ברחבי העולם מתחילים להבין שכדי להיות הורה טוב – צריך לעבוד אחרת. אבל מתברר שגם פה בישראל ידעו פעם את הסוד הזה, ומשום מה – הדברים השתנו. כן, היה פה שמח לפני שהוֹלדתם. בשנות ה-80 של המאה הקודמת, ארצנו הקטנטונת הייתה סוג של מודל לאיזון בין הורות לקריירה, כזה שנלמד בכל העולם. הבוגרים שבכם אולי זוכרים: שבוע העבודה אמנם היה בן שישה ימים, אבל יום העבודה עצמו הסתיים ב-16:00 אחר הצהריים, מה שאפשר להורים – ללא הבדל מגדרי – לצאת ולאסוף את הילדים מהמעון. מעון, אתם תוהים? מעונות היום של נעמ"ת היו אז יותר מסובסדים, כך שלא רק שההורים עבדו פחות – הם גם שילמו פחות.
יום העבודה עמד בעבר על שמונה שעות, והיה מתחיל בשמונה בבוקר. אבל אמהות עובדות היו מסיימות את עבודתן בסביבות 14:30, וכך גם היה להן מספיק זמן לעבור בסופר לפני שהיו אוספות את הצאצאים. "בשנות ה-70 וה-80 גן הילדים המסובסד פעל בארץ עד 16:00 (היום המעונות פועלים עד הצהריים ומעבר לזה יש לשלם לצהרונית – א"ר), כך שיום העבודה גם הסתיים ב-16:00", מסבירה פרופ' פרנסס רדאי, סגנית נשיא קבוצת העבודה למניעת אפליית נשים במועצת זכויות האדם של האו"ם. "הורים ניצלו את ההטבה שניתנה להם, עבדו שעה פחות, וסיימו לעבוד בסביבות השעה 15:00", היא מוסיפה להזכיר לנו למה להורים שלנו היה הרבה יותר קל.
אז מה השתנה?
"המדיניות הניאו-ליברלית והפגיעה בארגוני העובדים בתחילת שנות ה-80. מעונות היום של נעמ"ת היו מודל שנלמד בכל העולם כמאפשר עבודה והורות. מאחר שבאותה תקופה גם גברים רבים נעדרו תקופות ממושכות מהעבודה בגלל המילואים, חופשות הלידה של הנשים לא הציבו אותן בעמדת נחיתות מול בני זוגן. יום עבודה הוא בן תשע שעות היום. אם מוסיפים לזה גם נסיעות, הרי שרוב העובדים נעדרים כ-11 שעות מהבית. המעונות אינם עובדים בשעות כאלה – ולכן העבודה לא תואמת את הצרכים של גידול ילדים".
אסנת פיכטלברג-ברמץ, חוקרת במנהל מחקר וכלכלה במשרד התמ"ת מבהירה: מה ש'התקלקל' למעשה הם תנאי העבודה. היום יש יותר עובדים לא מאוגדים שעובדים שעות יותר ארוכות וצריכים להיענות לתובענות של עולם העבודה העכשווי".
אז בעצם הלכנו אחורה.
"בשנותיה הראשונות ישראל נחשבה לאחת המדינות המתקדמות בתחום. עוגנו פה פרקטיקות רבות של שילוב עבודה ומשפחה במסגרת הסכמים קיבוציים. אבל הפרקטיקות נשחקו, והיום אנחנו מפגרים אחרי שאר העולם. בניגוד אלינו, במדינות מפותחות אחרות ההתקדמות בנושא תנאי עבודה להורים בעשור האחרון משמעותית".
בישראל, פרט לשעת הנקה שניתנת לאם שחזרה מחופשת לידה בארבעת החודשים הראשונים לחזרתה – אין אף הטבה מפורשת להורים עובדים. ילדתם צאצא ורציתם לחזור בצורה מדורגת לעבודה, לצמצם את המשרה, לצאת מוקדם יותר או לזכות בעוד ימי מחלה? אתם תלויים בהישגיו של ועד העובדים. רק שלושה אחוז מהישראלים עובדים מהבית, כך על פי נתוני משרד התמ"ת. על השאר נגזר לתמרן בין הדדליין במשרד לדדליין של הגננת, ולנסות לקנות תחפושת של ספיידרמן בלי שהבוס ישים לב שיצאו מוקדם. או אם לצטט את דבריה של פרופ' שרון רבין-מרגליות, דיקנית בית ספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה ומומחית לשוויון הזדמנויות בעבודה: "גם היום יש זכויות לעובדים בארץ, אבל מעסיקים רבים מביטים על עובד שמממש אותן בעין עקומה".
המשימה הלאומית: גידול ילדים
אלינור מגנוסון פרחי, תושבת העיר מאלמו שבשוודיה ואמא של שירה בת השלוש, משפשפת את עיניה כל פעם מחדש כשהיא מגיעה לפארק שליד ביתה. חלק משמעותי מההורים שמטיילים שם בצהרי היום הם דווקא אבות – זכות בסיסית שגם הגברים השוודים נהנים ממנה. "בהתחלה נדהמתי כל פעם שראיתי גבר עם עגלה – זה לא בדיוק משהו שראיתי בירושלים", מספרת מגנוסון פרחי, הנשואה לשוודי. "אני הולכת לפארק ורואה כל הזמן אבות משחקים עם ילד בן ארבע ובמנשא יש להם עוד תינוק. האבות השוודים גם מעורבים יותר מהאבות הישראלים בגידול הילדים. אני לא צריכה לבקש מבן זוגי לקחת את הבת שלנו לחוג או לרופא – הוא מודיע לי שהוא עושה את זה, זה ברור מאליו".
לא, זה בהחלט לא המצב של עובדים רבים בעולם, אבל הסיבה שבשוודיה יש כזו אידיליה, היא מכיוון שמדובר במדינת רווחה פר אקסלנס. הממשל הפנים את העובדה שעובדים רבים הם גם הורים – והסיק מכך את המסקנות המתבקשות. פה, למשל, מקבל כל הורה 240 ימים של חופשת לידה בתשלום. תכפילו בשני בני זוג ותגלו שהורים נהנים מכ-68 שבועות של חופשת לידה על כל ילד, כשכל אחד מבני הזוג חייב להיות בחופשה חודשיים לפחות ויכול להעביר את היתרה לבן הזוג השני. אם ההורים לא רוצים לנצל את כל ההטבה – אין בעיה. החופשה נשמרת עד שהילד בן שמונה, כך שרבים לוקחים חופשת לידה של שנה ואחר כך מנצלים את היתרה כדי לקחת יום חופש נוסף בשבוע או לצמצם את שעות העבודה מדי יום. הם גם יכולים לחזור לעבוד בחצי משרה, תלוי במקום העבודה.
"כשגיליתי מה התנאים פה הייתי בשוק רציני", מספרת מגנוסון פרחי. "בארץ מעודדים ילודה, אבל אחרי שלושה חודשים וחצי את צריכה לחזור לעבוד ומפספסת את החיוך הראשון של הילד, את המילה הראשונה ואת הצעד הראשון. איך אנחנו מגיעים למצב שבו בישראל לגדל את הילד שלך זו פריווילגיה? בשוודיה זו הזכות הבסיסית של ההורה לבלות זמן עם הילד שלו".
אם תרצו לעצבן את העובדים השוודים, תוכלו להזכיר להם את התנאים שמקבלים שכניהם בנורווגיה. מתברר ששם לכל הורה לילד עד גיל 10 יש זכות לצמצם את שעות עבודתו, מבלי לצמצם את משכורתו. כן כן, שמעתם נכון: המדינה משלימה את שכרו של ההורה כדי שהוא יוכל לצאת מוקדם מהעבודה או להוסיף יום חופשי כל שבוע, כך שיקדיש את מלוא המרץ לגידול הילדים. עדיין מופתעים? סוזן קלוצה, עיתונאית לשעבר, אם לשניים ומנהלת בלוג ההורים המוביל בנורווגיה, שמחה להסביר: "הקדשת זמן לגידול ילדים חכמים, בריאים ואכפתיים היא המשימה של נורווגיה והיא העבודה האמיתית שלנו כחברה", היא מסבירה בראיון ל-m.
בנורווגיה זכאים ההורים לחופשת לידה באורך של 57 שבועות בתשלום, וביולי הקרוב החופשה תוארך ל-59 שבועות בתשלום (נחדד: מדובר בשנה וכמעט חודשיים). תשעת השבועות הראשונים בחופשת הלידה שמורים לאם, לפחות 12 שבועות שמורים לאב. את השאר יכולים בני הזוג לחלוק ביניהם, כשנהוג שהאב לוקח שבועיים של חופש עם הלידה, ומקבל עליהם שכר מהמעסיק. עם תום חופשת הלידה, ההורים זכאים לקחת עוד שנה של חופש, עבורה יקבלו מהמדינה תשלום השווה בערכו ל-35,400 שקל. בנוסף לכך, הנורווגיות זכאיות לעבוד שעה פחות כל יום כל עוד הן מיניקות, אבל רובן אינן זוכות לנצל את ההטבה, כי עד שהן חוזרות לעבודה התינוקות שלהן כבר גמולים.
החשיבות של גידול הילדים טבועה בנורווגים באופן כה עמוק, עד שקלוצה מספרת שכשראיינה את שר החוץ לשעבר, ג'ונאס גהאר סטור, הוא נאלץ לבקש את סליחתה, להפסיק את הראיון באמצע ולענות לשיחת טלפון של בנו, שהיה צריך עזרה בשיעורי הבית – וזה נורמלי לחלוטין. וכששר החוץ מציב את המשפחה לפני העבודה, אתם יכולים לתאר לעצמכם שגם המעסיקים מתנהגים אחרת: " זה מאוד נפוץ ומקובל שהורה יסתכל בשעון ויגיד: 'מצטער/ת, אני חייב/ת לאסוף את הילד/ה שלי מהגן' ויסיים כך ישיבה", מספרת קלוצה.
"כל זה טוב ויפה", אתם אומרים לעצמכם, "אבל בטח גם הנורווגים עושים פרצוף כשמישהו נשאר בבית כי הילד חולה". מצטערים לאכזב – אבל לא. כל עובד נורווגי זוכה ל-10-15 ימי מחלת ילד משולמים בשנה, כך שאפשר להישאר עם הילדים בבית בלי להרגיש אשמה.
חופשת הלידה והגמישות בהיקף העבודה הן חלק גדול ממה שמקל את חיי ההורים הסקנדינבים, אבל המרכיב החשוב בנוסחה להצלחה הסקנדינבית הוא גני הילדים. בעוד שבארץ מתמודדים עם רשימות המתנה ארוכות ותשלומים הזויים של אלפי שקלים על כל ילד בפעוטון, בסקנדינביה המצב שונה לחלוטין: גני הילדים מסופקים להורים כתשתית ציבורית, באותו אופן שבו אנחנו מקבלים חשמל או מים – והם מותאמים לשעות העבודה של ההורים. בנורווגיה, שם עובדים בדרך כלל מ-9:00 עד 16:30, פועלים גני הילדים מ-7:45 ועד 16:45, כך שההורים אוספים את הילדים מהגנים מדי יום. בשוודיה שעות העבודה הרגילות הן 8:00 עד 17:00 ושם גני הילדים פועלים מ-7:30 ועד שעות אחר-הצהריים, כשיש גם גני ילדים שפועלים גם בערב ואפילו שומרים על הילדים בלילה – בהתאם לשעות העבודה של ההורים.
ותשכחו גם מהמרוץ אחר ההרשמה: מרגע הלידה נשמר לפעוט מקום בגן הילדים, שאליו הוא יכול להיכנס מגיל שנה. מחיר הגן מסובסד ותלוי בהכנסת ההורים. ההורה העשיר ביותר יתבקש לשלם רק כ-600 שקל לחודש על גן ילדים בשוודיה, ילד שני יקבל הנחה של 30 אחוז וילד שלישי הנחה של 60 אחוז. הילד הרביעי והלאה, ניחשתם ראשון, יתקבל בחינם.
גן ילדים ב-7,400 שקל לחודש
רגע לפני שאתם רצים לרכוש כרטיס טיסה לסטוקהולם, חשוב לציין שמדינות הרווחה האירופיות אינן איזה פנומן יוצא דופן. גם באוסטרליה, למשל, חופשת הלידה המשולמת נמשכת שנה, ולאחר מכן אפשר לשוב לעבודה בחצי משרה. והורים לילדים בגן אף זכאים לשעות עבודה גמישות. "פגשתי פה נשים שחזרו לעבוד רק אחרי שמונה שנים", מספרת מאיה קוזניק, אמא לשלושה מאוסטרליה. "הרבה אמהות אוסטרליות בוחרות לצמצם את המשרה ואפילו להפסיק לעבוד ולחזור רק כשהילדים גדולים. מי שרוצה להיות הורה במשרה מלאה זוכה לקצבה מהמדינה וחוץ מזה, יש פה דגש גדול על זמן איכות עם המשפחה ככה שאף פעם לא עשו לי פרצוף אם הייתי צריכה לצאת מוקדם או לקחת את הילד מהגן – להיפך: ננזפתי על זה שעניתי למייל ביום החופשי שלי".
וכמה עולה גן ילדים באוסטרליה?
קוזניק: "הגנים מסובסדים ועולים כ-800 שקל לחודש".
גם הגרמנים והגרמניות אינם מסכנים. אמנם חופשת הלידה בתשלום מלא במדינה היא רק בת 14 שבועות, כמו בישראל, אבל אליה מוצמדים עוד 12 חודשים בתשלום של כ-65 אחוז מהמשכורת (אך רק עד 1,800 יורו לחודש). תקופה נוספת זו נקראת חופשת הורות. אם גם האב בוחר לקחת חופשת הורות, ולמה שלא יעשה זאת בעצם, מגיעה התקופה ל-14 חודשים, ובני הזוג יכולים לחלקה ביניהם כרצונם. לא רוצה לשוב לעבודה אחרי שנה? את זכאית להאריך את החופשה לשלוש שנים. המשרה שלך אמנם לא תישמר לך, אבל תזכי לקצבה מהמדינה.
נירה סורנסון-רוזנברג, חברה ב"מאמילנד גלובל", קבוצה לאימהות ישראליות בחו"ל, מספרת שגם הגברים הגרמנים יכולים להשיג הטבות בעבודה בזכות אבהותם: "אפשר לצמצם את שעות העבודה למשך שנה שלמה ולקבל תוספת הכנסה מהמדינה. חוץ מזה, גני הילדים פה פועלים עד שעות אחר הצהריים בלי תוספת תשלום ומותאמים לשעות העבודה, אז זה מאוד נוח", היא מסבירה.
הבריטים גם אינם טומנים ידם בכוס התה – אם בריטית זכאית ל-52 שבועות של חופשת לידה, שאותם היא יכולה לחלוק עם בן זוגה (שזוכה לשבועיים של חופשת לידה בכל מקרה) או לנצל רק חלק מהם ולממש את השאר כראות עיניה, עד שהילד בן חמש. כל הורה בממלכה זכאי להגיש בקשה לעבודה בשעות גמישות, לרכז יותר עבודה בפחות ימים, לצמצם את היקף המשרה או לעבוד מהבית. המעסיק יכול לדחות את הבקשה רק בתנאים מסוימים שהוא מחויב לפרט ואם העובד לא משתכנע, הוא יכול לערער על החלטת המעביד, להיעזר באיגוד עובדים ובמקרה הצורך גם לפנות לבית הדין לענייני עבודה. אמריקה.
ואם באמריקה עסקינן, אז אתם יכולים לשחרר אנחת רווחה: יש מדינות שבהן המצב גרוע מישראל. על הקצה השני של הסקאלה, יחד עם סווזילנד, ליבריה ופפואה ניו גיניאה, נמצאת בירת הקפיטליזם. שם המושג זכויות הוריות אינו בנמצא, ואין חופשת לידה משולמת בחוק. חופשת הלידה יכולה להסתכם בשישה שבועות לא משולמים, או במקרה הטוב ב-12 שבועות בתשלום קטן, במקרה שיש לך מקום עבודה ממש נאור ומתקדם (רוב הכוח נמצא בידיו של המעסיק האמריקאי – שיכול להחליט להעניק חופשה ארוכה יותר). כמחצית מהנשים האמריקאיות יוצאות לחופשת לידה ללא תשלום ו-11 אחוז בלבד מקבלות שכר מהמעסיק שלהן. השאר נאלצות להשתמש בימי מחלה או חופש שצברו. גם למדינות עצמן יש כוח מסוים בתחום הזה – הן אלה שיכולות להחליט אם לסבסד או לא חלק מהחופשה.
"הישראלים צריכים להפסיק לחשוב שכל מקום בעולם יותר טוב מהארץ", אומרת חגית פרגו, אם לשניים שעובדת בניו יורק. "בארה"ב התנאים תלויים מאוד במעסיק, ואם הילד חולה או יש חופשה בגן, זה יורד מימי החופשה שמוקצבים לך, שמשתנים ממעסיק למעסיק ונעים בין עשרה ל-21 יום בשנה".
בתאל ליברמן, אמא של אחינועם ותושבת שיקגו, מספרת: "נאלצתי לחזור לעבודה תשעה שבועות בלבד אחרי הלידה ובן זוגי קיבל בסך הכל שישה ימים של חופשה ממקום העבודה שלו. מה שכן, הבנק שבו הוא עובד מעניק לנו סיוע במקרה שאנחנו צריכים סידור לילד, למשל כאשר המטפלת חולה או בחופשה. הבנק דואג לגן חלופי לילד ברמה גבוהה ובהשתתפות עצמית נמוכה של ההורים, בגובה כ-20 דולר ביום".
ובקפיטליזם, כמו בקפטיליזם: העובדה שמצופה מהאמריקאיות לחזור לעבודה תוך זמן קצר מעלה את הביקוש לפעוטונים ואתו את המחיר. "גן ילדים עולה פה בערך 6,570 שקל לחודש, ובמנהטן הוא יעלה אפילו יותר מ-7,400 שקל לחודש. הגן אמנם פתוח עד 19:00, אבל הוא פועל רק חמישה ימים בשבוע", אומרת פרגו.
אז ארה"ב היא המדינה המערבית היחידה שמאפשרת חופשת לידה כל כך קצרה, אבל מה עם שאר העולם? טוב ששאלתם, באינדונזיה תקבל יולדת 80 ימי חופשה בתשלום ובדרום קוריאה 90 יום – יותר קרוב אלינו ובגדר חלום עבור האמריקאיות.
ישיבות חשובות עד השעה 15:00
אבל יש נקודת אור: במדינות שבהן הדאגה לרווחתם ההורים העובדים נמצאת בתחתית סדר העדיפויות, אפשר למצוא דווקא חברות ותאגידים שמרימים את הכפפה. אלה הבינו שכדי לזכות בעובדים מרוצים, פרודוקטיביים ומלאי השראה – כדאי לתת להם לנשום אוויר בפארק עם הילדים.
מגזין "Working Mother" דירג את 100 החברות הטובות להורים בארה"ב ב-2012 – חברות המציעות ביטוחי בריאות, תוכניות לחזרה הדרגתית לעבודה, שעות עבודה גמישות ואפילו חדרי כושר ומתחמי טיפוח לעובדי החברה. חלק מהחברות הללו דואגות לגן ילדים במתחם החברה ואחרות מציעות סידור מסוים לילד, למקרה שגן הילדים או המטפלת לא זמינים.
בפרוקטר אנד גמבל, למשל, זוכים ההורים העובדים להסדרי עבודה גמישים וחופשת לידה עד שנה. על הרצון לתמוך משמעותית בהורים עובדים, אפשר ללמוד מההחלטה בחברה לקיים ישיבות חשובות רק עד השעה 15:00. גם ביוניליוור מאפשרים לעובדות להאריך את חופשת הלידה ולאפשר גם לנשים וגם לגברים שעות נוחות. בשתי החברות הללו מאיישות נשים כ-50 אחוז מדרגי הניהול, כנראה הודות לגמישות ולפתיחות.
בארץ גם חברת אינטל מאפשרת שעות עבודה גמישות, עבודה מהבית יום בשבוע ואפילו חדר הנקה.
ומה איתנו, שאר העובדים והעובדות? כנראה שניאלץ לחכות לשינוי אמיתי במחשבה ובחוק. כשהצעות החוק המקנות זכויות להורים נותרות בינתיים על המדף בכנסת, לא נותר אלא לנשום עמוק, להסתכל סביב, ולקנא.
אז איך נראים התנאים בישראל?
חופשת לידה: אורכה של חופשת הלידה בישראל הוא 14 שבועות המשולמים במלואם. יולדת שעבדה אצל מעסיק 12 חודשים לפחות, זכאית להוסיף לשבועות המשולמים עוד 12 שבועות לא משולמים ולזכות לחופשה בת 26 שבועות בסך הכל. בתנאים מסוימים יכולה העובדת להאריך את חופשתה ולזכות בהטבות נוספות, וגם הגבר הישראלי יכול לקחת חופשת לידה, אבל אם הוא בוחר בה – זה על חשבון חופשת הלידה של אשתו. על פי חוק גבר זכאי לחופשת לידה בת 14-7 שבועות (תלוי בתנאי החופשה של בת זוגו ובזמן ההעסקה שלו), על חשבון חופשת הלידה הקצרה של זוגתו ולאחר שהיא ניצלה את ששת השבועות הראשונים שלה.
עם חזרתה מחופשת הלידה יכולה אם בישראל לעבוד שעה פחות מדי יום במשך ארבעה חודשים ("שעת הנקה"). עובדות המדינה יכולות לצאת שעה לפני כולם כל עוד הן אימהות לילד עד גיל שנה. בשירות המדינה, שבוע העבודה של אימהות לילדים מגיל שנה עד גיל שמונה, מוגבל ל-40 שעות.
מעונות מסובסדים: היום יש כ-1660 מעונות יום וכ-3,700 משפחתונים בפריסה ארצית כמסגרות מוכרות בפיקוח של משרד התמ”ת. מדובר בכ-90,000 ילדים הנמצאים במסגרות אלו. ילדים שנמצאים במסגרת מוכרת ע"י התמ"ת יכולים לקבל סבסוד במידה והם עומדים במבחני התמיכה.
המעונות היום בישראל מסובסדים רק לבעלי הכנסה של עד 5,700 שקל לחודש. בסבסוד ממשלתי רחב, מחירי המעונות הם כ-380 שקל בחודש למשפחות רווחה (500 שקל לתינוק עד גיל 15 חודשים) ועד כ-1,700 שקל ללא סבסוד, התעריף שמשלמים המשתכרים 5,700 שקל ויותר (2,240 שקל לתינוק עד גיל 15 חודשים).