בחודש האחרון עלה לאקרנים סרטו המדובר של נדב לפיד "הגננת", שמספר את סיפורה של גננת שמזהה בגן ילד בעל כישרון נדיר לשירה. אביו של הילד אינו מעוניין לקדם את הכישרון הייחודי שלו ואילו הגננת מחליטה לטפח אותו וטווה עימו קשר מיוחד וסימביוטי. ילדים המבטאים את כישרונם היוצא דופן גורמים לכולנו להתרגש. ידוע שכל אם יהודייה מניחה שבנה או בתה הם הכי הכי, אבל איך באמת נוכל לזהות כישרון ייחודי אצל ילדינו? ואולי חשוב יותר: איך לא נהרוס את זה?
הכישרון התגלה ברחבת הריקודים בבר מצווה
המקרה של מישל בייקין בת החמש מזכיר במידה רבה את ההתחלה של הסרט. כשהייתה בת שלוש, הלכה עם משפחה לאירוע בר מצווה, שם פיזזה לה כמו כל ילדה בת שלוש על הרחבה. מהר מאוד, הבינה אחת האורחות שנכחו באירוע שמדובר ברקדנית מבורכת, ולא בתנועות חובבניות. אירה חייקין, מנהלת סטודיו לריקוד "צעד וחצי", הבחינה במישל וניגשה לאמה, יוליה. "אמרתי לה שאני מלמדת ילדים מגיל 5, אבל ביקשתי ממנה שכשבתה תהיה בת ארבע, תביא אותה אליי לסטודיו, וכך היה. מישל מגיעה פעמיים בשבוע לשיעורי ג'אז שמשלבים אלמנטים של ריקוד קלאסי והיפ הופ. למישל יש כישרון מיוחד, ואני מאמינה שעם הזמן הוא יתגלה עוד ועוד. התנועתיות שלה חיה ונושמת יותר משל שאר הילדים. זה כשרון מולד, היא צריכה רק ניווט ולימוד טכניקה, וזה יתפתח מהר ללא השקעה רבה כי זה בא לה באופן טבעי כמו אצל רוב הילדים שמוכשרים בריקוד".
עם זאת, מסבירה אירה שעם כל הכבוד לכישרון המולד, רקדנית צריכה 10 אחוז כישרון ו-90 אחוז עבודה. "אם מישל תתמיד ותשקיע היא תגדל להיות רקדנית יוצאת דופן". יוליה, אמה של מישל, מספרת כי הנטייה של המשפחה היא יותר לעסוק בספורט ולמרות שאין רקע של ריקוד במשפחה, מישל אוהבת את זה ורוקדת בכל מקום אפשרי ברגע שהיא שומעת מוסיקה. "היא מחכה בציפייה לשיעורים ובכל יום היא שואלת מתי יהיה החוג".
"אל תחסמו אותו ואל תחייבו אותו"
גם במקרה של תומר שפיגלר, הכישרון התגלה בגיל הצעיר כל כך, כשהיה בן שלוש. "טוענים שהוא מחונן, יש לו כישרון נדיר בנגינה על תופים", אומר לנו זוהר, אביו של תומר בן ה-8.5, מרמת אביב. "אני ואשתי לא מעולם המוסיקה לכן לא היינו ערניים לזה בהתחלה. הראשונות שהסבו את תשומת לבנו היו הגננת והמורה לריתמיקה בגן. כשהיה בן ארבע וחצי, רכשנו לו כבר מערכת תופים מיניאטורית לילדים".
הבא אחריו שהבחין בכשרון של תומר היה אהרל'ה קמינסקי, מתופף ונגן כלי הקשה ותיק ומנוסה בתחום כבר עשרות שנים, בחנות "חלילית". "הוא אמר לנו: "אל תחסמו אותו ואל תחייבו אותו, תזרמו איתו, ומאז זו הפכה להיות המשנה שלנו. בתחילת הדרך תומר היה מתופף בכל מקום, על השולחן ועל סירים. הוא שמע מוסיקה ברקע מכל ז'אנר וישר התחבר ותופף לפי הקצב". ההיסטוריה המוסיקלית של תומר כוללת שיעורים פרטיים אצל השכן, שלא היה אז בעל השכלה מוסיקלית, עד גיל 6 וחצי בעיקר כי הוריו לא חיפשו מסגרת נוקשה, לאחר מכן המשיך לקונסרבטוריון בתל אביב משום שתומר עצמו ביקש מסגרת מכובדת ורצה להתקדם, ומשום שלא התחבר לשיטות לימוד שם - עבר לבית ספר "ארטיק" ביהוד. "זה מרכז לימודי נעים, שם הוא מתקדם ופורח בקצב שלו", מספר אביו. בין היתר הוא התארח בחינוכית 23 אצל ירון לונדון, על הבמה עם "אינדי ילד", אריק לבנת וחן צימבליסטה.
"הביטחון העצמי שלו ביחס לשכבת הגיל שלו מאוד גבוה, הוא עומד על הבמה מול אלפי אנשים, אבל הוא ילד צנוע ושקט, ואין לו אגו מנופח. הוא לא קורא תווים ומנגן מתוך שמיעה ואלתור. התיפוף משפר את יכולות הריכוז שלו, ומלמד אותו שבשביל הישגים צריך להתאמץ. יש ימים שהוא בכלל לא יושב על המערכת ויש תקופות שיום יום הוא מתופף".
כך תזהו אם ילדיכם מוכשר
"נזהה כישרון ייחודי כשילד יישב שעות ויצייר לדוגמא, ובהשוואה לילדים בני גילו ניכר לעין הבדל ביכולת ואופן הציור", אומרת רוית גוטמן, מנחת הורים בכירה ומורה במכון אדלר. "חשוב לדעת שכישרון אינו אקט חד פעמי. אם הילד צייר פעם אחת ציור ממש יפה זה לא יהפוך אותו לכישרון ייחודי בציור. יחד עם זאת, גם אם ילד דיבר בגיל מאוחר זה לא אומר שהוא לא וורבלי, כי וורבליות נבחנת על פי אלמנטים נוספים כמו: שפה, אינטונציה, התאמה, עומק של המילים. יש מקרים שבהם לילד יש כישרון ניכר והוא יכול להשיג הישגים בולטים ללא מאמץ, אבל הוא לא רוצה ולא אוהב את הפעילות הזאת. האנשים שיכולים לזהות ילדים כישרוניים הן גננות כי יש להן הרבה מקורות השוואה, והן יכולות להבחין כשילד מתבלט במשהו".
אחרי שהבנו שהילד זכה במתנה, מה עושים?
1. זכרו שילד הוא לא אמצעי בידור לסביבה: "כשאנו מזהים 'מכרה זהב' אנחנו קופצים עליו, תופסים חזק מדי ולא משחררים", אומרת גוטמן, "אנו משתפים את העולם ומספרים לכולם על הכישרון וכך זה כבר לא שלו. מה גם שאנחנו רוצים שהילד יראה אותו לכולם, ופעמים רבות, הוא לא מוכן לזה, בייחוד לא בגילאים הצעירים, ואנחנו לא תמיד מכבדים זאת כי רוצים להשוויץ ולהתפאר בו. זה יכול ליצור אצל הילד אנטי ומרחק בין הכישרון הייחודי לבין הקרבה הרגשית אליו. בנוסף, הוא מרגיש שהקבלה שלו תלויה בכישרון שלו, ואהבה באה עם תנאים. הוא עלול לחשוב שאם פתאום יעשה קשקוש במקום יצירת אמנות – הוא לא יקבל את אותה אהדה. הוא מרגיש שעליו להוכיח את עצמו כל הזמן וזה מאוד מאיים. חשוב לזכור שגם אם אנחנו טובים במשהו לא בא לנו לעשות את זה כל הזמן".
2. אל תתרכזו רק בייחודיות ובכישרון – ספרו לו על כל הדברים שמיוחדים וטובים בו, גם ובעיקר הטריוויאליים. הוא לא רק מצייר ושר יפה, הוא גם למשל מצחצח שיניים היטב, יודע להתאים את צבעי הבגדים. כך הדימוי העצמי שלו לא נשען רק על כישרון אחד, מצב שמאוד מפחיד להיות בו.
3. אל תתאבדו על זה - ישנם ילדים שמוכשרים מאוד בכדורגל, וכל החיים סובבים סביב זה: אימונים מפרכים, הולכים בשבתות למשחקי ליגה, והחלקים האחרים בחיים מטשטשים כמו לדוגמא ההווי של חיי המשפחה. צריך לזכור שהכישרון הוא לא מרכז החיים, אלא חלק מהם.
4. היו קשובים לקצב לצרכים ולרצונות של הילד – כשיש לילד תשוקה תהיה לו משמעת עצמית. חשוב לראות עד כמה הוא מתחבר ורוצה להשקיע בכישרון הזה, ועד כמה הוא מקבל הנאה וסיפוק מזה. אם הילד הולך לחוג בשבילנו, הוא יפסיק מתישהו או שימשיך וילך מבלי שהוא אוהב את זה וירגיש קורבני.
5. אל תשליכו עליו את החלום שלכם – היה לכם חלום אבל ההורים שלכם לא השקיעו או שאתם לא התמדתם והחמצתם אותו? אל תנסו להשליך זאת על הילד ולרצות שיגשים את עצמו כפי שאתם לא הגשמתם. כל אחד חי את חייו שלו, ומגשים את חלומותיו האישיים.
6. אל תהפכו את הכישרון לכלי בהתנהלות מול הילד – אם תכריחו את הילד ללכת לחוג גם כשלא יתחשק לו והכישרון יהפוך להיות עניין שמאוד קריטי וחשוב לכם, זה יעורר אנטגוניזם מצד הילד, הוא יבעט בזה או שזה יהפוך להיות כלי בידו לנהל ולשלוט בהוריו. אל תהפכו את זה לכלי של מו"מ או לכלי ענישה. אם הוא אוהב לשחק כדורגל והיום לא התנהג יפה אל תענישו בכך שלא תתנו לו לשחק.
7. השאירו בצד ציפיות גבוהות וביקורות – גם אם הילד צייר מדהים ואומרים לו שהוא יצא מהקווים, הוא יפסיק להשקיע כי הוא לא רוצה לשמוע שהוא לא מספיק טוב. אם הילדה רוקדת מדהים אבל הוריה מתלוננים שהמורה שמה אותה בשורה האחרונה, היא תהיה מוכנה לוותר על הכישרון רק כדי לא לשמוע אותם מבקרים ומתלוננים.
8. תנו לו לגלות בעצמו - ילדים הם עם סקרן וחוקר. כאשר הם מתחילים ללכת לחוג ופורשים אחרי זמן מה, הדבר לא תמיד נעשה ממקום של הימנעות, חוסר התמודדות או חוסר עקביות. לפעמים הם פשוט בודקים וזה לא מתאים להם. עולמם של הילדים הוא כמו בופה – תנו להם לגלות ולטעום מכל דבר שירצו, תציעו להם אבל אל תקבעו אותם למשהו, ובעיקר עשו זאת מתוך דיאלוג משותף.
עוד במשפחה:
>> תאומות זהות חגגו יום הולדת 103
>> הדרך הכי מקורית לגרום לילדים שלכם לעשות אמבטיה
>> הדרישות המוגזמות של הגננת לחגיגת יום הולדת בגן