהשוק יתלהט בכזאת חריפות ובכזו מהירות. "תמיד יש חיקויים, אבל הפעם יש חברה גדולה מאוד שעושה שיווק חזק ואומרת שהיא המקורית, למרות שהיא לא, ואת זה לא צפיתי שהם יעשו. בדרך כלל אין להם את העזות".
הוא מתייחס, יש להניח, ל"גומילום" של PMI. כמו האחרים, גם המנכ"ל שלה, בועז דקל, זיהה את הלהיט המתהווה כבר בקיץ, הפיק ליין יצור משלו – ורשם את המותג "גומילום" כסימן רשום. מבחינתו של דקל, כמה מפתיע, המוצר שהוא משווק מקורי לחלוטין – והוא דואג גם להנכיח זאת בכיתוב בוהק בתוך כוכב צהוב ובולט על האריזה. "הגומילום שלי הוא הגומילום האמיתי, הגומילום המקורי", תוקף דקל, "זה לא המוצר של המלזי, לא אמרתי שאני הריינבו-לום, אבל עשינו שיווק מאסיבי והשם גומי-לום תפס. כמויות שהבאתי לחודשיים נגמרו בתוך שבועיים. אין לי ספק שבנקודות המכירה יגידו לך שעל כל עשר ערכות שלנו שהם מוכרים, הם מוכרים רק ערכה אחת של מישהו אחר".
רוזנבלט, מצידו, פחות מרוצה: "מה זאת אומרת המקורי? מישהו המציא את זה. זה מותג. נכון, הם לא אומרים שהם הריינבו-לום, אבל זה המסר של הדברים שלהם. לדעתי זו הטעיה".
דקל לא רק שאינו מוטרד, הוא אף סבור שהגומילום שלו מזוהה גם על ידי הצרכן הישראלי כמקורי. "יש לנו כ-3,000 נקודות מכירה, ובהתרשמות שלי, אנחנו הראשונים מבחינת זמינות וחשיפה. כשהילדים בישראל אומרים 'המקורי', אני חושב שהם מתכוונים אלינו. אני לא חושב שיש לעוד מישהו רמת הפצה כל כך גבוהה כמו שלנו". זה כנראה נכון: הגומילום נמכרת בכל רשתות הצעצועים הגדולות בישראל. בעוד V-zot, במהלך שיכול להיראות מעט יומרני ואליטיסטי, לא מפזרת את הערכות שלה ברשתות השיווק הגדולות אלא מסתפקת בעשרות חנויות קטנות ברחבי הארץ, את הגומילום תוכלו למצוא בכל מקום.
יש, כמובן, גם הבדל במחיר. ערכות הריינבו-לום המקוריות עולות 60-90 שקלים, והערכות המתחרות 40-50 שקלים. רוזנבלט מצידו טוען שיש הבדל קריטי באיכות בין המוצרים השונים: "אנחנו מדברים על עולם אחר, שמים וארץ. האיכות שלהם ממש גרועה, הגומיות נקרעות, המוצר נשבר אחרי כמה ימים. בכל הערכות שהן לא הריינבו-לום יש אפשרות לעשות רק את הצמידים הכי פשוטים – בערכה שלנו אפשר להזיז את הפינים ולעשות עיצובים הרבה יותר מסובכים. רק לריינבו-לום המקורי יש 30-40 צבעים של גומיות".
מתחילים לספור לאחור
ומה אומרים הילדים עצמם? הבנות של לנסברג מהצפון הרחוק לא מודעות בכלל, לדבריה, לתחרות בין הספקים השונים, אבל ערן קצב, בן 9 מהוד השרון, דווקא מכיר את כל ההבדלים. "יש את האמיתי שהומצא בסין, הריינבו-לום, שרוב הילדים מנסים לקנות אבל זה נגמר בארץ", הוא מפרשן. "אני מכיר חנות שהביאה את זה ב-11:00, וב-12:30 כבר נגמר להם".
ערן, באופן אישי, מחזיק את הערכה של הגומי לום – אבל הוא מחכה לדודתו שתגיע מאמריקה ותביא איתה את הריינבו-לום המקורי והנכסף. "הריינבו לום לא נשבר והגומילום כן. לי היה ונשבר, וגם לחבר שלי". לדבריו, הוא יודע בדיוק למי בכתה יש ערכה מקורית ולמי לא. כולם יודעים.
ילדים שאין להם את הריינבו-לום המקורי מתביישים?
"לא. גם מי שיש לו ערכה אחרת עדיין גאה בזה".
בחנויות דווקא לא ממהרים לקבוע כי הערכה המקורית מבוקשת יותר מהאחרות. "עברו בחנות שלנו בערך שמונה סוגים שונים של ערכות", אומרת עדי, מנהלת סניף הפיראט האדום פתח תקווה. "כל הזמן מגיעים עוד ועוד סוגים. מבחינת הלקוחות הכל אותו הדבר, מה שיש לוקחים. אנשים פשוט מתלהבים מהדבר הזה, יש היסטריה - כמעט כל לקוח שני בחנות קונה גומיות".
"ברמת השרון אולי עניין אותם בהתחלה המותג, אבל אחר כך עזבו את זה כי לא הצליחו להשיג את המקורי ופתאם הגיעו כל האחרים", מסכימה גם שי מ"אשליות". "לא נתקלתי אפילו לא בלקוח אחד שביקש את המקורי. אנשים לא כל כך יודעים מאיפה זה הגיע, לא מכירים את הסיפור של הריינבו לום. אצל רוב העם הילד חוזר מבית הספר, מבקש מהאמא והיא משיגה לו גומיות מאיפה שהיא רואה, מה זה משנה מקורי לא מקורי".
כמה זמן את חושבת שהטירוף הזה ימשיך?
"אני הפסקתי לייבא, כי השוק מוצף. בקרוב כל הרחוב יהיה מוצף ולא אכפת לי, אני עשיתי את הכסף שלי. בארה"ב המוצר הזה מחזיק כבר 7 חודשים ועדיין ממשיכים למכור ולהרוויח יפה, אבל פה בארץ זה לא יהיה לטווח ארוך כי הישראלים שורפים מוצר. ברגע שהשוק מוצף היבואנים נבהלים מהכמות שיש להם, ומתחילים להוריד מחירים עד כדי אי רווח. לא יהיה שווה להתעסק בזה בכלל".