שני גברים באזורי שנות השלושים עומדים מעל טלפון מנותץ, אחד מהם מקמט את המצח בדאגה. הוא כבר הוציא אלפי שקלים כשקנה את המכשיר, ועכשיו יצטרך להוציא עוד כמה מאות רק כדי לתקן המסך. מה הולך להיות הנזק? אלף שקל? 800? "500 שקל", המוכר מציל אותו, "וקח גם מגן, שלא יקרה לך עוד פעם". הם צוחקים קצת, מחליפים כמה צ'אפחות רכות ועושים סלפי שבטח יעלה בהמשך היום לקבוצה המשותפת שהפכה לתופעה, "אבא פגום".
כל אחד ממאה אלף החברים בקבוצה הוא "פגום". אשתו היא ה"צודקת"; והילדים הם "סמנכ"לים" או "נינג'ות". כשמשהו משעשע הוא מתויג כ"פגומצחיק"; אדמין בקבוצה הוא "פגומנהל"; כשחוגגים לקבוצה מארגנים ב"פגומולדת"; ואם נתקעתם עם הרכב תקראו ל"פגומחלצים". יש גם "אוטו שוקולד" אבל הוא כבר לא פגום (כי מכונית פגומה זה כבר לא עניין לבדיחות) אלא עוד חלק מהפולקלור; טקס שבו חברי הקבוצה, הזרים זה לזה, מצמידים ממתקים ופתקי אהבה אל שמשות המכוניות אחד של השני כשהם מזהים את מדבקת הלוגו: דמות של גבר במשקפי שמש ובקבוק להאכלת פעוט.
וזה לא נגמר שם. דמיינו לכם את הסצנה הבאה: בפקק ארוך ומזדחל שאופייני לערבי חג, נהג מתחיל לצפור בעצבנות לזה שלצידו. הוא מנסה להתקרב אליו, נדחף מעט אל הנתיב שלו, וכשזה סוף סוף מבחין בו - השניים מורידים חלונות ופותחים במלחמת שוקולד. כל המיני-מקופלת והמיני-טורטית שאפשר לדמיין עפים מרכב לרכב, והכל בגלל הסטיקר. "זה מנהג שחברים התחילו ופשוט תפס", מסביר גל שמו בן ה-30, אחד ממנהלי הקבוצה. "זו פשוט דרך לחזק אבא פגום אחר, לעזור לו לעבור את היום. כותבים לו "שיהיה לך יום פגום", כאלה דברים".
אתם גברים שנסעו לאנשהו מאנשהו, מה כבר יש לכם לעבור?
"יש סיפור על עורך דין שלא אכל כל היום, רץ בין לדיון לדיון ולא היה לו זמן לצהריים, ופתאום הוא מוצא שוקולד על השמשה. הוא כתב בקבוצה פוסט מתרגש, שממש עשינו לו את היום. זה גורם לי הרגשה טובה להיות חלק מכזה דבר".
"לא משנה כמה טובים נהיה, אף אחד לא יעשה את זה יותר טוב מהאמא"
האמירות האלה לא מגיעות מקומונות היפיות או פסטיבלים רוחניים, אלא דווקא מהזירה הכי גברית וארצית שאפשר, וזהו חלק מסוד קסמה של הקבוצה. "אבא פגום" היא לא רק אחת מקבוצות הפייסבוק הגדולות בארץ, אלא גם הזמנה עבור גברים להתאחד סביב משהו שהוא לא כדורגל או צבא, אלא נושאים שנחשבים רכים יותר כמו הורות וזוגיות; החיים עצמם. אם תרצו, היא מבטאת את השלב ההתפתחותי הנוכחי של הגבר הישראלי, זה שעדיין חשוב לו להישאר מאצ'ו - ומצד שני הוא כבר הפנים שהדרישות והציפיות ממנו השתנו.
את החיבור הראשוני בין הורות וקהילה ברשת יצרו האימהות, שהחלו את דרכן כ"מאמי בלוגרז" בודדות, עד שהתאחדו והפכו את ההתייעצויות על גידול ילדים וזוגיות לענף תוכן שלם. בארץ זה קרה עם "מאמזון" (150 אלף חברות), "אמהות משקיעות" ו"אמהות שוקעות", ומה שנחשב למקבילה הגברית של הפגומים, קבוצת "סופרגירל זה אופי" (91 אלף). אחרי הנשים הגיעו גם הגברים, כשההבדל הראשון בין המחנות הוא השם: בזמן שהנשים הן "סופריות" או "מאמות", הגברים מרגישים יותר בנוח לקרוא לעצמם "פגומים". גם בחו"ל, אגב, המגמה זהה. לקבוצות דומות באנגלית קוראים "Dad and buried" (אבא קבור), ו-"Dad corner"' (אבא בפינה). ככה זה, נשים מחפשות איך לחזק ולהתחזק; גברים כנראה מרגישים מספיק חזקים, אז הם מרשים לעצמם ללעוג לאזלת היד שלהם במלאכת ההורות.
ולרוב זה באמת מצחיק. בקבוצה תמצאו למשל צילומים של ילדים שסופרו עקום, ילדות שהולבשו הפוך, וידוי של גבר שעדיין לא הפנים איזו משחה צריך לשים לתינוק איפה. המעורבות ההורית מוצגת לראווה, אבל כמעט תמיד בצורה שלומפרית. מהבחינה הזאת, סער בן הרוש (32), צלם חתונות במקצועו ואב לשתיים, שייסד את הקבוצה - הוא גם המייצג האידאלי שלה. יש לו מעל מאה אלף חסידים, שישה אדמינים שעובדים לצידו בהתנדבות, הוא מייצר מרצ'נדייז ומפיק ארועי ענק - ומצד שני דמותו קצת שלומיאלית, לא מהוקצעת, מעוררת אמפתיה מיידית. אפילו הדרך שבה הפך לאבא, מרפררת בדרכה לפגימות.
"הכרתי את זוגתי ואחרי שלושה חודשים היא מתקשרת ואומרת לי, שמע סער, אני בהריון, מה עושים?", הוא מספר בחיוך מתנצל. "אמרתי לה, 'מה נראה לך עושים?'. מבחינתי לא היה מצב שיהיו לי ילדים. הייתי ילד בעצמי. בסופו של דבר היא הביאה את הילדה וזה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. היום אנחנו נשואים, הצעתי לה נישואים כשהיא החליפה בגדים לילדה והיה כיתוב על החולצה 'האבא הפגום שלי רוצה להתחתן איתך'".
הביטוי, אם שאלתם את עצמכם, נולד גם הוא בחדר הלידה, "אחרי הלידה הראשונה באתי לשרית ושאלתי אותה - 'הכל בסדר עם הילדה? עברו על הכל? היא לא פגומה בשום צורה?' זה נשמע רע אבל התכוונתי בטוב. ואז היא צעקה עלי, 'אתה פגום!'. פרסמתי את הסיפור הזה כסטטוס בפייסבוק עם ההאשטאג - אבא פגום".
ההאשטג הפך לאוסף פוסטים שלדברי בן הרוש, "תארו את ההורות הקלוקלת שלי", משם עברו דירה לעמוד מצליח, ובשנה שעברה - לקהילה סגורה ("אבא פגום - שורדים ביחד") שבה כל האקשן קורה. בן הרוש צירף לקבוצה את גל שמו, מנהל שיווק מחיפה, וזה החל לשמש כדובר שלה ואחד מחבריה הנלהבים ביותר. "הייתי אדם שלא כותב בפייסבוק, אפילו לא תגובות, ופתאום אני מנהל קבוצה. זה פתח אותי ברמות אחרות", אומר שמו, אבל לבת שלוש. "אני יכול להשתתף היום בדיון על החיבור לתינוק. ההתחלה קשה עם ילדים, ולא מדברים על זה. אתה עובר עם האישה את כל התהליך של ההיריון והבדיקות, ואז מביאים תינוק הביתה וואללה, החיבור לא מיידי ואתה מרגיש עם זה לא בסדר, איך זה שאני לא אוהב את הבת שלי על היום הראשון? מה לא בסדר אצלי? אבל זה הולך ונבנה".
סער מוסיף, "שיחה מהסוג הזה תמצאי ב'אבא פגום'. אולי החברה גורמת לך להבין שאתה חייב להתחבר מיד, כמו האישה, אבל בשיחות שבהן גברים מרגישים חופשי ופותחים את הלב, רואים שזה לא ככה".
בקבוצות נשים אמהות מדברות הרבה על ציפיות חברתיות, אתם מרגישים שגם מאבות יש ציפייה?
בן הרוש: "יש יותר ציפייה מפעם, שנהיה מעורבים. אני עוד לפני הלידה ידעתי שיהיה ככה, ידעתי שאני אבא שאעשה הכל".
שמו: "אנחנו לא כמו האבות שלנו היו, שהיו הולכים לישון בצהריים והבית דממה. אנחנו חלק מהחיים של הילדים, הם חלק מאיתנו, אנחנו מטיילים ביחד, לוקחים אותם מהגן. זו האבהות היום. אם אני הולך לישון בצהריים אני כנראה אתעורר מהדייסון".
אז למה פגום? למה בעצם לא להלל את ההורות שלכם?
שמו: "כי לא משנה כמה טובים נהיה, אף אחד לא יעשה את זה יותר טוב מהאמא".
אתה בטוח שזו לא דרכך לקבל הקלות? להגיד שאתה לא טוב בזה, כדי שלא יצפו ממך לשום דבר?
שמו: "אבל זה באמת ככה. יש דברים שאמא יכולה לעשות שאבא לא יצליח. הטיקטקים של האוברולים האלה של התינוקות, לכן זה בא טבעי, אתן סוגרות כפתורים כל החיים. אנחנו תמיד מסתבכים עם זה בהתחלה".
בן הרוש: "אשתי יצאה ערב אחד והשאירה אותי עם משחה מהרופא לשים לילדה, אבל היו שם כמה משחות, לא זכרתי איזו משחה אני אמור לשים. אז אני עומד ושואל את הילדה בת השנתיים, שתצביע לי על המשחה הנכונה. תראי, זה לא קטע שוביניסטי, זו אבולוציה, אתן פשוט יותר מבינות בדברים האלה".
או משקיעות יותר זמן בילדים שלנו. בסוף השאלה היא מי מסיים את יום העבודה בשלוש וחצי.
שמו: "זה נכון שגבר שכל היום בעבודה ונסיעות, רואה את הילדים פחות. הייתה תקופה שהייתי כל הזמן בעבודה, היום אני משתדל שזה ישתנה. פעם הגעתי לגן וחשבו שאני דוד שלה. אז מצד אחד זה אחלה פוסט לקבוצה, אבל מצד שני זה מבאס".
בן הרוש: "אחד הפוסטים הכי חושפניים שכתבתי בקבוצה היה על אבא שלי, ואיך הוא היה כשהייתי ילד. זה סיפור מורכב שחשפתי לפני מאה אלף איש, למרות שלפני כן לא הייתי מעז לדבר על זה אפילו. בקיצור, להגיד שהיה לי אבא פגום יהיה לא נכון, כי כדי להיות פגום אתה צריך להיות אבא מעורב. מי שלא מעורב, איפה הפגימות? אז נכון שאנחנו נכשלים, אבל הדור שלפנינו אפילו לא ניסה".
"יש לי בוס פגום ולקוחות פגומים, הרבה יותר כיף לעבוד ככה"
האם האבא הפגום הוא גם בהכרח האבא הפמיניסט? כנראה שלא, והוא גם לא מתיימר להיות. למנהלי הקבוצה אין אג'נדה סדורה בענייני שוויון מגדרי, ובכל זאת קשה להתכחש שהאב הפגום אכן מעורב יותר מהדורות שקדמו לו. הוא מקריא סיפור לפני השינה, יודע אם הילד לא הלך היום לגן בגלל חום או שלשול ומסוגל אפילו להתייעץ בקבוצה על איכויות ג'ימבורי. אמנם לא תראו אותו, כנראה, נקלע לשיחות על בעד ונגד הנקה או מתייעץ על צבע תכולת החיתולים, אבל הוא כן יודע לדבר בשבועות של הריון, לא רק חודשים. ומכיר מונחים כמו "ויסות חושי", או "קפיצת גדילה", וגם זו התקדמות.
אבל יש יתרונות נוספים לקבוצה, מלבד האבולוציה הגברית-הורית, וזה החיבוק הקהילתי שהחברים מעניקים אחד לשני. בשיחה איתם הם מספרים חבר שאושפז במחלקה אונקולוגית, ואחרי שהעלה פוסט בו סיפר על בדידותו, זכה לביקור פתע של חברות פגומים שהגיעה לעודד אותו ולהעביר איתו את הזמן. הם מספרים גם על איסוף של 250 אלף שקל לטובת קניית תרופה לילד שאינה בסל התרופות; על אנשים שמגלים אחד את השני אחרי שנים של נתק; ועל תת-קבוצה לחיפוש של עבודה. "אני מצאתי את העבודה שלי בזכות אבא פגום, יש לי בוס פגום ולקוחות פגומים, הרבה יותר קל וכיף לעבוד ככה", מתגאה שמו.
אולג פרנט מאשקלון, מנהל נוסף בקבוצה ואב לשניים, מספר ש"אבא פגום" הצילה אותו מתחושת בדידות. "אשתי ואני עברנו לאשקלון לפני שמונה שנים כדי להיות קרובים להורים, ולא הכרנו כאן אף אחד. היו שנים מאוד קשות, ופתאום זה השתנה. בעקבות אבא פגום אני חבר בקבוצת וואטסאפ עם מעל מאתיים איש, שיוצאים, מבלים, אתה אף פעם לא לבד, תמיד יש לך עם מי להיפגש".
אדמין נוסף, אורן פודור, מדריך נוער בן 35 מיבנה ואב לשני בנים, מספר ש"אבא פגום" ממש נסכה בו השראה. אורן מעלה לקבוצה סרטוני הורות, למשל - על ארוחת שאריות של הילדים. "האורז כבר לא טעים לי אם הוא לא יבש או מעורבב במילקי, אלה החיים שלי", הוא אומר. "זה מצחיק אבל בעצם עצוב, איך אתה כבר לא חי בשביל עצמך כמו קודם. הכל זה הם. 'אבא פגום' נתנה לי את האפשרות לצחוק על הדברים האלה, יצרתי דמות שקוראים לה מורדוך, שמספר איך הוא חוגג לבן שלו יום הולדת או קורא לו סיפור. הפגומים מתים על זה. הייתי סטנדאפיסט פעם ועם הנישואים וההורות הבנתי שאני צריך לזנוח את זה. עכשיו זה מחזיר לי את היצירתיות".
"יש לנו בקבוצה גם חד הוריים, גרושים, אלמנים", מוסיף בן הרוש. "ויש גם פוסטים על משברים בזוגיות שמספקים תמיכה לחבר'ה. קרה לא פעם אחת שאחד הפגומים כתב פוסט בו הוא מספר שהאישה רוצה לפרק את החבילה והוא במצב קשה ולא יודע מה לעשות. ואז החברים מחזקים אותו בתגובות, אומרים לו, 'דבר איתה, אל תוותר על המשפחה'. היו פוסטים של גברים במצבים נפשיים קשים מאוד, ויש גם פסיכולוגים שיכולים לפנות אליהם בפרטי ולהציע עזרה".
והעזרה לא נשארת בגבולות הקבוצה. בינואר פורסם שמספר חברי קבוצה הגיעו לדירה של זוג קשישים בירושלים, שהייתה במצב של הזנחה מחפירה, כדי לנקות ולסדר אותה. בן הרוש וחבריו השקיעו זמן וכסף, ניקו את הזבל שהצטבר והתקינו מטבח ושירותים חדשים. בפורים האחרון הקהילה התגייסה שוב, הפעם למבצע תרומות וחלוקת משלוחי מנות לילדים המאושפזים בבתי חולים בארץ. "חצי שנה אחרי שהקמתי את הקבוצה כבר הבנתי שמשהו גדול קורה כאן", מסכם בן הרוש, "עשינו מפגש, הגיעו אלפי אנשים, הרגשתי כמו בחתונה שלי, רק בלי הכלה".
המנהלים גאים לספר שבקבוצה פעילים גייז, דרוזים, אתיופים, ערב רב של כל הגברים הישראלים מכל הארץ ("התל אביביים פחות זורמים. אולי כולם שם רווקים, אני לא יודע מה", אומר שמו). אבל רק על דבר אחד אסור לדבר: על פוליטיקה, אפילו כשהיא קשורה להורות. כשאני שואלת אותם אם היו שוקלים להריץ קמפיין כדי להלחם על חופשת לידה לגבר לצד האישה, הם ממהרים להתנגד. "זה פוליטי, ואת לא יכולה להכניס פוליטיקה, אפילו תמונה של ביבי אנחנו לא מרשים. אנחנו מוחקים פוסטים פוליטיים". מסביר בן הרוש, "תשמעי, יש לנו כוח גדול עכשיו, זה כמו במחאה החברתית שהכניסה את סתיו שפיר לכנסת, גם אנחנו היינו יכולים להכניס מישהו לכנסת אם היינו רוצים. אבל זה לא הכיוון. אנחנו לא משתתפים בהפגנות או מחאות. אולי נעשה קמפיין בקיץ על איך לא לשכוח ילדים באוטו, אבל לא משהו פוליטי".
"אם תגידי שבעלך פגום, גם את תקבלי הנחה"
התכנים ב"אבא פגום" אינם עוסקים אך ורק בהורות. בעוד שבקבוצת הפייסבוק מתרבים פוסטים שעוסקים בסקס מכוניות והשאלה אם כן או לא לגדל שפם; בעולם האמיתי הפגומים נפגשים לצפייה משותפת בכדורגל או משחקי פוקר, דרך קבוצות וואטסאפ מקומיות שנפתחות חדשות לבקרים (למעשה, בכל עיר יש קבוצת וואטסאפ של הפגמונים). כל זה נשמע אולי בנאלי או אולי אפילו שטחי, אבל היציאה לעולם האמיתי משמעותית לחברי הקהילה, וגם מבדלת אותה מהפעילות בקבוצות הנשים. בזמן שאישה מנסחת תגובה נרגשת, מנומקת ועוקצנית בקבוצת הנשים שלה - הופ, עוד עשרה גברים נפגשו לבירה בראש העין. "אתן מברברות ואנחנו עושים", אומר שמו בחיוך מרוצה, והוא מעצבן, אבל כנראה גם קצת צודק.
לצד הבילויים האבות גם רוצים לקנות. בן הרוש שוכר מחסן של חולצות, כובעים, צמידים ומגני טלפון בחיפה, שולח סחורה למי שמזמין או מפנה אותם אל החנות הרלוונטית. "כרגע כל הרווחים הולכים לפעילויות שלנו", הוא אומר, אבל לא מכחיש כי היה שמח להתפרנס מ"אבא פגום" בקרוב. "אם תגידי לי שכל חיי ארוויח אותו דבר כמו היום ולא שקל יותר אבל אעבוד בזה, אני אסכים". אין כאן טיפוף על קצות האצבעות בנושא הכסף. האירועים של "אבא פגום" ממומנים על ידי חסויות, יש מבצעים, מכירות של יחידות נופש באילת, שיתופי פעולה עם חברות מסחריות, מותגי בירה ונשנושים.
אבל הכלי הכלכלי המשמעותי ביותר הוא ההנחות. אבות פגומים רבים התרגלו לצרוך ולתת שירותים לפגומים בלבד. הנחות של מאות שקלים במוסכים, בתיקון פלאפון, בשיפוץ הבית, הפכו לעניין יום יומי אצל הפגומים. ראיתי זאת במו עיני - מנהל בית הקפה בו ישבתי עם סער וגל בחיפה, ביקש סטיקר של "אבא פגום" לשים בכניסה, והבטיח לתת הנחות לפגומים שיגיעו לשבת אצלו. "אנחנו לא מעורבים בהנחות, אנשים נותנים אותם מהלב", אומר שמו. "אסור לפרסם מוצרים או שירותים בהנחה בקבוצה, כי יש איסור על פוסטים שיווקיים".
"המטרה שלנו עכשיו היא להקים אינדקס של פגום למען פגום", מוסיף בן הרוש. "פעם אם הייתי צריך משהו, הייתי הולך דרך חברים או בגוגל. היום אני מוצא פגום ויודע שהוא לא יעבוד עלי, אפילו לא אינסטלטורים שידועים לשמצה. כי הוא לא אנונימי, יש לו זיהוי בקבוצה".
אני מתקוממת קלות על המעגליות שנוצרה כאן. גברים מזדהים כאבות מעורבים - אבל למעשה יוצרים לעצמם עוד מועדון סגור כמו צה"ל או הפועל; מדברים על שוויון בנטל ההורות - אבל בפועל מסדרים לעצמם הנחות שנשים יכולות רק לחלום עליהן. "קודם כל, אם תגידי שבעלך פגום, גם את תקבלי הנחה", מתקן אותי סער, "ואם את לא נשואה - את יכולה לקבל הנחות במסגרת 'הצודקת'".
ה"צודקת" היא הצעקה האחרונה. קבוצת הלווין הנשית שנפתחה על ידי נשות הפגומים, שקיימת ארבעה חודשים ומונה כבר 30 אלף נשים. "הן ראו שזה עובד אז רצו גם", אומר שמו.
הן לא עשו 'גם'. מאמאזון וסופרגירלס היו לפניכם.
שמו: "לא חשבתי על זה ככה. אני לא יודע מה קורה בקבוצות אחרות, אבל ב'צודקת' נשים מוצאות המון חיזוקים".
סער: "הרבה קבוצות נשים באות כדי ליצור שיח, וחלקן כלכליות נטו, זה משהו אחר. אנחנו הקמנו משהו שלא היה וגם אצל הנשים היה חסר בצורה מסוימת. הן באו לערכים שלנו. אנחנו לקחנו את זה למקום קלאמזי חמוד בהומור שלנו, ואני רואה שזה עוזר גם לנשים לשתף את השטויות שלהן. הרי גם אשתי פגומה באיזשהו מקום".
רק גברים, כנראה, מסוגלים לקחת קרדיט על פטנט שהומצא על ידי נשים. אבל בדבר אחד קשה להתווכח איתם- התרגום של אבא פגום לכסף, וחוסר ההתנצלות על הרצון להתפרנס, הוא משהו שאפשר ללמוד ממנו. אולי הגיע הזמן שאמהות אינטרנטיות ירפו לרגע מדיונים על גודש בפטמות, ויתחילו לסגור לעצמן דילים שווים.