בכל שנה נולדים בישראל כ- 8,000 תינוקות אלרגיים שסובלים מאלרגיה קלה ועד אלרגיה מסכנת חיים. לאחרונה, החליט משרד הרווחה לוותר על מימון הסייעות לכ-350 פעוטות אלרגיים עד גיל 3 במעונות תמ"ת (הגנים שהם תחת פיקוח כמו נעמ"ת, ויצ"ו ועוד). הפיתרון החלופי שהם מציעים הוא "לנקוט בפעולות מניעה וסטריליזציה שיסייעו לשמור על בריאותם של הילדים, כך שבהתאם לנוהל החדש, כל המטפלות במעונות היום השיקומיים עוברות הכשרת מנע ייעודית", כך לפי תגובת משרד העבודה והרווחה. האם מדובר בפיתרון ריאלי? ומי מההורים מוכן לשים את ילדו תחת פיקוח לא צמוד? בדקנו.
מה אני אמורה לעשות? להעביר את כל המשכורת שלי לסייעת פרטית?
אורית ממן מחולון היא אימא של רותם בת השנה וחצי. רותם אובחנה כאלרגית לחלב כבר בגיל חודש. "מי שלא רק מניקה מגלה את זה מהר מאוד. כשניסיתי לשלב תמ"ל בפעם הראשונה, היא לא רצתה את הבקבוק ודחתה אותו. חשבתי שהיא סרבנית בקבוקים, בפעם הראשונה היא הקיאה כל הלילה, וחשבתי שמדובר בווירוס. בחשיפה השלישית, מספר טיפות נגעו לה בפה, ותוך חמש דקות היא הקיאה הכול, ונהייתה לה פריחה בכל הפנים, שהתפשטה מיד בכל הגוף. לקחתי אותה למוקד, ומשם ישר למיון. נתנו לה סטרואידים והייתה בהשגחה של לילה. נאמר לי שאסור לה להיחשף לחלב, ושיש לה אלרגיה לחלבון של החלב ולא ללקטוז. האלרגיה של רותם מסכנת חיים ברמה גבוהה ובגלל זה היא תמיד עם מזרק". בגיל חצי שנה נערך שוב לרותם טסט עורי ווידאו שיש לה אלרגיה, וגם בגיל שנה היא הייתה במעקב בשניידר והבינו שהאלרגיה לא עברה.
שלושה חודשים פעוט בלי מסגרת
גם ליאת סער שוורץ מראשון לציון היא אימא לאלרואי בן השנתיים ונאלצת להתמודד עם המציאות החדשה. אלרואי אלרגי לביצים ולשומשום וכל המוצרים שמכילים אותם. האלרגיה התפרצה בגיל שנה וחמישה חודשים כשהיה בגן ואכל חביתה. "יום לפני זה הוא אכל חביתה ולא קרה לו כלום. אך בגן הוא לפתע התנפח ונהיה אדום, הגננת הבחינה בזה והתקשרה אליי מיד. הוא לא היה במצוקה נשימתית, דיבר והיה בהכרה, אבל כל הפנים שלו היו נפוחות ואדומות. לא הבנו באותו רגע שזה מהביצה ולמחרת זה קרה שוב אחרי שאכל ביצה. טסנו לרופא, שהפנה אותנו לאלרגולוג, וגילינו שאלרואי אלרגי לביצים וגם לשומשום. הוא נחשף לטחינה בגיל צעיר, ולא הראה אז סימני אלרגיה אבל גם הפסיק לאכול. האלרגיה שלו מסכנת חיים, ויש לו מזרק צמוד, שבלעדיו הוא לא יכול לצאת מהבית. אם הוא מריח ביצה, הוא מיד מתנפח ולכן אין לנו ביצים בבית. טחינה יש לי בקופסה סגורה, ורק כשהוא הולך לישון או לא בבית אני אוכלת. אלרואי חייב סייעת צמודה, כי גם דרך נגיעה והרחה הוא יכול להגיע למצוקה נשימתית, ויש צורך להזריק לו מיד ולהפנות אותו למיון. בחודשים הראשונים לא הבנו את המשמעות של זה, ובכל יום ביקשתי מהגננת לקשור אותו לכיסא אוכל, והפרידו אותו משאר הילדים, כך שהוא אכל בצד השני של הגן. ברגע שהם התחילו לאכול ליד השולחן והיו חופשיים לקום, התחילה הבעיה".
ליאת הוציאה את אלרואי מהגן, וכבר שלושה חודשים שהוא נמצא בבית ללא מסגרת. "כשהסביבה לא נקייה הוא קיבל התקפים בגן. בנוסף, באחד הימים בדקתי לראות אם הגננת זוכרת את ההדרכה שעשיתי לה על המזרק והיא הודתה שהיא לא זוכרת, לא רציתי לקחת סיכון. התחלתי לעבוד חלק מהזמן מהבית, והסבתות עוזרות או שאני ובן זוגי לוקחים ימי חופש, אבל אלרואי משתגע בבית, הוא זקוק לחברה ולתכנים. בראשון לספטמבר הוא אמור להיכנס לגן של נעמ"ת, כי בגנים פרטיים לא מוכנים לקבל ילדים אלרגיים ולשאת באחריות. יש לי שתי ברירות: או שאני משאירה אותו בבית או שאני שולחת אותו לגן ומממנת סייעת מכיסי הפרטי. סייעת עולה קרוב ל- 4000 שקל בנוסף לתשלום של 2600 שקל בחודש לגן, וכמעט הגעתי למשכורת שאני מרוויחה. מה אני צריכה לעשות לשבת בבית ולא לעבוד או לשלם הכול לסייעת? מה גם שאני לא מצליחה למצוא סייעת כי אף אחת לא מוכנה לבוא לשעה אחת בצהריים ושעה אחת בבוקר, והן רוצות תשלום על יום שלם. אני לא מבינה את משרד הרווחה, יש מקומות הרבה פחות כואבים לקצץ בהם מאשר החיים של ילדינו".
מנעמ"ת נמסר: "מאוד מקומם שהממשלה מתנערת מאחריותה להבטחת שלומם ובטיחותם של ילדים אלרגיים, ובעצם גוזרת על הורים שידם אינה משגת שלא לשלוח את ילדיהם למסגרת חינוכית מפוקחת. נעמ"ת פעלה בכל הפורומים הרלוונטיים כדי לנסות ולשנות את רוע הגזירה ללא הצלחה, יחד עם זאת, חשוב לזכור שמרבית הילדים הסובלים מאלרגיות, כן נקלטים במערכת החינוך כולל במעונות היום לגיל הרך. הבעיה היא אותם ילדים שרופא קבע שהם זקוקים להשגחה צמודה, והמשמעות היא שהוריהם יצטרכו לשאת בעלות הסייעת, מה שעד היום סופק על ידי משרד הרווחה, לשעתיים ביום – שעות הארוחות - שאלו הן השעות הקריטיות. נעמ"ת מצידה נוקטת את כל האמצעים כדי להגן על ילדים אלרגיים ובכיתות בהן נמצא ילד אלרגי, ללא דרישה רפואית לסייעת צמודה, חלים כללי התנהגות מאוד נוקשים כולל מניעת הכנסת הגורם האלרגני, והושבת הילד בצמוד למטפלת שמשגיחה עליו. עם זאת, בתקינת כוח האדם הקיימת כיום, אשר גם כך אינה מספקת, קשה לראות כיצד הארגונים המפעילים את מעונות היום יכולים להטיל את האחריות לשלומם וביטחונם של ילדים אלרגיים שרגע אחד של חוסר תשומת לב עלול לעלות בחייהם. יהיה זה לא אחראי הן כלפי הילד האלרגי והן כלפי יתר הילדים אשר שימת הלב אליהם ואל צרכיהם עלולה להיגרע כתוצאה מההכרח לשמור ב'שבע עיניים' על הילד האלרגי".