בין גיל שלוש לחמש הבעיה העיקרית שבה נתקלים ההורים היא עקשנות לגבי סוג מזון אחד, לרוב כזה שלא ממש מככב ברשימת המזון הבריא. ילדים שאוכלים רק פרוסה עם שוקולד לארוחת הבוקר, שניצל וצ'יפס לארוחת הצהריים ופיצה לארוחת הערב, ובאותו הזמן מעלים את מפלס החרדה של הוריהם, הם מראה נפוץ ביותר. וכך ניתן לראות הורים מסתובבים ברחבי הבית עם עגבנייה, מלפפון או פלפל ומתחננים בפני ילדיהם "רק לטעום", בתקווה להחדיר לגופם הגדל לפחות בדל קטן של ויטמינים.
לכלול בתפריט הכל
"תינוקות, פעוטות וילדים נולדים או יכולים לפתח חיבה למאכלים מסוימים ולסלוד ממאכלים אחרים", מסבירה נורית קליפר, דיאטנית קלינית ומומחית לתזונת המשפחה. "כאשר ילדים מגדירים מאכלים כמאכלים שהם שונאים, הם עלולים לוותר עליהם לחלוטין. הורים רבים, בניסיונם לגרום לילדיהם לאכול מזון בריא ומזין, מציעים להם סוגים שונים של מזון שנחשב בריא אך מונעים מהם לחלוטין אכילה של ממתקים מסוגים שונים". לדבריה, האיסור יגרום לרוב לפעולה ההפוכה ממה שביקשו ההורים להשיג.
"כדי ליצור קשר בריא בין הילדים לבין האוכל, יש לכלול בתפריט הכל, כולל ממתקים. אפשר להציע ממתקים שהם יותר בריאים, כדוגמת דגני בוקר ממותקים, מעדני חלב ופירות יבשים. אפשר גם לאפות עוגות ועוגיות בבית ולהפוך אותם גם למזינים יותר".
"מבחינה חברתית נוצרת התניה בין הטעם המתוק לדברים נעימים", מסביר אופיר תשובה, פסיכותרפיסט קוגניטיבי-התנהגותי מוסמך המטפל בהפרעות אכילה, חרדה ומצבי רוח במסגרת "מלב"י" (המרכז הרפואי לטיפול בהשמנת יתר). "הם מקבלים ממתקים באירועים משמחים כגון ימי הולדת, מסיבות, ביקור אצל הסבתא, קבלת שבת, חגיגות ועוד. עם הזמן נוצרת התניה בין רגש השמחה לממתק עצמו.
"אוכל, לעומת זאת, במיוחד כשאמא ואבא לוחצים לסיים אותו, נקשר לתחושה נעימה פחות של לחץ, מתח והכרח. כך יוצא שממתק מזכיר תחושה נעימה ואילו אוכל יכול להיקשר לתחושות לא נעימות.
"אני מאמין שהורים אינם יכולים לשלוט באכילת הממתקים של ילדיהם, שהרי ילד שירחיקו ממנו ממתקים ויחביאו לו את קופסת העוגיות על מדף גבוה ילמד לטפס עד לקצה המדף כדי להגיע למה שבו חפצה בטנו. הדרך הנכונה להתמודד עם הכמיהה לממתקים היא דרך חינוך נכון המבהיר את חשיבות הבריאות ואת ההנאה מאוכל בריא".
אז איך מתמודדים?
"מחקרים מראים שלוקח לילדים לעיתים עד 20 ניסיונות של טעימת המזון שממנו הם סולדים עד שהם לומדים לאהוב אותו, ולכן גזר דינו של מזון חדש לא צריך להיקבע לאחר הניסיון הראשון", מציעה קליפר. "אפשר להמשיך ולהגיש את המזון לשולחן, ויש סיכוי טוב שבשלב כלשהו הילד יחזיר אותו אל התפריט שלו".
"רצוי גם להציע את המזונות החדשים במהלך הארוחה המשפחתית", מוסיף תשובה. "באווירת הארוחה המשפחתית יש לילד תחושה של ביטחון. ישנם ילדים שמסרבים לאכול מאכלים מסוימים, ודווקא במקום הבטוח הזה ייתכן שהם יסכימו להתנסות במאכלים הללו. הדרך לעשות זאת היא להניח על שולחן האוכל מגוון מאכלים שבהם מאכלים שהילד לא התנסה באכילתם, ודברים שהוא שמח לאכול. באווירה הנעימה, כשהוא רואה את שאר בני המשפחה אוכלים מן המגוון, גם הוא ירצה להתנסות.
"חשוב לא לדבר על כך ולא לנסות לשכנעו לטעום, ובטח שלא לשים לו מזון מסוים בצלחת נגד רצונו. צריך להניח לו לנצל את האווירה הרגועה והשלווה כדי להתנסות בקצב שלו ובתחושה שהוא בוחר את מה שהוא אוכל, בהתאם לרצונו ולדרישות של גופו".
הכתבה התפרסמה במגזין הורים וילדים, מרץ 2010.
לקבלת הגליון של הורים וילדים במתנה לחץ כאן.
>> הילד רוצה רק מעדן לארוחת ערב? פתרונות לבעיות תזונה בגילאי שנתיים ושלוש