"זו מלחמה יומיומית והיא רחוקה מלהסתיים", אומרת שלומית גולן בת 29 מחולון אמא לפעוטה בת שנה ותשעה חודשים שהייתה בפעוטון בחולון, שש מנשות הצוות שלו חשודות בהתעללות בחסרי ישע.
את הכאב חלקה גולן בקבוצת הפייסבוק "מאמאצחיק". "כולכן בוכות על הסגר והקורונה בוא נראה אתכן מתעלות על זה. איך זה להיות אמא לילדה שעברה התעללות בגן האימה שבחולון? זה התקפי זעם בלתי פוסקים על כל דבר. פעם חשבתי שזה בגלל שהיא מרוקאית וזה גנטי".
"פרסמתי מתוך ייאוש", היא אומרת. "כתבתי את הפוסט בחצי קריצה אבל המון כאב. הרבה ימים לקח לי לתפוס אומץ לעלות את הפוסט. אני רוצה שיסתכלו על הבת שלי ויגידו היא קטנה, מה היא עשתה, במה היא אשמה. היא נכנסה לגן בגיל תשעה חודשים והייתה שם שנה שלמה שהרסה את חייה".
גולן אומרת כי היא חושבת שהעובדה שקיבלה עשרות אלפי לייקים משמעותית וחשובה והיא מהווה כהוכחה שזה כן מעניין את הציבור. "הבנתי שזה לא מקרה רק שלנו, אין אדם בעולם שחסין מאלימות בגנים ובימינו אנחנו לא יכולים לדעת. הקורונה מגינה על הילדים ושומרת עליהם עם ההורים בבתים".
המקרה קיבל צו איסור פרסום דבר שגרם לכך שהורים רבים מהורי הגן חוששים שישכחו מילדיהם וכך אולי המטפלות אולי יקבלו עונש קל יותר.
"צווי איסור פרסום במיוחד בטענת מוניטין הפכו לדבר שבשגרה לצערנו הרב. חשודות רגע לפני כתב אישום המסתובבות חופשי ויכולות לפעול באפון עצמאי תחת צו איסור פרסום מסכנת ומסוכנת לציבור. זכות הציבור לדעת גוברת על מוניטין. אנחנו ההורים רוצים ודורשים להזהיר את הציבור, הסכנה לא חלפה היא ממש ברגעים אלה בינינו. רציתי להעלות את המודעות שלהן יש צו איסור פרסום, אבל אנחנו עצרנו את חיינו. המטפלות יכולות לחיות ועובדות אבל אני כבויה מבפנים".
לדברי גולן, שכנה של אחת הסייעות החשודות סיפרה לה שהסייעת חזרה לעבוד למרות הפרשה. " אולי אחת העובדות שם עושות בייביסיטר על ילד שהורה שלו חיוני אבל בינתיים היא מתעללת בו?. לציבור יש זכות לדעת".
איך היא פגעה בבת שלי?
אילו תגובות קיבלת לפוסט?
"פנו אלי הורים אם אני יודעת להגיד על סימנים. אני הייתי צריכה להפוך את זה לכזה כדי שיהיה ויראלי אבל תכלס המצחיק שלי נפל מזמן. זה המקום שהתודעה שם יכולה לרקוע שחקים, זו קבוצת הפייסבוק הכי גדולה שקיימת והעידוד מחזק. הדבר הכי טוב שיצא מזה, הכי מצחיק שפעם ראשונה שהעלו לי פוסט. הד והבז זה הדבר החיובי".
אתם עדיין חיים את מה שקרה בגן?
"ביום יום אני צריכה להתמודד עם האגרסיביות שלה. אני לא יודעת איך היא קיבלה את זה, היא נכנסה לגן בגיל תשעה חודשים והייתה שם כמעט שנה, קשה לי לדעת עדיין איך ואם זה ישפיע על המשך חייה. אני כל הזמן מחבקת את הפחדים שלה ומנסה להבין מה היא זוכרת, מה עובר עליה. כרגע היא מאוד קיצונית ומאוד אלימה אם אומרים לא על משהו, היא יכולה לתת לך סטירה היא חושבת שזה בסדר, גם אם את אומרת לה לא, היא חושבת שזה בסדר. זה לחטוף ממנה מכות ממש חזקות ללא סיבה, זה לא לישון בלילה כי יש לה סיוטים והיא בוכה מתוך שינה ככה גיליתי שפעוטות חולמים. אין רגע שהיא לא איתי גם בשופינג כי הילדה בחרדת נטישה, אפילו כשהיא אוכלת היא חוטפת הכול כי היא הורעבה בגן, כמשהו נשפך לה בבית היא מצביעה והיא פוחדת, ואני כל פעם מנסה להחזיר לה את הביטחון שאני איתה ואני אשמור עליה".
בעקבות הפרשה גולן עזבה את עבודתה, ומודה שהתרחקה מחלק מחבריה. "אחת המטפלות הייתה חברה מאוד טובה שלי, שכנה שלי, גם אותה איבדתי אבל היא מעולם לא הייתה חברת אמת כנראה, אני לא מצליחה איך היא פגעה בבת היחידה שלי. הכרתי אותה במספרה, גם אני עבדתי במספרה ולמדתי את זה שש שנים אבל זה גרם לי לעצור. אין לי יותר אמון באנשים. זה ערער אותי ממש, זה גרם לי להרגיש איזו אמא נוראית אני ששלחתי אותה לשם. אני רוצה עוד ילדים ואני חוששת מה יהיה. אולי היינו צריכים להיות קורבן כדי שזה יפסק וילדים אחרים כבר לא יהיו קורבן".