שתה וודקה, הוריד משקה אנרגיה, הסניף קצת קטמין והרס ילדה

בערב יום שישי ה-5 ביוני הגיע שחר רימוני לדירה של חבר בשכונת נווה שאנן בחיפה. היו חבר'ה, הביאו וודקה, הביאו סמים. "שחר שתה כמה כוסות מהוודקה וכמה משקאות אנרגיה, ובשלב מסוים גם הסניף קטמין. זה לא היה משהו יוצא דופן, שחר תמיד לקח סמים", מספרת גלי (שם בדוי), שהייתה בעבר בת זוגו של רימוני ובאותו ערב הייתה בין הצעירים שחגגו בדירה. "הוא היה די שקט, לא דיבר הרבה, נראה בראש טוב לגמרי. בערך בשלוש הוא הלך".

שעה לאחר שיצא מהדירה בנוה שאנן, בשעה ארבע לפנות בוקר, הגיע רימוני לבניין בשכונה בחיפה שמרוחק כעשר דקות נסיעה מביתו. הוא הבחין בחלון פתוח באחת הדירות, הסיר רשת יתושים שמותקנת עליו ונכנס לדירה. מהמטבח לקח סכין והשתמש בה כדי לפתוח ארונות נעולים. הוא לא מצא דבר שנראה ראוי לגניבה, אבל הבחין במפתחות של המכונית המשפחתית ויצא מדלת הדירה לחפש אותה. הוא כבר ישב בתוך הרכב כשגילה שמותקן בו קודן, נבהל מהמחשבה שתופעל אזעקה והחליט לחזור לדירה. הפעם פתח את דלתות החדרים הפנימיים, ובאחד מהם הבחין בילדה בת 10 ישנה במיטתה. על מה שעשה לה באותו לילה בחדרה הוא נאשם כעת באינוס ומעשה סדום של קטינה בנסיבות מחמירות. כתב האישום מצייר תמונה קשה כל כך, אלימה כל כך, שנאסר לפרסם חלקים נרחבים ממנו.

למחרת המעשה המחריד, בשעות הצהריים, גלי שוב ראתה את רימוני כששניהם נפגשו עם חבריהם במרכז מסחרי בנווה שאנן. "הוא התנהג רגיל לגמרי, לא ראינו משהו שונה או מוזר", היא מספרת. "הוא היה שחר שאנחנו מכירים – שקט, מופנם". זה השתנה כשהשיחה גלשה למקרה האונס של הילדה, שהיה לשיחת העיר והגיע לכותרות הראשיות גם בתקשורת הארצית. "בן זונה מי שעשה את זה. צריך להרוג אותו, לתלות אותו", אמר רימוני לחבורה והציע שיצאו לסיורים ליליים בעקבות האנס בטענה ש"אנחנו חייבים לעשות הכל כדי לתפוס את הזבל הזה".

"הוא היה עמוק בתוך זה", אומרת גלי, "כולנו הבנו שהוא לוקח את האונס קשה מאוד. הוא אפילו לקח את אחד החברים הקרובים שלו לחנות ספורט, שלף שטר של 200 שקל, קנה אלת בייסבול ואמר לו 'אם ניתקל בו, נפרק אותו לחתיכות'".

זה כאילו שלא אכפת לו לפגוע באחרים

למה ביקש שחר רימוני לסגור חשבון על פשע שהוא עצמו חשוד בביצועו? איך הופכת פריצה ספונטנית למעשה אונס מזוויע? מה גורם לחייל משוחרר בן 21 לאבד באופן מוחלט את שיקול הדעת, את העכבות, את המוסר? כפי שהבטן אינה מעכלת את מה שקרה בשבת ה-6.6 באותו בית מגורים בחיפה, כך הדעת אינה תופסת את הנסיבות שהובילו לטרגדיה האנושית הזו.

"שחר ראה ילדה שיכורה בת 17 שכולנו היכרנו, ופתאום ראיתי שהוא תופס אותה בכוח ומנסה להזרים אותה. היא ניסתה להילחם בו, צעקה, וכל החבורה רצה לשם. דפקו לו מכות רצח. הוא כמעט מת באותו ערב"

רימוני, שאומץ כפעוט מבית יתומים מבלארוס בידי זוג הורים חיפאים - הוא איש הייטק, היא מורה לחינוך מיוחד - היה ילד דחוי ונער בעייתי שהידרדר לסמים ולעבירות רכוש. בגיל 19, על פי עדויות שמתפרסמות כאן לראשונה, תקף נערה. עם זאת, הוא למד בבית ספר יוקרתי (עירוני ה' נחשב לאחד התיכונים המוצלחים בחיפה, אם לא בישראל) וגויס לצה"ל. נדמה שבאופן אבסורדי, דווקא מפני שגדל בשכונה טובה - בן להורים מאמצים שעשו הכל על מנת להציל נפש, ולא למשפחה הרוסה שמטופלת ממילא על ידי רשויות הרווחה - המערכת לא זיהתה את הפוטנציאל האלים שלו.

הורי הקורבן אומרים שהיא עדיין חוששת כי התוקף יפגע בה שוב. "אנחנו הרוסים. לשקם את החיים של הילדה שלנו, זו המשימה שלנו עכשיו. היא פוחדת להיכנס לבד לחדר בלי ליווי ובלי אור, כל הזמן שואלת: 'האנס נעצר? הוא בכלא?'. היא פוחדת שהוא יחזור", מסרו השבוע ההורים לתקשורת.

רימוני, שהדי.אן.איי שלו נמצא בזירה, הודה בתחילה בכל המעשים המיוחסים לו ושחזר את הפשע בפירוט רב. לאחר מכן, בחקירה נוספת שנערכה לו, טען שאמנם פרץ לדירה אבל התעקש שאינו זוכר דבר ממה שקרה בחדרה של הילדה. הוא לא ידע להסביר למה בחקירה הקודמת פירט את מעשי הזוועה ורק אמר שהיה באותו ערב תחת השפעת סמים. הכוונה הייתה ככל הנראה לקטמין, סם הרדמה סינתטי בעל השפעות פסיכדליות, שלקח טרם הפריצה. 

"מה שאומרים שהוא עשה - זה כאילו הוא רצה שמישהו יעצור אותו ויטפל בו", אומרת הדס (שם בדוי), אחת המורות שלימדו את רימוני בעירוני ה'. "מורה שמכירה אותו אומרת שזו התנהגות סוציופתית שמאפיינת אותו, כאילו שלא אכפת לו לפגוע באחרים. דיברנו הרבה על תסמונת האלכוהול העוברית, כי זה אופייני ליתומים מאומצים ממזרח אירופה, אבל אני לא יודעת אם הוא אובחן בזה".

מי שהיה עורך הדין שלו עד שהודיע השבוע כי יפסיק לייצג אותו, עו"ד רונן חליוה, מספר שרימוני אכן סובל מהתסמונת הנגרמת מחשיפה של עוברים לרמות גבוהות של אלכוהול במהלך ההיריון, ושמתבטאת במגוון בעיות התנהגותיות, רגשיות והתפתחותיות. תחקיר מאת שני ליטמן שפורסם לפני כשנתיים במוסף "הארץ" חשף כי אלפי ישראלים אימצו פעוטות ממזרח אירופה וגילו רק בדיעבד שהם סובלים מהתסמונת חשוכת המרפא. אחוז ניכר מהסובלים ממנה מתאפיינים בלקות שכלית; רבים מתקשים לתפקד במסגרות ונוטים לתוקפנות, שני מאפיינים שרבים מהמרואיינים לכתבה זו מייחסים לרימוני.

ניקול (שם בדוי), שלמדה איתו בבית הספר והייתה חלק מקבוצת החברים הקבועה שלו, ראתה מקרוב את הנטייה של רימוני לתוקפנות בחג פורים לפני שנתיים. "היינו במרכז קהילתי במרכז הכרמל, והוא ראה שם איזו ילדה שיכורה. בת 17, ילדה טובה שכולנו היכרנו, אבל אני לא יודעת אם שחר ממש הכיר אותה אישית. פתאום ראיתי שהוא תופס אותה בכוח ומנסה להזרים אותה. היא ניסתה להילחם בו, צעקה, וכששמענו את זה כל החבורה רצה לשם. דפקו לו מכות רצח, לא רק הבנים מהחבורה, גם אנשים שיש להם גב בחיפה. הוא כמעט מת באותו ערב. בסוף הוא ממש נמלט על נפשו. אני לא יודעת איך הוא הצליח לברוח". שי (שם בדוי), חברה משותפת של רימוני וניקול, מספרת: "הוא האשים את האלכוהול בתקיפה הזו, אמר שהוא היה ממש שיכור ושהחברים שלו עצרו אותו".

"בגיל 17 הוא התחיל עם הסמים והיו רואים עליו סימני אלימות - שריטות, אגרופים, סימנים כחולים. יום אחד בארבע בבוקר מצאנו אותו כמעט מת באיזו דירה של מסוממים. לקח לנו חצי שעה רק להעיר אותו"

כפי שלא ניתן ליישב בין אונס של קטינה לקריאה לסגור חשבון עם מי שעשה לה את זה, כך קשה להבין איך פרצי האלימות של רימוני מתיישבים עם ההתנהגות שלו כבן זוג. "הוא היה הכי מפנק, הכי אוהב. היינו כמה שבועות ביחד והוא מעולם לא כפה את עצמו עליי, לא עשה משהו שלא רציתי", מספרת גלי על מערכת היחסים שהסתיימה לפני כחצי שנה. "אפילו כשהוא רק רצה לנשק אותי, הוא היה אומר לי בצורה הכי רומנטית: 'אני יכול בבקשה לנשק אותך?'. לא ראיתי אותו תוקף בחורות או ילדות, לא היה לו התקפי קנאה או משהו. אני ראיתי בו גבר שמאוד מכבד נשים".

הוא היה מתעורר במקומות שלא היה לו מושג איך הגיע אליהם

"הוא היה ילד שקט ומופנם, אבל הוא היה גם מציק לכולם כדי לקבל תשומת לב. אם היינו משחקים כדורגל בשכונה, הוא היה נכנס למגרש ולוקח את הכדור. בגלל זה ובגלל הצקות אחרות הוא קיבל הרבה מכות", מספר דן (שם בדוי), חבר ילדות של רימוני. "יש לי זיכרון חזק שלו מרים בדלי סיגריות מהרצפה ומעשן כבר בכיתה ד'. הוא היה מסתובב ברחוב כל הזמן, עד השעות הקטנות של הלילה היינו רואים אותו מטייל לבד. זה תמיד היה מוזר כי ידענו שאין לו בעיה כלכלית או בעיה בחינוך. ההורים שלו הם אנשים טובים, בית מרשים, שכונה אמידה. אמא שלו הייתה לוקחת אותנו ביחד לחוגים אחרי בית הספר, היא הייתה ממש נחמדה. אני בטוח שההורים לא אשמים בזה שהוא נהיה מפלצת".

בתיכון הוא זוהה כתלמיד בעייתי. "שחר למד בכתת מב"ר (תכנית לימודים שמטרתה לחזק תלמידים ברמה רגשית, ערכית וקוגניטיבית – ש.א, ל.ש). הוא היה מגיע לבית ספר בצורה לא סדירה, מבריז משיעורים, וגם כשנכח פיזית בכיתה הוא לא היה שם נפשית, כאילו מנותק", מספרת המורה הדס. "ההורים שלו הוזמנו לא מעט לשיחות, הם מאוד ניסו לעזור לו ללמוד ושיתפו פעולה עם בית הספר, אבל זה לא עזר והוא לא סיים בגרויות".

איך התרשמת מהאישיות שלו?
"הוא תמיד נראה לי שקט מאוד, מכונס ועצוב. היה בו משהו מאוד כאוב שאני לא יודעת להצביע עליו בדיוק".

הופתעת כששמעת על הפשע שהוא חשוד בו?
"האמת שלא מאוד. כבר בכיתה י"א הוא היה מסובך עם גורמים עברייניים,  דיברנו על זה לא מעט בבית הספר. לא ידענו מה קורה אצלו כי הוא לא היה מדבר, אבל ידענו שהוא היה מסובך". שי, הידידה מבית הספר, אומרת שרימוני התגאה ב"שטויות" שביצע: "הוא היה בא ומספר על זה שהוא גונב או פורץ, כאילו היה חשוב לו שידעו את הדברים האלה".

ניקול מספרת שרימוני השתנה בשנותיו בתיכון. "בגיל 15 הוא נעשה בחור של לילה. אלכוהול, מסיבות, חוגג כל יום. בגיל 17 הוא התחיל עם סמים. בהתחלה עישן ואז זה הידרדר לסמים יותר קשים. באותה תקופה היו רואים עליו גם סימני אלימות - שריטות, אגרופים, סימנים כחולים. הוא היה בורח מהבית ומההורים שלו כי הוא פחד שהם יראו אותו מסומם. הם תמכו בו המון, אבל ברגע שהבינו שהוא משתמש בסמים הם הפסיקו לממן אותו והוא היה צריך לדאוג לעצמו. הוא עדיין גר בבית, אבל לא מעט פעמים התעורר במקומות שלא היה לו מושג איך הוא הגיע אליהם. בהרבה מקרים הוא התעורר ממש ברחוב. יום אחד כשהיינו בני 17 הוא התקשר בארבע לפנות בוקר, הלכנו לכתובת שהוא נתן ומצאנו אותו כמעט מת באיזו דירה של מסוממים. לקח לנו איזה חצי שעה רק להעיר אותו. פעם אחרת היו לו תפרים בפנים, הוא לקח הלוואה כדי לקנות סמים והתברר שהוא הסתבך עם אנשים מפוקפקים".

הוא סיפר לך על זה?
"כן, ופעם הוא ביקש גם ממני כסף. אחרי זה הוא הבין שאין לו איך להחזיר אז הוא הציע לי אלכוהול וסמים במקום. באותו רגע הבנתי שאין דרך חזרה וניתקתי את הקשר".

אור (שם בדוי), תלמיד מהשכבה: "שחר היה לוקח סמים קשים ולא מסתיר את זה. אני פחדתי ממנו בתיכון, לא רציתי לעבור לידו. הוא תמיד היה מוזר ונורא שקט. מצד שני, באיזשהו שלב הייתה לו חברה והם מאוד התגאו באהבה שלהם. תמיד בהפסקות היו נעמדים מול כולם ומתנשקים בקטע קיצוני. זה נראה כאילו הוא רוצה שכולם יראו אותו עושה את הדברים האלה. אז זה נראה לי קצת דוחה, אבל היום כשאני חושב על זה, זה הרבה יותר מוזר".

הזוי שמישהו נתן לו להחזיק נשק בידיים

לפי חוות דעת פסיכיאטרית שבידי עו"ד חליוה, רימוני עבר מבחן IQ ונמצא כי מנת המשכל שלו היא 80 – תוצאה נמוכה משמעותית מהממוצע בכלל האוכלוסייה, 100, וקרוב מאוד להגדרה של לקות שכלית או אינטליגנציה גבולית. זה לא מנע את גיוסו לצה"ל.

על מה שקרה בליל ה-6.6 בחדרה של הילדה נאשם רימוני באינוס ומעשה סדום של קטינה בנסיבות מחמירות. כתב האישום מצייר תמונה קשה כל כך, אלימה כל כך, שנאסר לפרסם חלקים נרחבים ממנו

"מנת המשכל שלו מעלה תהיות איך גייסו אותו בכלל, אבל המשפחה נלחמה להשאיר אותו במסגרת הצבאית. המחשבה הייתה שזה דבר שמאוד נכון לו, אבל אחרי עשרה חודשים הוחלט לשחרר אותו מיידית מצה"ל", מספר חליוה. "בדיעבד זה היה כישלון ידוע מראש. זה התחיל בנפקדויות, עריקויות, ואחרי זה סמים ועבירות נוספות שהוא נתן עליהן את הדין. במקביל הוא ביצע עבירות רכוש, עבירות של ילדים בני 12. הוא והחברים שלו היו מגיעים לקופת צדקה במקווה, שוברים אותה וגונבים מטבעות. לא שזה מוצדק, אבל ראית שזה לא תואם את הגיל שלו". ג', חבר מחיפה, מוסיף: "הבנאדם אהב לפרוץ למקומות. הוא פרץ לסנוקר השכונתי כמה פעמים, סתם פרץ. אני בכלל לא יודע מה הוא לקח משם".

בתחילת שירותו הצבאי נשלח רימוני לקורס ב"חוות השומר", בסיס טירונים לאוכלוסיות מיוחדות. לאחר מכן שובץ בבסיס בצ"ת של חיל הים כמכונאי רכב. דן, שגדל עם רימוני בשכונה ושירת איתו בצבא, מספר ש"הוא היה מגיע לשמירה בעיניים אדומות, בקושי תפקד. היה הזוי לראות שמישהו בכלל נתן לו להחזיק נשק בידיים. הוא ברח מהצבא, נשפט על עריקות וכאלה, פעם תפסו אותו עם באנג. אני זוכר שיום אחד הגיעו סמויים לבסיס שלנו ולקחו אותו למשטרה. היום אני יודע שמדובר בסמים".

"הוא נכנס משוגע לצבא ויצא משוגע מהצבא", אומרת ניקול. "הוא נתן לי טיפים מה להגיד לקב"ן ואמר שהוא משקר כדי לקבל סעיף נפשי. הוא אפילו העלה סרטון ליוטיוב שבו הוא אוכל עלים כדי לצאת מהצבא".

לפני ששוחרר הספיק לשבת חודשיים וחצי בכלא צבאי על עבירת סמים. אלכס (שם בדוי), שישב איתו בבסיס כליאה 396 (כלא 6): "היינו 11 אסירים בתא ושחר היה ביניהם. היינו מדברים לא מעט, הוא סיפר לי שיש לו מלא חלומות. הוא אמר שהוא יפסיק עם הסמים, יתחתן ויתחיל חיים חדשים".

הפתיע אותך לשמוע במה הוא נאשם עכשיו?
"ממש לא. תמיד היה דיבור אצלנו ששחר יסתבך באיזה משהו. אם הייתי מהמר שמישהו יעשה דבר כזה, זה הוא".

מכריו של רימוני הגיבו בדרכים שונות מאוד כששמעו על האישומים נגדו. שי, הידידה מהתיכון, מספרת שבמשך 20 דקות פשוט ישבה ובהתה בקיר: "הייתי בשוק, פשוט בשוק. כשהיינו חברים טובים הייתי בעצמי קטינה, יכולתי לשבת איתו ולצחוק איתו. אני לא מצליחה להתגבר על המחשבה שגם אני הייתי יכולה להיאנס". לעומתה אומרת בקי (שם בדוי), שיצאה עם רימוני במשך כשלושה חודשים: "שחר? אונס? אין מצב, מישהו פה התבלבל. הוא טיפוס מאוד עדין. הוא יכול לעשות הרבה דברים מטורפים, אבל אונס - ממש לא". ג', אחד מחבריו של רימוני, מרחיק לכת ואומר: "אני בטוח שתפרו לו תיק. המשטרה חיפשה לתפוס קורבן כדי להרגיע את הרוחות ולכן עצרו אותו". לשאלה למה הודה רימוני במעשים המיוחסים לו אין ל-ג' תשובה.

רימוני נמצא כעת במתקן מעצר תחת השגחה, מחשש שיזיק לעצמו. בקרוב ייערך דיון בבקשת הפרקליטות להאריך את מעצרו עד תום ההליכים. בינתיים איש בסביבתו לא מצליח להבין מדוע פרץ מלכתחילה לאותו בית מגורים; לא נראה שמדובר ביעד אטרקטיבי לפורץ כלשהו. "למה לגנוב אוטו כשאין לך בכלל רישיון נהיגה", מוסיף עו"ד חליוה נדבך לשאלות שילוו את ההליך המשפטי מול רימוני, אבל מבחינת הקורבן והוריה חשוב רק דבר אחד. "הילדה רק רוצה לדעת שהאנס יישאר בכלא", מוסרים עורכי הדין מיכאל כרמל ויעל טוב-אל, המייצגים את המשפחה. "היא בחרדות, בפחדים. כל המשפחה עוטפת אותה בחום ואהבה, הם עסוקים רק בטיפול בבתם. היא עברה טראומה איומה".