ענת תבור, דיאטנית קלינית לילדים ולנשים בהריון במכבי שירותי בריאות, מציינת שהמודעות לאכילה בררנית עלתה בשנים האחרונות, אבל אין עדיין מספיק מחקרים בתחום. היא מדגישה: "מה שכן ברור הוא שחשוב להטמיע את המסרים כבר בגיל צעיר כדי שהבעיות לא ילוו את הילד כל החיים"הו
מה לעשות כשהילד הוא אכלן בררני? תבור, גלית קלקשטיין, יועצת תזונה למשפחה, רויטל הרפז, תזונאית טבעית, ורונית שרף, פסיכולוגית התפתחותית בכירה ומרצה בבית הספר ללימודים מתקדמים בסמינר הקיבוצים מייעצות:
1. לשלול בעיות רפואיות: לפני הכל, מומלץ לגשת לרופא ולשלול בעיות גופניות, כגון: בעיות בליעה, צרבות, רפלוקס, בעיות עיכול וכדומה, כולל רגישות יתר למרקמים מסוימים.
2. להציג חזית אחת: חשוב ששני ההורים יהיו מתואמים ביניהם בנושא הגבולות והאוכל, ויעמדו בחזית אחת מול הדרישות של הילד לאכול ממתקים במקום אוכל מזין.
3. להפסיק להיאבק: יש לטפל במערכת היחסים של הילד מול ההורים, מכיוון שאוכל הופך לזירה של מאבקי כוחות. כשההורים מתעקשים - הילד מראה את הכוח שלו ולומד להשתמש באוכל כקלף מיקוח. ככל שההורים שמים דגש רגשי על עניין האוכל, כך הילד מנסה להשתמש בכלי המיקוח הזה יותר, וזה מה שיוצר את הבררנות. אלה לא נטייה טבעית או עניין מולד, אלא בחירה התנהגותית. בסופו של דבר, רק הילד מחליט מה נכנס לגופו, כמה ומתי. גם מאבקי כוחות על רקע אחר עלולים לזלוג לתחום האכילה, ולכן חשוב מאוד להפסיק אותם.
4. לעשות שינוי חשיבה: על ההורים להחליט שהם משנים כיוון חשיבה והתייחסות לנושא. הם מורידים את רמת הלחץ וסומכים על הילד. הם נמנעים מכעס ומאיומים ונותנים אוטונומיה לטעם של הילד. הם לא מכריחים ולא דוחפים בכוח, ולא רצים אחרי הילד עם האוכל. הם מנסים לא לשבש את מנגנוני הרעב והשובע הטבעיים של הילד, ומסבירים שוב ושוב בלי טיפת התרסה או ביקורת: "אם לא תאכל, תהיה רעב".
5. לא להכריח: גם אם הילד לא אוכל ירקות, הולך לישון לעתים רחוקות בלי ארוחת ערב או מדלג על ארוחה, לא נגרם שום אסון ואין צורך להכריח, אבל להמשיך להציע. מומחים טוענים שצריך לעתים כ-20 ניסיונות עד שהילד מוכן לטעום. ההמלצה החד משמעית היא להוריד עומס ולחץ ולהפסיק את מסכת השכנועים - להניח את האוכל על השולחן, לאכול ברוגע ליד הילד ולתת דוגמה אישית חיובית. השאר כבר יקרה מעצמו בהדרגה.
6. לעודד ולחזק: חשוב לכוון את הפוקוס על החיובי ולומר לילד, למשל: "כל הכבוד שסיימת את כל האוכל". במקום לומר: "למה לא אכלת", יש לשאול את הילד מה הוא אוהב לאכול, ולחזק אותו במאכלים המזינים שהוא כן בוחר לאכול.
7. לא להעניש, לא לצ'פר: להימנע משיטת עונש-פרס סביב אוכל. אוכל הוא צורך בסיסי וכך כדאי להשאירו, בלי להיכנס למשא ומתן. להימנע מהתניה וממתן שוחד ("אם תאכל, תקבל צ'ופר").
8. לא לתת במקום: גם אם הילד לא אוכל כלום, יש לומר לו בסבלנות ובלי התרסה: "אתה כנראה לא רעב עכשיו, ננסה מאוחר יותר". בשום אופן לא לתת לו חטיף או ממתק רק כדי ש"יכניס משהו לפה", מכיוון שהמסר המתקבל הוא שהילד קיבל את מבוקשו. ההורה המודאג מתנחם בכך שלפחות הילד אכל משהו, אבל הוא מוביל את הילד להבין שאם הוא יתעקש מספיק ויתבצר בסירובו לאכול אוכל רגיל, הוא יקבל בסוף ממתק.
9. לנתק בין הארוחה לקינוח: לאכול משהו מתוק אחרי הארוחה הוא הרגל תרבותי-מערבי. אצל היפנים והסינים, למשל, אין דבר כזה. כדי להרגיל את הילד להתנהגות בריאה כדאי לנתק בין הארוחה לקינוח. חשוב גם לא להיגרר לקיצוניות השנייה ולאסור באופן גורף על ממתקים או לנקוט בפעולות קיצוניות, מכיוון שזה מוביל בדרך כלל להתנהגות קיצונית ובלתי מאוזנת. אפשר לתת ממתק אחד ביום במועד שהילד יבחר.
10. להפחית מזון מוכן: המזון התעשייתי עלול לקלקל את חוש הטעם, מכיוון שהטעמים שלו חזקים מאוד (מלוח מדי, מתוק מדי). ילד הנחשף לאוכל מוכן רב יתקשה להתרגל לאכול אוכל ביתי רגיל ומאוזן, שהוא מעודן הרבה יותר בטעמו. לכן, מומלץ להימנע ככל האפשר מאוכל מוכן, לא רק מסיבה תזונתית אלא גם כדי לא לקלקל את המנגנונים של חוש הטעם.
11. לאמץ שגרה חדשה: לשנות את כללי האכילה בבית, בין היתר: לא לאכול מול הטלוויזיה, לא לתת לילד לאכול לבד אלא לשבת לאכול יחד, לדאוג שיהיו ארוחות משפחתיות מסודרות סביב השולחן.
12. להגיש בהנאה: לא להעמיס אוכל רב על הצלחת של הילד, מכיוון שזה עלול לגרום לרתיעה. אפשר להגיש "אוכל אצבעות" שהילד יכול לאכול בידיים. אם הילד מסכים לאכול מהצלחת שלכם, שתפו פעולה ולאט-לאט הפנו אותו לצלחת שלו. לא לעשות עניין מלכלוך, מהשתטות עם אוכל, מאכילה בידיים וכדומה.
13. להיות יצירתיים: לייצר עניין סביב האוכל בדרכים שונות, למשל - לבשל עם הילד, לתת לו לגעת במרקמים שונים בידיים, לתבל, להריח תבלינים, לבקש ממנו שיעלה רעיונות יצירתיים למאכלים, ללכת לקנות אוכל ביחד בסופר או בשוק, להחליט שמדי שבוע טועמים משהו אחד חדש, לצאת לימי קטיף בשדה, לעשות פיקניק בדשא ועוד.
14. לספר סיפורים: להסביר אילו ויטמינים ומרכיבים חיוניים יש בכל מאכל, ואף להקריא או לחבר סיפורים בנושא, או לספר סיפורי הזדהות מהילדות שלכם.
15. לאמץ גישה חיובית: אפשר לחשוב על החיסרון כיתרון - הילד לא בררן באוכל, אלא אנין טעם.
16. לשמור על איזון: הגוף שלנו יודע לאזן ולווסת כמויות וצרכים, כך שאין צורך שכל ארוחה תהיה מורכבת מכל אבות המזון. זה בסדר שארוחה אחת תהיה מורכבת רק מחלבונים וארוחה אחרת תהיה על טהרת הפחמימות, והן אפילו לא צריכות להיות באותו יום. המחסנים שלנו אינם פועלים ברמה יומית ואפילו לא שבועית. יש צורך באיזון לאורך תקופה.
17. לראות קדימה: טעמים משתנים עם הזמן. טעם הוא עניין נרכש והפתיחות לרכוש אותו תלויה בבשלות שבאה עם הגיל, לצד התפתחות וחשיפה שההורים והסביבה מספקים. זה חלק מתהליך טבעי, וגם הגוף זקוק בכל פעם למשהו אחר לצורך ההתפתחות. מומלץ לא להילחם בילד ולאשר לו את ההעדפות שלו.
18. לפנות לייעוץ: אם שום דבר לא עוזר אפשר לפנות לייעוץ, גם בגיל צעיר מאוד. לעתים גורם חיצוני יכול לעשות פלאים גם בפגישה אחת או בכמה פגישות.
עם האוכל בא התיאבון
שי-לי ליפא, מחברת ספרי בישול, בהם "מטבח בריא לילדים", ומגישת התוכנית "הבית של שי-לי" בערוץ 2, נותנת טיפים שיעזרו גם עם אכלנים בררנים:
19. ירקות ופירות: חשוב לשלב בארוחות ירקות ופירות (טריים ומבושלים) מכל הסוגים ומכל הצבעים. ירקות ופירות עשירים במים, בוויטמינים, במינרלים, בסיבים תזונתיים ובנוגדי חמצון.
20. דגנים מלאים: חשוב לשלב (מגיל שנתיים) דגנים מלאים, כגון: קמח מלא, פסטה מלאה, קוסקוס מלא, בורגול מלא ואורז מלא. דגנים מלאים מסייעים לפעילות תקינה של מערכת העיכול, תורמים לתחושת שובע ורוגע, מונעים מחלות ומקטינים את הצורך במתוק.
21. יוגורט ביו: יוגורט ביו הוא מקור טוב לחלבון ולסידן ומסייע לבניית העצמות. החיידקים שביוגורט מחזקים את מערכת החיסון והעיכול ומשפרים את ספיגת הסידן בדם.
22. עוף והודו: עוף והודו (עדיף טריים ולא קפואים) מספקים לגוף חלבון, ויטמינים וברזל. מוותרים על טיגון ומכינים בשיטות כגון: בישול, אידוי ואפייה.
23. דגים: חשוב לאכול דגים כגון סלמון, העשירים באומגה 3 - חומצת שומן התורמת להתפתחות המוח ומערכת העצבים, מסייעת לשמירה על רמות כולסטרול טובות בדם, משפרת את מצב הרוח ומקטינה סיכון להפרעת קשב וריכוז. אומגה 3 נמצאת גם בביצים מועשרות ובאגוזים.
24. שומנים בלתי רוויים: שמן זית, אגוזים (לילדים מגיל חמש), אבוקדו וטחינה מסייעים לאיזון רמת הכולסטרול בדם. כדאי לוותר על שמנים צמחיים מוקשים, כגון מרגרינה ושמנים מזוככים.
25. הגשה יצירתית: קציצות אפויות אפשר לעשות בצורות, למשל קציצת סלמון אפויות בתנור בצורת דג עם עיניים מאפונה. אפשר גם להכין סלט בכלי מעניין שאינו קערה סטנדרטית, למשל: סלסילה מטורטייה (לוקחים טורטייה, משמנים במעט שמן זית ומרפדים איתה קערה קטנה חסינת חום לקבלת מעין סלסילה. אופים בתנור עד הזהבה ומקררים. מתקבלת סלסילה פריכה וטעימה), או להגיש סלט בעלה חסה וכדומה. מרק אפשר להגיש בלחם קטן שרוקן מתוכן. אפשר להגיש לילדים בשר ודגים על שיפודים, או לצייר על הצלחת – להרכיב בעזרת ירקות, ממרחים ופיסות מזון פרצופים וציורים. אפשר גם לקנות אביזרים, למשל חותכני מזון בצורות מגוונות.
26. הסוואת אוכל מזין: אפשר להכניס לקציצות הודו, בשר או עוף - גם בטטה מגוררת, זוקיני מגורר, גזר מגורר, בצל, סלק, שורש סלרי, שום ועוד. כך גם לרוטב בולונז. בתוצאה הסופית לא רואים זאת וגם לא מרגישים בטעם, אבל התרומה התזונתית נמצאת. אפשר להכניס שיבולת שועל בריאה לקציצות או לציפוי השניצלים במקום פירורי לחם, לחביתות, לפשטידות, למרקים לצורך עיבוי וטעם, לעוגיות - עם הקמח ועוד. אפשר להכין שייקים סמיכים כמו מילקשייק (בלי גלידה) עם בננה קפואה שנותנת טעם וגוף, ולהמתיק בסילאן או בדבש.
27. אפייה: מומלץ לאפות במקום לטגן - קציצות, המבורגרים, שניצלים, צ'יפס, לביבות.
28. קמח מלא: אפשר לשלב קמח מלא בכל מאפה - עוגה, עוגיות, לחם, קיש וגם בבצק של פיצה. כדי למנוע טעם דחוס וכבד, מומלץ להמיר חצי מכמות הקמח הרגיל בקמח מלא.
הכתבה התפרסמה במגזין הורים וילדים. לקבלת מגזין מתנה לחץ כאן.