"די כבר! אין לי שום הפרעות אכילה"

הצצה בעמוד הפייסבוק "כל אחד יכול" של מיכל צפיר מלמדת אותנו שהבחורה עובדת. כמי שמכנה את עצמה "אמנית החיים הבריאים", צפיר לא רק עובדת בכושר, אלא גם במתן טיפים בלתי פוסק, העלאת תמונות ובעיקר העברת מסר לכל מי שרק רוצה לשמוע על הקונספט הבריא. על פניו, עוד תמונה לא מזיקה של שייק ירוק, עצה על תזונה בריאה ואיזה סקווט למי שרוצה להזיז את עצמו. ובכל זאת, תמונה אחת שהעלתה מיכל צפיר בראש השנה הצליחה להכעיס לא מעט מ-67,000 עוקביה.

בתמונה, מיכל צפיר בביקיני משולשים קטנטן והיא כותבת: "אין פה פוטושופ, אין פה פילטר, אין עריכה מה שרואים זה מה שיש... אז מה יש בתמונה הזו מבחינתי? יש אהבה ויש פה ניסיון חיים, 48 שנים של ניסיונות ומעשים מהן למדתי מה נכון עבור משפחתי ועבורי ובחרתי להתמיד במעשים ששיפרו את מצבי הפיזי והנפשי והוסיפו שמחה וחיוניות לכל בני ביתי.... מאחלת לכולנו שנבחר לעשות מעשים טובים ונעשה את השנה טובה!"

לצד 11,634 לייקים ולמעלה מאלף תגובות. חלקן מפרגנות, חלקן צועקות אנורקסיה, הפרעות אכילה, התעסקות אובססיבית בעצמה ולא מעט ביקורת על הגיל ועל הסטטוס של צפיר. "את בת 48 ולא צריכה להשוויץ בגוף חשוף ולעוף על עצמך", כתבה אחת ותמצתה דעות של נוספים.

ומה מיכל אומרת? הנה תגובתה בפוסט מנומק, במיוחד ל-mako:

"במהלך חופשת ראש השנה העליתי לדף הפייסבוק שלי תמונה שלי בביקיני על חוף הים במהלך החופשה המשפחתית. התמונה והביקיני עשו גלים ואלפי תגובות מילאו את דף הפייסבוק שלי. חברת החדשות ועוד גופי תקשורת פנו אלי בעקבות פרסום התמונה וביקשו לראיין אותי. הואשמתי בהפרעות אכילה באופן כללי, באנורקסיה באופן ספציפי, ובחשיפה מיותרת מפה ועד מיקונוס.

ביום שבחרתי לחיות את החיים שאני רוצה, הייתי קרוב לגיל ארבעים, מעל 42 אחוזי שומן עטפו את גופי, בדיקות הדם הראו התחלה של סוכרת, הכושר הגופני שלי היה ירוד ולחץ הדם היה גבוה. הסתכלתי אל עצמי במראה ושאלתי בקול רם:

״את אוהבת את עצמך?״ והתשובה הייתה ״כן״
״את אוהבת את הגוף שלך?״  עניתי ללא היסוס, ״כן״
״אז למה את מתעללת בגוף שלך?״

לשאלה הזו  כבר לא הייתה לי תשובה חד משמעית מלבד אותה הרגשה שהרגשתי רוב חיי שאני לא באמת מאמינה שאפשר אחרת. האופציה השנייה נראתה לי סבל. שעליי לוותר על האוכל שאני אוהבת, לאלץ את עצמי לזוז וגם אם רציתי לא היה לי זמן לכל זה, הבנות שלי היו קטנות ויואב עבד במרץ. איזו ברירה אחרת יש לי??!"

אני אוהבת את עצמי. אוהבת את הבטן המלאה, את אחוזי השומן. אוהבת את הידיים הרופסות, אוהבת כל תו בפניי, כל תא בגופי ובמוחי. אבל אלו לא החיים שאני רוצה באמת.

אני לא מסתפקת בלאהוב את מה שיש כרגע ואני מוכנה להודות בפני עצמי שאני רוצה לשפר, את הבריאות, את הגוף, את הנפש ואת ההרגשה הכללית.

אני אוהבת את המשפחה שיצרתי ואני נחושה להעניק לה את כל האהבה והדוגמה האישית על מנת שכולנו נוכל לחיות חיים בריאים גוף ונפש.

ולמען כל הסעיפים הראשונים אני מוכנה באהבה להשקיע מאמץ, ללמוד, לשנות, להתפתח, להבין איפה טעיתי, מה ניתן ונכון לעשות אחרת - ולעשות, לתרגל ולהתאמן.

אז בחרתי לשנות את מצבי כי הבנתי שאם אמשיך להתעלל בגופי  - המצב רק יחמיר. את הדרך עשיתי בצעדים קטנים לאורך זמן רב, וכל פעם, עשיתי רק מה שיכולתי תחת הנסיבות הקיימות. לעשות שינוי זה לא אובססיה וזו לא הפרעת אכילה. זאת החלטה שאני לוקחת אחריות על חיי ומבינה איך הגוף שלי פועל, מה נכון לו, איך חשוב להזין אותו ולהניע אותו פיזית ומנטלית.

אני מאמינה בכל לבי שאורח חיים בריא הוא דרך שמתחילה באהבה עצמית, בכל משקל ובכל מצב וגיל. על האמונה הזאת מבוססת השיטה שלי וזה המסר אותו אני מעבירה בכל דרך אפשרית לבנותיי המתבגרות, ולכל מי שאני מלווה בתהליכי אימון. הבנות שלי יודעות שאורח חיים בריא זה לא להיראות כמו הדוגמנית עתירת הפוטושופ על שלט חוצות. הדרך שלי לא התחילה כי הייתי שמנה ותיעבתי את גופי או כי נכנעתי לתכתיבי יופי חיצוניים. אחרי 3 לידות, אף אחד לא היה אשם במצבי, לא התקשורת, לא הדוגמנית ולא חברות האופנה, הסיבה היא שלא רציתי להיראות כמו אף אחת אחרת, פשוט רציתי ואני רוצה עדיין להיות הוורסיה הטובה של עצמי. וזה גם מה שאני מלמדת את בנותיי - להיות הוורסיה הטובה של עצמן. זה מבחינתי המהות של אורח חיים בריא.

"אנשים רוצים שאחיה את החיים שהם רוצים עבורי"

המסע אל החיים שאני רוצה הוא לא פשוט בעיקר כי כל הזמן אנשים מסביב רוצים שאמשיך לחיות את החיים שהם רוצים עבורי. כל צעד שלי הם מתעקשים לפרש ככניעה או אובססיה או כל דבר אחר שמאפשר להם להרגיש טוב עם עצמם. אני לא חושבת שיש דרך אחת לחיות את החיים ולהרגיש סיפוק ושלמות אבל אני כן חושבת שרק ברגע שאדם חיי את החיים שהוא רוצה ולא שמישהו אחר מחליט עבורו, רק אז הוא באמת יכול להרגיש טוב וחופשי.

רוצים להפסיק לכעוס ולהתחיל ליהנות מהחיים? או להמשיך לספר לעצמכם סיפורים? תשאלו את עצמכם האם אתם חיים את החיים שאתם רוצים? האם אתם חיים בגוף שאתם רוצים? האם אתם באמת עושים הכי טוב שאפשר בנסיבות הקיימות? אם עניתם "כן" אני שמחה בשבילכם. אני בכול אופן, אמשיך בדרכי, אי אפשר לרצות את כולם אבל אפשר להיות מרוצה מהבחירות שלי בחיים בעלי משמעות. אני אמשיך בדרכי כי אני יודעת בוודאות שאני עושה טוב ואין שום קשר בין אורח החיים שאני מאמינה בו להפרעות אכילה. התמונה שלי בבגד ים, היא תוצאה של אהבה, לקיחת אחריות והתמדה בדרך שבחרתי לי.

מוזמנים  להירשם לניוזלטר שלי לשאול אותי כל שאלה שתרצו ולקבל מגוון רעיונות, מתכונים, ליווי ותמיכה לחיים בריאים יותר.

• ביקיני
• בריאות
• הפרעות אכילה
• מיכל צפיר