אם שמאליים בוגרים נדרשים להסתגל למציאות שבה הכיסאות באוניברסיטה, אביזרי המחשב וכמה מכלי המטבח והעבודה מתוכננים לשימוש ביד ימין, אז איך ילד קטן, שנמצא בראשית ההתפתחות המוטורית שלו ומגלה דומיננטיות שמאלית, צפוי להתמודד עם עולם קצת הפוך?
בעבר נטו לחשוב יותר שזה חריג ולא כל כך נורמלי, ואף היו מנסים להכריח ילדים ללכת עם הזרם ולהפעיל יותר את יד ימין כיד דומיננטית. הגישה כיום היא לדבוק בנטייה הטבעית של המוח ולא להכריח ילדים שמאליים לשנות כיוון.
אין סיבה לדאגה
מהי דומיננטיות שמאלית? המוח מחולק לשני חצאים, כשהצד השמאלי אחראי בין השאר על האזורים מילוליים, על החשיבה לוגית ותהליכי הסקת מסקנות, והצד הימני אחראי על מוזיקליות, יצירתיות, תמונות מרחביות וחשיבה אסוציאטיבית.
אצל רובנו הצד השמאלי הוא הדומיננטי ולכן התפקוד נעשה ביד ימין, אבל אצל שמאליים, שמהווים כ-5 אחוז מהאוכלוסייה, הצד הימני הוא הדומיננטי ויש לכך בסיס גנטי מובהק.
הדומיננטיות מתחילה להתבטא בצורה ברורה יותר מעל גיל שנתיים, ומתקבעת בין גיל שנתיים לשלוש. היא מתבטאת בכך שהילד פועל (מצייר או מושיט את היד) ביד ימין או שמאל. לדברי ד"ר יוכי בן נון, פסיכולוגית התפתחותית מהמכון להתפתחות הילד בבית החולים מאיר, אם ילד מראה בגיל הזה דומיננטיות שמאלית, מובן שאין אף סיבה לדאגה. "אם ילד משתמש בצורה מובהקת ביד שמאל וזאת היד הטובה שלו, אין שום סיבה לנסות להעביר אותו לצד ימין", היא אומרת. "פעם זה היה פגם שניסו לתקן, אבל היום המודעות גדולה יותר".
אילו נזקים יכולים להיגרם כשמנסים להעביר את הילד לפעול ביד ימין?
"ראשית, יש נזק ברמה הרגשית. ילד בגיל הזה לא מבין מה רוצים ממנו, וכיוון שזה נוגד את הנטייה הבסיסית של הגוף, זה יכול לעורר אצלו הרבה תסכול וקושי. בנוסף, אם נחייב אותו לפעול ביד ימין, איכות התפקוד תהיה פחות טובה, בין אם מדובר בלצייר או בתפקוד התנועה המוטורית. מעבר לזה, כאשר עושה את זה מישהו שהוא לא איש מקצוע, סביר להניח שהשינוי לא ייעשה בצורה טובה ונוצרת באופן כללי חוויה לא נוחה".
גם מיכל בן טובים, מרפאה בעיסוק לגיל הרך, מסכימה כי אין להתעקש על כך שהילד יחליף צד: "ילד כזה אף פעם לא יהיה מיומן מספיק ביד ימין כמו שהוא יכול להיות ביד שמאל. זה אומר להפוך את הילד לפחות מוצלח ממה שיכול היה להיות. אפילו אדם מבוגר שמסיבה כלשהי צריך להרגיל עצמו להשתמש ביד אחרת, לא יצליח אף פעם להשתמש ביד הזו באותה איכות".
מספריים לשמאליים
למה אנשים מתעקשים בכל זאת על דומיננטיות ימנית? בעיקר בשל דעות קדומות על כך ששמאליים חלשים יותר או אינטליגנטים פחות. כמובן שאין להן כל בסיס.
ד"ר בן נון: "ישנה תיאוריה שלא הוכחה עדיין בצורה מובהקת, שבין שמאליים אחוז האינטליגנציה הוא יותר גבוה מזה שבקרב אוכלוסיה של ימניים". שמאליים נחשבים ליצירתיים יותר, אומנותיים יותר, בעלי יכולת רגשית גבוהה יותר, ואפילו גאונים.
עם זאת, במצבים מסוימים דומיננטיות שמאלית אכן מקושרת עם בעיות נוירולוגיות מסוימות כמו ליקויי למידה. לעתים אלו מצבים שידרשו אבחון וטיפול במכונים להתפתחות הילד. ד"ר בן נון מסבירה: "יש שמאליות משפחתית - כזו שניכרת במשפחה, בין אם זה הורים או סבא או דוד שמאלי, ומסתכלים על זה כעל משהו יותר נורמטיבי, כי ברור שזה עבר בתורשה. לעומת זאת, ישנו מצב שבו אף בן משפחה קודם לא היה שמאלי ואז מתעורר חשד כלשהו שמשהו קרה שגרם להיפוך הזה במוח. לפעמים התרחש משהו בזמן הלידה או נגרם נזק בהתפתחות המוח, ואז כן יש איזושהי פתולוגיה. ההתפתחות הלא תקינה הובילה לכך שהילדים שמאליים, ולעתים גם בעלי לקויות למידה".
האם יש משמעות מיוחדת בגידול ילד שמאלי? לדברי ד"ר בן נון, ממש לא: "ההתייחסות לילד שמאלי היא מאוד נורמטיבית בחברה שלנו. זו חריגות שכמעט שלא מתייחסים אליה, כך שבאמת אין סיבה להיות מוטרדים ולכפות על הילד שינוי. אופרטיבית, אפשר להיעזר באביזרים מיוחדים לשמאליים".
בן טובים: "ועדיין, לגדל ילד שמאלי זה לא כל כך קל, כי העולם בנוי לאנשים ימניים. אפשר לבדוק איך אפשר להקל על הילד, למשל ספלים שיותר נוח לשתות מהם, כיסאות לשמאליים, אפילו כלי נגינה. למשל ילד שרוצה לנגן על פסנתר או גיטרה. בכיתה, אם יושבים בזוגות או בקבוצה ליד שולחן, ואחד כותב בשמאל והשני בימין, הם עלולים להתנגש. כדאי להתחשב בכך, ולהושיב אותם אחרת. באשר למספריים - אם ילד מסתדר עם מספריים רגילים, אז אין בעיה. אם לא, כדאי לרכוש מספריים לשמאליים.
"אני יכולה לומר בוודאות שלעתים ההתייחסות השונה לילדים שמאליים עושה את כל ההבדל; לפעמים אני פוגשת ילד חסר ביטחון, מבולבל, שלא יודע לעשות כלום, וכשמגישים לו פתאום מספריים של שמאליים או מושיטים לו את הדף מהכיוון הנכון, השינוי מאוד דרמטי. אחרי פעם או פעמיים הוא לומד לפעול נכון, והופך מילד במצוקה לילד מאושר".
ולפעמים אין שום נטייה
כדאי להיות מודעים גם לכך שיש מצבים שבהם ילדים לא מפתחים דומיננטיות כלשהי עד גיל מאוחר יחסית, וממשיכים להשתמש בצורה חלופית בשתי הידיים. לדברי ד"ר בן נון, אם עד גיל שלוש הדומיננטיות לא מתקבעת בצורה ברורה, מומלץ לפנות לטיפול, בדרך כלל אצל מרפאה בעיסוק, כדי לעבוד על חיזוק של אחת הידיים. "יד אחת חייבת להפוך למתמחה, לטובה יותר, ליותר מיומנת", אומרת בן טובים. "ישנם מקרים בהם שתי הידיים דומיננטיות באותה מידה, אבל זהו מצב נדיר. אם הילד עדיין לא החליט, ומצייר גם ביד ימין וגם ביד שמאל, זה בדרך כלל מלווה גם באיחור בהתפתחות המוטוריקה העדינה".
במקרה כזה עובדת המרפאה בעיסוק על פיתוח הדומיננטיות, בעיקר באמצעות עבודה על החלק שמקשר בין צד ימין וצד שמאל של המוח. בן טובים: "ישנם כל מיני פטנטים. נותנים תרגילים ועבודות ומנסים בעיקר לעבוד על חציית קווים – לחצות את קו האמצע ולבצע רוטציות. לדוגמה – נותנים לילד ללכת בשמיניות. עם הטיפול מנסים לראות אם מתפתחת נטייה כלשהי. בעקבות עבודה כזו, ילדים רבים אכן בוחרים בסופו של דבר את הצד שלהם".