אוכל הוא נושא רגיש. ההורים נמצאים בדרך כלל בצד שמפציר בפני הילדים לאכול, ועדיף גם לסיים את הכל. הילדים, לעומת זאת, נמצאים לרוב בצד שמסרב, החל מהסירוב לפתוח את הפה לכפית מלאה באוכל מרוסק כשהם קטנטנים, ועד הסירוב לאכול מזונות מסוימים כשהם גדולים יותר.
"ההורות השתנתה עם הזמן וכמוה גם ההתמודדות עם נושא האכילה", מסביר אופיר תשובה, פסיכותרפיסט קוגניטיבי-התנהגותי מוסמך המטפל בהפרעות אכילה, חרדה ומצבי רוח במסגרת "מלב"י" (המרכז הרפואי לטיפול בהשמנת יתר) מקבוצת "אסיא מדיקל". "להורים יש כיום צורך להיות 'הורים טובים', והצורך הזה מעורר לא פעם מתח. הדור הישן חשב כי ילד מלא הוא ילד בריא. הדור החדש כבר מאמין בבריאות מסוג אחר לגמרי. וכך נוצר מצב שבו אם ילד אוכל יותר מדי הוריו עלולים לחשוש שהם לא שמים די גבולות, ואם הילד לא אוכל מספיק לדעתם, הם מתחילים לחשוש שמא הוא לא יתפתח כראוי. כל החששות הללו, גם להקפיד שהילד יאכל אבל גם לשמור שיאכל נכון, גורמים להורים להיות מאוד דרוכים באשר להרגלי האכילה של ילדיהם".
איך, אם כך, מגדלים ילדים (והורים) עם גישה בריאה לאוכל? כיצד מתמודדים עם ילד שמסרב לאכול? ומתי נושא האוכל מוגדר כבעיה? בעזרת המומחים שלנו בדקנו כיצד משפיע נושא האוכל בכל תקופה בגיל הילדות, אילו טעויות נפוצות אנחנו עושים, כהורים וכיצד ניתן לפתור אותן.
ינקות: גילאי אפס עד חצי שנה
בשל העובדה שתינוקות זקוקים למזון מרגע לידתם, הבעיות סביב נושא האוכל מתחילות, מסתבר, כבר בגיל הזה. הבעיות יכולות להיווצר סביב נושא ההנקה בשאלות כמו כמה התינוק אכל והאם זה מספיק, ואם מדובר בפורמולה - הורים רבים סבורים כי התינוק חייב לסיים בקבוק שלם בכל ארוחה. הבעיה היא שכבר בגיל הזה תינוקות עלולים לקשר תחושות שליליות עם זמן ההאכלה ועם המזון בכלל, תחושות שעלולות להשפיע על גישתם לנושא האוכל בהמשך חייהם.
תחושת הרעב והשובע: אצל תינוקות יונקים קשה לדעת כמה הם אכלו, והורים רבים עסוקים בשאלות כמו האם התינוק אכל מספיק או שאולי אכל יותר מדי. המומחים מרגיעים ומציינים כי כדאי לסמוך על התינוק. "תינוקות בריאים נולדים עם מנגנון טבעי של תחושת רעב ושובע", מרגיעה נורית קליפר, דיאטנית קלינית ומומחית לתזונת המשפחה. "בשונה ממבוגרים, שיכולים לאכול מסיבות חברתיות או רגשיות, תינוקות שיונקים או ניזונים מתחליף חלב לא תמיד יאכלו את אותה הכמות באופן עקבי".
למה התינוק זקוק בתקופה זו? אין נוסחה קבועה לכמות המזון שלה נזקק תינוק בכל שלב, וגם אם קראתם בספר מסוים כי התינוק צריך לאכול שש ארוחות ביום של 120 מ"ל, יכול מאוד להיות שהתינוק הפרטי שלכם זקוק לפחות או ליותר.
"לתינוקות, פעוטות וילדים שונים צרכים תזונתיים וקלוריים שונים, שנקבעים על ידי רמת הפעילות של כל אחד מהם, קלוריות הנדרשות לגדילה ומטבוליזם אישי", מסבירה קליפר. "בהתאם לזאת, ילד ירגיש פחות רעב וסביר להניח שיאכל פחות בתקופות של האטת גדילה ורמת פעילות נמוכה יותר. להורים נדמה שהילד לא אוכל, אבל למעשה הוא אוכל בדיוק על פי צרכיו". לכן, מדגישה קליפר, אין צורך לדאוג או ללחוץ על התינוק לאכול יותר ויש לאפשר לו לאכול על פי צורכו.
יחסי ההורה והתינוק סביב האוכל: למרות שבגיל הזה רגעי האכילה אמורים להיות מקושרים עם תחושות חיוביות בלבד, כבר כאן מתגלות פעמים רבות בעיות שנובעות מחששות ההורים בנושא.
"לעיתים הדינמיקה הבעייתית בין הורה לילד סביב האוכל מתחילה מוקדם מאוד, כבר בינקות, כאשר נוצרת התניה שלילית לאוכל", מפרטת הנטורופתית שירלי ארד מקופת חולים לאומית. "ילד לומד לקשר בין אוכל למשהו שלא נעים לו. מצב כזה עלול להתרחש כאשר הורה מציע אוכל לתינוק שלא לצורך, למרות מחאותיו של התינוק, שאותן הוא מבטא בבכי. התנהגות כזו עלולה לגרום לתינוק בלבול ולפגוע בתחושת הרעב והשובע שלו".
איך מתמודדים? "חשוב ליצור חוויות חיוביות סביב האוכל והאכילה ולדאוג ששעת האכילה תהיה נעימה ככל האפשר, כבר בתקופת הינקות", אומרת ארד. "לחץ הורי או ניסיון לכפות על התינוק הרגלי אכילה כשהוא עדיין לא בשל עלולים להכתיב אינטראקציה לא נעימה סביב האוכל בעתיד".
תינוקות: חצי שנה עד שנתיים
בגיל חצי שנה פחות או יותר אנחנו מתחילים לחשוף את הקטנטנים למזון מוצק. הורים רבים, שבריאות ילדיהם חשובה להם, משקיעים זמן רב בהכנת המזון. הם רוכשים פירות וירקות באיכות גבוהה, מאדים ומרסקים. אבל אז הם מגיעים אל הפעוט הקטן, מלאים בציפייה לכך שהוא יכניס את הכפית לפה, יחייך חיוך גדול ויגמור את כל מה שבצלחת. בפועל, הם נתקלים לא אחת בפעוט שנועל את הפה למראה הכפית או פשוט יורק בהפגנתיות את המזון.
תחושת הרעב והשובע: "בתקופה זו, כמו בינקות, ייתכן שהתינוק ירגיש פחות רעב וסביר להניח שיאכל פחות", אומרת קליפר. "הסיבה לכך היא שהחל מגיל שנה הוא כבר לא גדל באותו קצב כפי שהיה בשנת חייו הראשונה, אך גם כעת הוא אוכל בדיוק על פי צרכיו. זוהי גם תקופת המעבר לאוכל מוצק, מעבר מבקבוק לאכילה בכפית, והדגש הוא על ההתנסות ועל הלמידה ופחות על כמויות המזון שהוא אוכל".
למה התינוק זקוק בתקופה זו? "בשלב ההיכרות עם אוכל מוצק מומלץ לתת כפית או שתיים של טעימות", ממליצה ארד. "הורים לא פעם חושבים שעל התינוק לאכול מנה שלמה של אוכל מוצק, אך למעשה הרעיון הוא לעזור למערכת החיסונית להבשיל ולחשוף את התינוק לטעמים שונים כדי להכיר לו טעמים חדשים. המזון שהוא מקבל מההנקה או מתחליף החלב מספיק לו בשלב ההתחלתי".
יחסי ההורה והתינוק סביב האוכל: "בניגוד לתקופה הראשונה בחייו של הפעוט, שבה היתה להורה שליטה על המזון שהוא אכל, כעת מתחיל הפעוט לחוות דעתו על האוכל ולבחור בעצמו מה יאכל", מסבירה קליפר.
ממתקים: "אצל תינוקות ופעוטות מומלץ להימנע מממתקים בכלל", ממליצה קליפר. "כל עוד הם לא מראים עניין אין צורך להכיר להם את המתוקים. חשוב לזכור כי לתינוקות יש קיבה קטנה ולכן צריך לתכנן היטב את הארוחות שלהם ואת ארוחות הביניים כדי לוודא שהם מקבלים מגוון של מזונות מזינים".
איך מתמודדים? "תקופה זו, של תחילת החשיפה למזון מוצק, מלמדת את התינוק יותר מאשר מזינה אותו, ולכן חשוב לעשותה נעימה ככל האפשר", ממליצה ארד. "עד גיל שנה וחצי לערך פעוטות מוכנים לטעום הכל, אך החל מגיל שנה וחצי, גיל שבו הם מתחילים לפתח את עצמאותם, הם מתחילים להיות בררנים. לכן כדאי לחשוף את התינוק למגוון רחב של מרקמים וטעמים במעבר למזון מוצק בשנת חייו הראשונה, ולא להיבהל מכך שהוא יורק או אוכל מעט. החשיבות היא בעצם טעימת המזון".
הכתבה התפרסמה במגזין הורים וילדים, מרץ 2010.
לקבלת הגליון של הורים וילדים במתנה לחץ כאן.
>> תזונה: ארוחות ערב שיגרמו לילדים לישון טוב יותר