בשבוע שעבר נ' בן החמש חזר מהגן שונה מהרגיל. כשהוריו לדובב אותו כדי להבין מה קרה, הוא סירב לענות אולם דקות ארוכות אחרי שנרגע, סיפר: "ילד הוריד לי את המכנסיים בשירותים ונגע בי בכל מיני מקומות בגוף".
הוריו של נ' היו בהלם. מיד למחרת ניגש האב לגננת ודרש ממנה בתוקף להוציא מהגן את הילד התוקף כדי שלא יפגע מינית שוב בבנו ובעוד ילדים אחרים. "דיברתי עם הגננת והיא אמרה לי שזה בטיפול המפקחת על הגן מטעם משרד החינוך", אומר האב ומוסיף כי המפקחת הסבירה לו שהוריו של הילד החשוד בתקיפה עודכנו והוא מטופל באמצעות פסיכולוג ילדים. כמו כן, הוסבר כי אחת הסייעות תעקוב אחריו ותפקח עליו אולם אין שום כוונה להעבירו לגן אחר.
"האצבע המאשימה שלנו היא כלפי המערכת", אומרים ההורים אך מודים על הטיפול המהיר של צוות הגן. "הגננת והסייעת ליוו את הילד שלנו לשירותים כשהיה צריך ושמרו לו. עד שהוא אמר שהוא מרגיש בטוח.הגננת אףסידרה לנו שתהיה לנו שיחה עם פסיכולוגית הגן עוד באותו הלילה של המקרה. אך בדיקה של איך הילד מרגיש, הרגיש, ומה ההשלכות שיש לו, לא הייתה בזמן. אנחנו בתור הורים שלא יודעים איך להתנהל מול מקרה של פגיעה מינית בילד שלנו לא ידענו איך לנהוג וכיצד לפעול. הרגשנו שאנחנו מחוץ לתמונה ושאין צורך בכלל לדבר איתנו. אנחנו יזמנו את השיחה עם המפקחת למעט השיחה עם הפסיכולוגית הגן באותו הלילה לא שאלו אם יש לילד קושי ולא הכוונו אותנו ללכת לקבל טיפול כזה או אחר או לעשות הערכה פסיכולוגית. רק לאחר מספר ימים הדברים הועלו לפנינו וזה רק בגלל לחץ ומרדף אחר המערכת".
ממשרד החינוך נמסר: "המקרה דווח לכל הגורמים הרלוונטיים ועורבו גורמי מקצוע, לרבות מומחית למיניות בגיל הרך. השבוע התקיימה פעילות ריענון בנושא הצבת הגבולות ושמירה על הגוף והפרטיות.
מתי משחק ילדים הופך להטרדה מינית?
השאלה המתבקשת במקרים מסוג זה היא מתי משחק ילדים הופך להטרדה מינית? לפי האגודה להגנת הילד (אל"י), מדובר באלפי מקרים של התעללות מינית בין ילדים בכל שנה. התעללות מינית הופכת למכת מדינה", מדגישה ד"ר חניתה צימרין, נשיאת האגודה. שלא יהיה ספק, אין מדובר פה דווקא על ילדים בעייתיים מלידה, אלא על תוצר של בעיות סביבתיות נרכשות, כמו חוסר גבולות וחוסר התניה של נורמות חברתיות מקובלות בסיסיות ביותר.
"התעללות פיזית, מילולית ומינית היא תוצאה של חינוך לקוי", קובעת היועצת המשפחתית מיכל דליות. "התנהגותם של ילדים מתעללים נובעת מצורך רגעי ולא נעשית מתוך רוע אלא בעד עצמם. הם לא הפנימו קודים חברתיים כמו שמירה על כבודו של האחר".
היכן עובר הגבול בין התנהגות סקרנית להתנהגות בעייתית?
"סקרנות היתה ותהיה תמיד, וזה בסדר גמור. גם פעם בני נוער היו מעלעלים בחוברות פלייבוי ומחביאים מתחת למיטה, או צופים בסתר בסרטים כחולים. הסקרנות המינית בגיל ההתבגרות היא טבעית ונורמלית אבל בגיל שבע ילדים לא מתעניינים במין. כשהם משחקים ברופא ואחות בגיל הזה הם עושים זאת בגלל התהייה על ההבדל המגדרי בין בנים לבנות ולא בגלל הנושא המיני. כאשר אנו חווים התנהגות חריגה ועוצמתית או כאשר היא חוזרת על עצמה אצל אותו ילד, זה הזמן לעצור ולבדוק מה קורה. המינון הוא מילת המפתח. חשוב לא לפטור את העניין בלגלוג או מחשבה שמדובר במעשה קונדס, אלא לבדוק לעומק".
קריטריונים ברורים להתנהגות לא ראויה
20 אחוז ממשחקי הילדים בגילאים 5 עד 8 הם בעלי אופי של הטרדה מינית. ממצאים מדאיגים אלו עלו בעבודת הדוקטורט של ד"ר איילת גלעדי, סוציולוגית חינוכית. בעקבותיה החליטה להקים את עמותת "קול הילד" המנסה למגר את התופעה ולהעלות את המודעות לביטחון האישי של ילדים צעירים, החל מגיל 3.
ד"ר גלעדי מצאה כי מרבית המטרידים הם בנים כנגד בנות, כשאחר כך מדובר על בנים כנגד בני מינם. "הילד יודע שאסור לו לעשות זאת ולכן מבצע זאת במקום שאינו גלוי לעין. רוב הילדים הנפגעים לא מדווחים, כי לא מדברים איתם על הגבולות. אם יש ילדים כבר שבאים ומדווחים, לעתים תגובת המבוגר תגרום לכך שלא יעשה זאת שוב, ולכן חשוב לי להדגיש שההורה או איש הצוות החינוכי צריך להתייחס לכל תלונה שכזו בכובד ראש ולא לבטל אותה. במסגרת פעילות העמותה אנו מנסים לדבר עם הקטנטנים על תופעת האלימות ועל הטרדה מינית באמצעות הנחלת ערכים של כבוד, יושר ושוויון. מנסים ללמד אותם מהו הכבוד לגוף ולהפנמת המסר שהגוף שלהם הוא ברשותם. השיח השיתופי עם הצוות החינוכי ועם ההורים יוצרים סביבה מאפשרת ופתוחה שבה, אנו רוצים לקוות, לא יקרו מקרים כאלו".
ד"ר גלעדי וד"ר צימרין מציינות כי באופן מפתיע לסטטוס הסוציו-אקונומי של הילדים הפוגעים אין שום חשיבות. "במסגרת עמותת אל"י אנו מעניקים מאה שעות טיפול ביום לילדים כשמתוכם 80 אחוזים הם על רקע של פגיעה מינית ואין שום קשר לדת, מצב כלכלי, מוצא עדתי ומקום מגורים", אומרת ד"ר צימרין.
ד"ר גלעדי: "מעניין לגלות שדווקא ילדים שלא מגיעים עם בעיות רגשיות ידועות מראש ושהסטטוס חברתי שלהם בינוני, הם אלו הנוטים לפגוע בילדים האחרים. אולי הם עושים זאת כדי לשדרג את מעמדם ולהיתפס בעיני עצמם כעוצמתיים יותר".
איך יודעים שמשהו מתרחש ומתי מתחילים לפעול?
"בשנייה שמבינים שמשהו חריג קרה לילדכם יוצאים לדרך. ישנם תמרורי אזהרה רבים של ההתנהגות לא שגרתית כמו עייפות יתר או חוסר יכולת לישון, בעיות אכילה, הליכה מוזרה שיכולה להעיד על פגיעה מינית, הסתגרות ואף דיכאון", אומרת דליות. "במקרים אלו פונים לעזרה מקצועית ומתלוננים בפני אנשי הצוות במוסד החינוכי. מערכת החינוך יכולה לשמור על אנונימיות ולעזור להם אבל חייבים לטפל בזה מיידית. מחוייבת התגייסות מערכתית על מנת להגן על הילדים הנפגעים".
וכיצד עוזרים לילדים המעורבים במעשה?
"הילד הנפגע צריך לעבור טיפול רגשי ואף כדאי לשקול להעביר אותו לבית ספר אחר כדי עבורו דף חדש ונקי, אחרת עלולים לדבר עליו עוד זמן רב במקום הנוכחי. כמובן שגם הילדים הפוגעים זקוקים לעזרה. אנשי העזרה המקצועית צריכים להיכנס לבתים ולבדוק כיצד הילדים הפכו למתעללים. כמובן שיש גם מקרים מסוימים של ילדים עם בעיות רגשיות קשות, והורים לא מתפקדים זקוקים לסיוע ממושך והתערבות עמוקה יותר, כמו הוצאה מהבית למסגרת טובה יותר עבורם. הכי חשוב, לא לשתוק ולא לחכות, להעלות את המודעות לנושא ולטפל בטרם יהיה מאוחר מדי".
>> האם ידעתם שלכל ילד מגיע טיפול פסיכולוגי בחינם?
>> האם בן חמש יכול להיקרא "עבריין מין"?