"זה קרה באחת השבתות. רב הקהילה, שבעלי היה חסיד שלו, הזמין אותנו ואת הילדים להתארח אצלו בשבת. האירוח היה נפלא. יומיים אחר כך קיבלתי טלפון מהרב. חשבתי שאולי הוא מחפש את בעלי, אבל הוא סיפר לי שהתקין במקלחת מצלמה נסתרת שצילמה אותי עירומה. הייתי בהלם. הוא אמר שלא יפיץ את התמונות רק אם אסכים לשכב איתו. במשך כמה חודשים הוא אנס אותי. פחדתי לספר לבעלי, חששתי שהוא לא יאמין לי, עד שיום אחד הרגשתי שאני לא יכולה יותר ובלעתי כדורים".
אורנה (שם בדוי), האישה מאחורי המונולוג הקשה הזה, היא חרדית בשנות ה-30 לחייה מקהילה קטנה וסגורה במרכז הארץ. אם המקרה שלה היה מתרחש לפני כמה שנים, כנראה לא היה לה למי לפנות. אלא שאחרי שהובהלה לבית החולים והתאוששה מניסיון ההתאבדות, סיפרה אורנה לבעלה מה קרה – והשניים יצרו קשר עם "לא תשתוק", דף הפייסבוק שנלחם בתקיפות המיניות במגזר החרדי. מפעילי הדף עזרו לאורנה לקבל טיפול נפשי ולהגיש תלונה במשטרה נגד הרב התוקף, שנחקרת בימים אלה.
מאז ש"לא תשתוק" עלה לאוויר, לפני כשנה וחצי, הגיעו לשלושת מפעיליו מאות תלונות של נפגעי ונפגעות תקיפה מינית במגזר החרדי. במקרים רבים התוקפים היו בעמדות בכירות בקהילות שלהם – רבנים בישיבות, מורים ומשגיחים. עשרות כתבי אישום הוגשו עד היום בעקבות פעילות הדף, חלקם נגד פדופילים שפגעו מינית בילדים, ובכמה מקרים כבר הושגו הרשעות. כל זה לא מובן מאליו בחברה החרדית, שספגה לא מעט ביקורת על טיפולה, או אי-טיפולה, במקרי אונס ותקיפה: מדרישה מהנפגעים לא להתלונן במשטרה כדי לא להוציא את הכביסה המלוכלכת החוצה, ועד גיבוי שניתן דווקא לתוקפים.
"מאז שיצאנו לדרך אנחנו מוצפים מדי יום בתלונות, במידע על פדופילים ועבריינים ובסרטונים שמתעדים את מעשיהם", אומר צביקי פליישמן, אחד ממנהלי הדף. "במשך שנים חששו לדבר על הנושא הזה בחברה החרדית, בגלל ענייני צניעות, והתוצאה היא בורות. המטרה שלנו היא לשבור את קשר השתיקה הזה, לחשוף את התופעות, לשקם את הנפגעים ולדאוג שימצו את הדין עם התוקפים. אני יכול לומר שהצלנו עשרות אנשים מהתאבדות".
לא מתביישים להיעזר בחילונים
כמו הדף עצמו, גם הסיפור מאחורי הקמת "לא תשתוק" מבטא במידה רבה את היפתחותה ההדרגתית של החברה החרדית. במרכזו עומדים שלושה חרדים צעירים: החלוצה היתה אביגיל קרלינסקי (28), סטודנטית לסוציולוגיה מירושלים, שכתבה בפייסבוק שיש נשים במגזר שחוששות לצאת לרחוב מחשש שיתקפו אותן מינית. בשיח הער שהתפתח בלטו שני מגיבים: פליישמן (27), בוגר לימודי פסיכולוגיה שמשתחרר בימים אלה מהרבנות הצבאית; ורחלי רושגולד-גוטליב (30), אחות במקצועה וסטודנטית לתואר שני במגדר, שלמדה ייעוץ מיני ותחל בקרוב לטפל בנפגעי תקיפה מינית בבית החולים כפר שאול.
כשהדיון בפייסבוק גווע, השלושה החליטו שהם חייבים לעשות משהו. "ראינו שלא מעזים להגיש תלונות במשטרה נגד חשודים בתקיפה מינית בחברה שלנו, שהדברים נסגרים בתוך החצרות, ושהמצב רק מחמיר", אומר פליישמן. "בהתחלה טיפלנו בנפגעים מינית שניסו להתאבד, היינו עוזרים להם מול הרשויות ומזעיקים את המשטרה אם צריך. רבים מהם יצאו וחזרו מבתי חולים פסיכיאטריים, חיים אבל מתים מבפנים. עם הזמן התחילו להגיע אלינו גם אנשים שנפגעו לאחרונה".
בשלב הזה שינה הדף את אופיו והפך אקטיביסטי יותר. מי שייכנסו אליו עכשיו ימצאו בו סרטונים שמתעדים חשודים בתקיפה מינית, הכרעות דין וחדשות בנושא. הפעילות החשובה יותר מתקיימת מאחורי הקלעים: מתלוננות ומתלוננים לרוב פונים אליו בהודעה פרטית כדי לא להיחשף, ומקבלים מענה תוך דקות. רושגולד-גוטליב, בגלל הסמכתה הטיפולית, נותנת את המענה הראשוני, ואחר כך השלושה עובדים כמעין חמ"ל. "אנחנו לא מתביישים לפנות לגורמים חילוניים", מבהיר פליישמן. "אנחנו עוזרים למי שרוצה להתלונן במשטרה, אבל לא כולם רוצים לפנות, ואותם אנחנו מקשרים לגורמי הרווחה והבריאות".
ההשפעה של הדף מורגשת היטב ברחבי העולם החרדי, מקהילות פתוחות יחסית שמחוברות לעולם החילוני ועד מאה שערים. לאחרונה, למשל, חשפו מנהלי הדף באישור הפרקליטות כתב אישום נגד רב מהשכונה, שאנס את אשתו והתעללה בה ובילדיו. "הוא השאיר אותה לילה שלם עירומה מחוץ לבית", אומר פליישמן. "קיבלנו טלפון מתושב השכונה שדיווח עליו, ובעקבות הפרסום קיבלנו מאנשי מאה שערים עוד פניות בנוגע לפגיעות מיניות". בחלק מהמקרים, אגב, דווקא התוקפים עצמם יוצרים קשר עם אנשי הדף ומתוודים על מעשיהם.
כשפליישמן נשאל על מקרים שבהם רבנים וראשי ישיבות מחרימים קורבנות שהתלוננו במשטרה או פנו לגורמי הרווחה, הוא שוקל את דבריו בזהירות. "החרדים הם לא אנשים רעים", הוא אומר, "יש בורות בתחום הזה, הם לא מבינים עד כמה תקיפה מינית זה דבר חמור. אולי זה נובע מכך שרבים מהם היו בעצמם קורבן כילדים או נערים, ולכן הם מעדיפים להדחיק את זה. חשוב להם לשמור על תדמית נקייה ושלא ידבק בהם רבב, אז חלקם משלמים למשפחות הקורבנות פיצויים שקטים כדי שלא יתלוננו".
גם הרבנים מתחילים להבין שדרוש שינוי
מי שמסרבת להדחיק את הפגיעה שעברה היא רושגולד-גוטליב. בילדותה, בחסידות גור המסתגרת, תקף אותה מינית קרוב משפחה. "אמא שלי גרמה לכך שזה ייפסק, אבל לא ידעה איך לטפל בזה. אני לא מאשימה אותה, היא היתה אמא נפלאה, פשוט לא היתה מודעות. עברתי משבר וברוך השם טיפלתי בעצמי ונרפאתי. אני מקדישה היום את חיי לסיוע וטיפול בנפגעים: מתקשרים אלי בשתיים-שלוש בלילה, אני תמיד זמינה. אני יודעת שאם לא אענה לטלפון, בבוקר זה כבר לא יהיה רלוונטי".
לדבריה, לא רק מגבלות הצניעות מונעות את הטיפול בנפגעים ובתוקפים, אלא גם החשש מלשון הרע. "קיבלתי דיווח על פדופיל שהתעלל מינית בילדים, אבל המדווח סירב לחשוף את שמו כי זו הלשנה", היא אומרת, "אנשים כאלה צריכים להבין שהנפגעים זועקים לעזרה. לא ייתכן שלתלמידת סמינר שהותקפה לא יהיה מי שיסייע לה. על פי התורה אונס שקול לרצח, ואסור שצניעות ולשון הרע יבואו על חשבון מוגנות מינית. זה תהליך שצריך להתחיל ברבנים, במורים ובהורים, ומשם לחלחל".
חלק מהתלונות שמקבלים אנשי הדף עוסקות דווקא במי שאמורים להעניק סיוע נפשי. כך במקרה של עדה, שדיווחה להם על מטפל (מעין פסיכולוג במגזר החרדי) שאנס אותה תקופה ארוכה. "בקהילה שלי חשבנו שאני משקרת, לא האמינו לי", היא אומרת, "בעלי יצר קשר עם 'לא תשתוק', וגם אז היה לחץ של רבנים שלא נתלונן. רק אחרי שהפיצו את כתב האישום נגדו חלקם הבינו שהוא עשה מעשה חמור, אבל עדיין היו מי שתמכו בו וחיזקו אותו".
לדברי אביגיל קרלינסקי, לדף הגיע גם מידע נגד אישי ציבור חרדים מוכרים שחשודים בתקיפות מיניות, אך הם נזהרים מלחשוף אותו ללא הוכחות מוצקות. "אנחנו לא נעשה לעולם שיימינג לחשודים בתקיפות מיניות אם אין לנו מספיק הוכחות – עדויות, סרטונים, חקירה או כתב אישום. לא נעשה טעויות שיחסלו את העבודה שאנחנו עושים למען הציבור החרדי".
קרלינסקי מציינת שיש רבנים בולטים שתומכים בפעילות הדף מאחורי הקלעים, אך מבחינתם הנושא עדיין רגיש מכדי להיחשף. "יותר ויותר רבנים לא מוכנים שתוקפים מיניים ופדופילים יהיו חלק מהקהילה שלהם. ההישג הגדול שלנו, חוץ מהעזרה לפונים ולבני משפחותיהם, הוא שאף רב לא יצא נגדנו או קרא להחרים אותנו. זה מדבר בעד עצמו".
המורה נחשף כפדופיל, הקהילה הגנה עליו
אחת הפרשות החמורות שבהם טיפלו מנהלי הדף עסקה באהרון ליסון, מורה בתלמוד תורה בבית"ר עילית. "למדנו יחד בחברותא באחת הישיבות, תלמיד חרוץ", מספר פליישמן, "בחיים לא חשבתי שאדם כמוהו יתגלה כפדופיל. הוא האחרון שהעליתי על דעתי".
אלא שליסון הורשע לאחרונה במעשים מגונים בשלושה אחים שלמדו אצלו במשך חמש שנים. כשהילדים בגרו הם סיפרו על כך לאמם, וזו יצרה קשר עם אנשי "לא תשתוק". הפרשה התגלגלה במהירות למשטרה ולהגשת כתב אישום, ופליישמן וחבריו הגיעו לכל הדיונים בבית המשפט כדי לתמוך בנפגעים ובהוריהם.
"הייתי בן 14 בערך כשהמורה אהרון לקח אותי למקווה", שחזר א', אחד האחים, בחקירתו במשטרה. "היינו עירומים ואז הרגשתי את איבר המין שלו נוגע בי. במקרה אחר הוא נכנס למקווה כשהייתי שם לבד. הוא אמר לי כמה שהוא אוהב אותי, שיבח אותי, ואז החל לגעת בי ונצמד אליי בחוזקה. כשהוא גמר הוא עזב אותי והלך". אח אחר העיד שליסון הזמין אותו לביתו בתירוצים שונים: "הוא חיבק וליטף אותי, נצמד לי לגוף ונגע בי", סיפר ד', והוסיף שליסון תקף אותו גם בבית הכנסת.
"אני לא מצטערת לרגע שפנינו למשטרה, אבל שילמנו על כך מחיר כבד", אומרת לנו רות, אמן של הילדים. "באופן אבסורדי אנשי הקהילה תמכו במורה, ואותנו הפקירו, החרימו ונידו, פרט לבודדים שתמכו בנו בשקט. טענו שאנחנו משקרים ושמדובר בעלילה. הילדים נאלצו להעיד במשך שעות ארוכות בבית המשפט והתמוטטו נפשית, הם עברו גיהינום שאי אפשר לתאר ולא קיבלו עזרה. איבדנו חברים יקרים, וגם לאחר ההרשעה אף אחד לא ביקש סליחה מאיתנו".
"לכל דיון הגיע גדוד של בני משפחה וחברים שתמכו בליסון", אומר פליישמן, "אף אחד לא העז לסייע לרות ולילדיה, הקורבנות האמיתיים בסיפור הזה. החלטנו שנגיע לכל הדיונים כדי שהם לא ירגישו לבד". בנוסף דאגו מנהלי הדף שהמשפחה תקבל ספר ובו מאות מכתבי תמיכה. "זה נתן לנו כוח להמשיך", אומרת רות בהתרגשות, "הם עשו עבורי ועבור ילדיי עבודת קודש. עד היום הם משמשים עבורנו אוזן קשבת בכל שעות היממה".
כעת מתכוונת רות להגיש תביעה אזרחית במיליוני שקלים נגד ליסון בגין הנזקים הנפשיים שגרם לילדיה. "אנחנו לא נוותר לו, נתבע אותו לאחר מתן גזר הדין בעוד כחודשיים. אני רוצה לקוות שעוד משפחות מהמגזר החרדי שילדיהם נפגעו מינית לא ישתקו יותר, ירימו קול ויתלוננו כדי למנוע מקרים נוספים".
תקף בישיבה אחת, עובר לישיבה אחרת
מעודדים מהצלחתם בפרשת ליסון, אנשי "לא תשתוק" מטפלים בימים אלה בעוד כמה מקרי פדופיליה. באחד המקרים הם סייעו לאם מאזור ירושלים, שגילתה שרב הישיבה של בנה תקף אותו מינית, להתלונן נגדו במשטרה. "מה שהדהים אותנו הוא שהרב נזרק מהישיבה בעקבות המקרה הזה, אבל בימים הקרובים אמור להתמנות לראש ישיבה אחרת", אומרת קרלינסקי. בנוסף סייע הדף ללכוד שני פדופילים מבני ברק וירושלים שפגעו מינית בילדים, לאחר שהעלו סרטונים המתעדים אותם, וכן להוביל להדחת ולחקירת משגיח ישיבה החשוד באונס אחייניותיו.
הפעילות הזאת חשובה במיוחד, אומר פליישמן, לאור העובדה שמערכת החינוך החרדית עדיין נמצאת מאחור בטיפול בתקיפות מיניות. "אני זוכר שכילד לא למדנו על מיניות. היה לנו שכן שפיתה בממתקים ילדים מהכיתה שלי ונגע בהם, ולא הבנתי מה הוא עושה. אחד המורים ראה את זה ולא עשה כלום, זה לא הדליק לו נורה אדומה". קרלינסקי, מנגד, מציינת שבתקופה האחרונה נושבות רוחות אחרות: "יש מקרים של רתיעה ממורים גברים, ומוסדות שהחליטו שרק מדריכות ומורות יטפלו בילדים. יכול להיות שזה מוגזם, אבל זה עדיף על תקיפות מיניות".
מי שמרגיש היטב את השינוי הזה הוא אהר'לה יקטר, קברן מבני ברק שהפך את תפיסת הפדופילים במגזר החרדי למפעל חייו. הוא הוביל ללכידת עשרות מהם בשנים האחרונות, ומעביר לאנשי "לא תשתוק" מידע על בסיס כמעט יומיומי.
"החרדים חשופים היום ברובם הגדול לפייסבוק, בעיקר לצורכי עבודה, והדף הזה גרמו לעלייה דרמטית במודעות", אומר יקטר, "יש שינוי אמיתי בגישה של בכירי המגזר החרדי לעומת שנים עברו. בחצרות מסוימות אסור למורים לחבק ילדים בחדר, ואפילו להחליף בגדים לילדים שעשו צרכים – במצב כזה מזמנים את ההורים. יש משגיחים בשכר במקוואות בבני ברק שדואגים שלא יהיו טבילות של יותר משתיים-שלוש דקות. ועדיין, יש עוד דרך ארוכה עד שנברך על המוגמר".
התהליך הזה, אומר יקטר, לא עובר בלי התנגדות: בין היתר הוא ספג איומים על חייו מצד בכירים שחבריהם ובני משפחתם נתפסו במעשי פדופיליה. "הגיעו טלפונים מרבנים די מוכרים שדרשו שאפסיק את הפעילות ואבטל תלונות שהגשתי למשטרה. אבל אני מפחד רק מהקדוש ברוך הוא, וככל שמאיימים עלי זה רק מעלה לי את המוטיבציה להמשיך. כל פדופיל שלא נעצר זו פצצה מתקתקת שצריך לנטרל ומהר, ולא משנה לי אם הוא בן של רב או ראש קהילה".
המהפך של אתרי החדשות החרדיים
כעת רוצים קרלינסקי, רושגולד ופליישמן לצאת מגבולות פייסבוק. לאחרונה הם ייסדו עמותה, ובעתיד הם שואפים להקים מרכז גדול לנפגעי תקיפות מיניות במגזר החרדי, שבין היתר יעזור להם לתקשר עם המשטרה. "יש היום פסיכולוגים ועובדים סוציאליים חרדים שמטפלים בנפגעי תקיפה מינית, אבל עדיין חסרים חוקרי משטרה חרדים שמבינים את המנטליות ויכולים לעזור לקורבנות להיפתח", אומרת קרלינסקי, ומציינת שהשלושה איתרו חוקרת חרדית ומפנים אליה תלונות.
מי שעברו מהפך, לדברי קרלינסקי, הם אתרי החדשות החרדיים: בעוד שהעיתונות הכתובה עדיין מתעלמת מעבירות מין, באינטרנט כבר לא מהססים לעסוק בהן ולהעלות את המודעות. "זה עדיין לא מספיק, אבל אני מאמינה שהחברה החרדית תשתנה", היא אומרת, "אנחנו מודעים לרגישויות ומנסים ללכת בין הטיפות, אבל גם לעודד כמה שיותר אנשים לפנות אלינו. עצם העובדה שמדברים על תקיפות מיניות ועל התוקפים זה צעד קדימה שהצלחנו לחולל, ומבחינתנו זאת רק ההתחלה".