מעבר להנאה הצרופה ישנה סיבה שבגללה נבחרו המתקנים האלה בגני השעשועים. מדוע חשוב שהילד יתנדנד בנדנדה, במה תורמת הקרוסלה להתפתחותו, מה ההבדל בין מגלשה פתוחה לסגורה ומהי הסיבה לכך שמתקני המתח הולכים ונעלמים מגני השעשועים? יערה בשן חכם - מעצבת תעשייתית, עוסקת בתכנון גני משחקים ובהדרכת הורים וגננות, ד"ר אלה שובל - ראש המסלול לגיל הרך במכללה לחינוך גופני בווינגייט וראש המסלול לגיל הרך בחינוך הגופני במכללה האקדמית לחינוך בגבעת וושינגטון, ועדנה דרימר - אחראית היחידה לריפוי ועיסוק במכון להתפתחות הילד של הכללית בקריות, מסבירות כיצד כל מתקן תורם להתפתחות.
נדנדות: מחזקות את השרירים, אבל לא רק
נדנדות הן המתקן המזוהה ביותר עם גני המשחקים. עם זאת, בשנים האחרונות התמעטה כמותן. רק בכמחצית מגני המשחקים נמצא נדנדות רגילות, ורק בכרבע מהם נדנדות לפעוטות.
דבר המומחה: הנדנדות הן עולם שלם של גירוי וסטיבולרי, כלומר חשובות בפיתוח תחושת שיווי המשקל (שמירה על איזון בעת הנדנוד), ההתמצאות במרחב (היכן אני – גבוה/ נמוך? למעלה/ למטה?) וכן מאפשרות התנסות בקצביות משתנה (מהר-לאט). בדרך כלל הפעילות עצמה מרגיעה. כדי ללמוד להתנדנד לבד יש צורך בהבשלה של כמה גורמים: חוש הקצב וההתאמה לו, יכולת ארגון הגוף בהתאמה ובסינרגיה, וכן דחיפה משמעותית עם הרגליים. יכולות אלה מתפתחות לקראת גיל חמש וחשובות מאוד לשרירי היציבה בגב.
בגני השעשועים ניתן למצוא כמה סוגים של נדנדנות:
נדנדת כיסא מוגנת לפעוטות
מיועדת לתינוקות היושבים יציב בכוחות עצמם (בערך מגיל חצי שנה) ועד לגיל שבו הילדים אינם זקוק לתמיכת המסגרת המגנה ויכולים להחזיק עצמם על ידי אחיזת החבלים בלבד (בערך בגיל שלוש-ארבע). הנדנדה פועלת במישור תנועה קדימה ואחורה וההורים הם המנדנדים (לא נצפה מפעוט לעשות זאת בעצמו).
דבר המומחה: נדנדה כזו מספקת זמן איכות הורה-ילד. השניים מקיימים קשר עין ואף מגע. ההורה יכול לתאר לפעוט את מיקום הנדנדה (גבוה-נמוך), את מיקום ההורה (לפני הנדנדה, מאחוריה, בצדה), את קצב הנדנוד (מהיר-איטי) ועוצמתו (חלש-חזק), ובהמשך כהכנה להתנדנדות עצמית, ינחה את הפעוט להושיט רגליו קדימה ולקפלן לאחור. אפשרו לילד בן שלוש-ארבע לטפס לבד לנדנדה המוגנת. בהשגחה צמודה שלכם, הנחו אותו היכן להניח את הידיים והרגליים. עם הזמן הוא ילמד לארגן את גופו, להשתמש בשריריו ויתמודד עם הנדנוד וחוסר היציבות, יחוש עצמאות ולא יהיה תלוי בכם לחלוטין.
נדנדה רגילה ליחיד (נדנדת ספסל)
גם כאן מישור התנועה הוא לרוב קדימה ואחורה, כשהילד יושב על משטח אחד ומחזיק את עצמו עם ידיו.
דבר המומחה: התנדנדות בנדנדה זו תורמת לעצמאות. הילד מניע את הנדנדה בכוחות עצמו, והסיפוק וההנאה אדירים. הנדנוד העצמי מחזק את שרירי הגב, הבטן, חגורת הכתפיים, הרגליים והידיים.
נדנדת עלה ורד
נדנדה המיועדת לרוב לשני ילדים, כשכל אחד מהם יושב בקצה ספסל ארוך. הנדנדה פועלת במישור הגובה של עלייה וירידה.
דבר המומחה: כדי להניע את הנדנדה חייבים לשתף פעולה. הילדים צריכים לתת תחושת ביטחון זה לזה שלא יפתיעו האחד את השני, דבר המחייב תיאום והקשבה הדדית. כל ילד שומר על איזון באמצעות אחיזה בידיות. כשהנדנדה נוגעת בקרקע הילדים מקבלים תחושת גרייה עמוקה בכל הגוף, וכשהם דוחפים את רגליהם כנגד הקרקע למטרת התרוממות הם מחזקים את שרירי הרגליים. באמצעות הנדנוד הם לומדים לאמוד את המרחק מהקרקע ואת אורך התנועה. למרבה הצער, נדנדה זו הולכת ונעלמת מגני המשחקים ואת מקומה תופסת נדנדת קפיץ המאפשרת נענוע בלבד ולא תורמת להתפתחות כמו הנדנדה המקורית.
נדנדת קפיץ
האפשרות ה"עדינה" יותר של נדנוד. המתקן (בצורות של כלי תחבורה, בעלי חיים וכדומה) רק מנענע את הילד. כשהילד מפעיל את המתקן בכוחות עצמו הוא דוחף בחוזקה את גופו כנגד הנדנדה ומפעיל את שריריו נגד ההתנגדות.
דבר המומחה: זהו המתקן הנפוץ ביותר בגן המשחקים העכשווי, אלא שפופולריותו אינה נובעת בהכרח מתרומתו להתפתחות אלא משיקולים כלכליים: הוא צבעוני, נמוך, בעל צורה מושכת, זול ודורש שטח בטיחות קטן. אך למעשה, מבין כל הנדנדות תרומתו ההתפתחותית היא המועטה ביותר.
קרוסלה: טובה לשיווי המשקל
יש הרואים בקרוסלה סוג של נדנדה הפועלת במישור מעגלי. ישנם שני סוגים של קרוסלות בגני השעשועים כיום: קרוסלה לפעוטות - עד שלושה פעוטות יושבים במעגל גב אל גב כשההורים מסובבים אותם. מהירות הסיבוב תיקבע בהתאם לגיל הילד וליכולתו להחזיק את עצמו באופן יציב. חשוב לסובב את הקרוסלה לשני הכיוונים כדי לפתח את שני הצדדים בצורה מאוזנת. ילדים גדולים יותר אוהבים להיתלות על מסגרת הקרוסלה מבחוץ, לרוץ סביבה תוך כדי אחיזה, לכופף את ברכיהם ולנצל את הכוח הצנטריפוגלי הפועל עליהם כשהקרוסלה בתנועה; קרוסלה לילדים - הילדים יושבים בשולי המתקן העגול ומסובבים את ההגה שבמרכז.
דבר המומחה: התנועה הסיבובית מאמנת את המערכת הווֶסְטיבּוּלַרית. זו מספקת לנו מידע על השינויים בתנוחת הראש ובכיוון שאליו אנו נעים (חיישני המערכת שוכנים באוזן הפנימית בתוך נוזל מיוחד המושפע מכל תנועה קלה). הודות לה אנו יכולים לשמור על שיווי משקל, לייצב את עצמנו ולארגן את גופנו לתפקוד יומיומי אפקטיבי. תחושות לא נעימות בשעת תנועה (למשל בחילות) מקורן לרוב ברגישות של מערכת זו.
מגלשות: תחושת הישג ועצמאות
גלישה במגלשה היא חוויה נעימה, הן לפעוטות רכים והן לנו המבוגרים (הרי מבוגרים לא מעטים נהנים לגלוש בפארקי אקסטרים).
דבר המומחה: תחושת התנועה המהירה בעת הירידה ומגע הרוח על הפנים מדמים אותנו לחסרי משקל ויוצרים התרגשות. בנפילה על המשטח בסוף הירידה (רצוי על משטח נעים כמו חול/ גומי רך) מקבלים תחושה פנימית חזקה, תחושה נעימה של מגע עמוק. קיימות מגלשות ישרות ומפותלות, פתוחות וסגורות, בשיפועים שונים, ליחיד ולזוג, גליות וגליליות - כולן מנצלות את כוח הכובד ומאפשרות התנסות בהחלקה ובמעבר מהיר ממקום גבוה לנמוך ללא הפעלת כוח תוך שמירה על איזון הגוף.
בכל אחת מהן התחושה מעט משתנה בשל משך, אופן (ישר/ מפותל) ומרקם המגלשה (משטח חלק/ גלילים). המגלשה המפותלת מסובבת את הגוף ומאמנת גם את המערכת הווסטיבולרית (אך פחות מהקרוסלה). ככל שהילד גדל יותר הוא יכול ליהנות ממגלשות גבוהות ומשוכללות יותר. ילדים הם יצירתיים ולכן מתנסים בחוויות שונות כדי ללמוד את יכולותיהם ואת גבולות גופם, ולכן אנחנו רואים אותם מתגלשים בכיוונים שונים, לא רק על הישבן - עם הראש למטה (בזהירות!), על הבטן, על הגב, על הצד וכו'.
ילדים אוהבים לא רק להתגלש במגלשה, אלא גם לטפס עליה. הטיפוס מהווה מעין חדר כושר לשרירי הגב העליונים, לשרירי הרגליים והידיים ולחגורת הכתפיים. הילדים מתרגלים טיפוס ביד ורגל נגדיות ומתקדמים כנגד כוח הכבידה תוך הפעלת כוח ושמירה על איזון הגוף. מגלשות גבוהות הן לרוב סגורות בצורת מנהרה כדי למנוע נפילות. גלישה בהן מכפילה את החוויה החושית והרגשית.
בתוך המנהרה בדרך כלל חשוך יותר, האקוסטיקה חזקה והקול מהדהד. בנוסף, קיימת התנתקות רגעית מהעולם החיצוני. הכיף במפגש המחודש עם העולם שבחוץ הוא אדיר וגורם לתחושת הישג ועצמאות. יש ילדים (הקטנים יותר) שעבורם עוצמת החוויה הזו מאיימת ומפחידה. כדי לעזור להם להסתגל, הורה או אח גדול יכול לגלוש עימם.
סולמות וחבלים: תיאום בין יד ורגל
גן המשחקים מזמן מגוון גדול של אמצעי טיפוס, שלרוב יהיו כחלק ממתקן (למשל סולם ובסופו מגלשה) ולא יעמדו בפני עצמם.
דבר המומחה: כל אמצעי מאפשר חוויית טיפוס ופיתוח מיומנויות שונה מעט (הבדלים של חומר, יציבות, גובה). ככל שהסולם גבוה יותר, כך גם האתגר. פעולת הטיפוס מחזקת את שרירי הידיים, הרגליים וחגורת הכתפיים, מפתחת את התיאום בין יד ורגל נגדית ומתרגלת את היציבות במעבר משלב לשלב. היא גם מפתחת את תחושת ההימצאות בגובה באופן הדרגתי (ככל שמתרחקים מהקרקע) ומלמדת את אומדן הגובה והפרספקטיבה של דברים שרואים משם. ועוד לא הזכרנו את ההתמודדות עם הפחד.
סולם
הפעוט יטפס לאט בליווי הנחיות מילוליות של ההורה: "תניח את היד, אחר כך עוד יד, רגל ועוד רגל". מגיל שלוש הילד יכול לעשות זאת באופן אוטומטי כך שתיווצר סירוגיות בתנועה, יד ורגל לחוד ומשיכה יחד עם דחיפה, פעולה מורכבת המחייבת הפרדת תנועה, אחיזה ושחרור ונשיאת משקל על רגל אחת. למרות שבסיום הטיפוס המגלשה ודאי תקרוץ לילד, כדאי לעודדו גם לתרגל ירידה מהסולם. הירידה מפתחת מיומנויות שונות מהעלייה. כשעולים המבט מופנה מעלה, הדרך נראית והתנועה היא קדימה. כשיורדים המבט מופנה מטה, הדרך לא נראית (מפחיד) והתנועה היא לאחור. הירידה תורמת לפיתוח תחושת המרחק בין שלבי הסולם באמצעות חושי התנועה (מכיוון שחוש הראייה לא יכול לתרום כאן).
מוט כבאים
העמוד נועד לגלישה מלמעלה למטה, אבל גם לטיפוס. חוויית הגלישה היא אתגרית ומתאימה לילדים מגיל חמש. בגלישה יש לאחוז בחוזקה בעמוד ולפעול בוויסות התנועה והשחרור כדי להחליק. הילד לומד לשלוט ולשמור על עצמו ומתמודד עם תחושות הפחד מהגובה והעצמאות (לרוב הורה לא יכול לעזור לו לרדת כשהעמוד גבוה). כדי לטפס דרושה מיומנות גבוהה של משיכה באמצעות הידיים והגב העליון בתיאום עם השליטה על הרגליים. זוהי עבודה קשה ואתגרית וניתן לעשותה בשלבים.
קיר חבלים (רשת)
שילוב של כמה סולמות כשהשלבים האופקיים והאנכיים עשויים מחבלים הקשורים ביניהם. חוויית הטיפוס אינה יציבה והגוף מתנועע כשהרגל שוקעת במרקם החבל הרך. בנוסף, הרשת מאפשרת תנועה במרחבים שונים מעלה, מטה, הצדה ובאלכסון.
ספירלת הטיפוס
המוט הספירלי הוא לרוב תחליף למוט הכבאים החלק. הילדים נעים עליו (מעלה ומטה) כמו על סולם עם הרבה שלבים, או בהליכה לאורך הספירלה (מסתובבים סביב העמוד עד שמגיעים ליעדם).
קיר טיפוס עם חבל
ילדים קטנים מטפסים עליו כשהם אוחזים רק בבליטות העץ (ללא שימוש בחבל). כשהם גדלים הם מתחילים לאחוז בידיהם בחבל ולטפס עם רגליהם. יחסית לסולמות הרגילים, אמצעי טיפוס זה דורש יותר כוח בידיים.
גשרים ומעברים: התנסות בתנועה שונה
מתקנים המחוברים זה לזה באמצעות מעברים שונים, כמו גשר, חבית סגורה, מנהרה וכו'.
דבר המומחה: יתרונם המוטורי של המעברים השונים הוא בצורך להתמודד עם שינוי התנוחה ומנח הגוף, למשל, מטיפוס לזחילה או מזחילה במנהרה להליכה זהירה על גשר.
מנהרה
הזחילה במנהרה מאפשרת חזרה לדפוס תנועה קדום. היא נותנת לגוף תחושה טובה של מגע עמוק דרך נשיאת המשקל על הידיים והברכיים ומאפשרת הפרדת תנועה ופעולה על שרירי האלכסונים של הגב והבטן וכן חיזוק שרירי הגב העליון וחגורת הכתפיים.
גשר
הליכה על גשר יציב ואטום (שלא ניתן לראות מבעדו כלפי מטה) דומה להליכה על הקרקע, אך בהליכה על גשר מתנדנד העשוי מרשת חבלים/ קורות עץ המחוברות בחבלים, שאפשר לראות בעדם את הקרקע הילד יכול לחוש את תחושת הגובה ונדנוד הגשר מפתח את מערכת שיווי המשקל. ילדים קטנים עלולים לחשוש מהרווחים שבין שלבי הגשר בשל קושי באומדן המרחק. עם הניסיון והחוויה הנרכשת הם ישלטו בכך טוב יותר.
מתקני מתח: מוטוריקה גסה ועדינה
מתקני התלייה השונים (סולם אופקי, מתח, טבעות ומקבילים) הולכים ונעלמים מגני השעשועים, וחבל. אמנם מדובר במתקן לא יקר, אך הבעיה כנראה היא שאין לו מראה אטרקטיבי. הוא לא צבעוני, לא מפואר ולא נראה למרחוק. עצוב שהשיקול בבחירת המתקנים הוא הקנקן הצבעוני ולא מה שיש בו. הליכה עם הידיים על מתקן המתח מחייבת כוח פיזי, משקל הגוף נישא על כל יד לסירוגין. התרגיל מתאים לילדים מגיל חמש.
דבר המומחה: מתקני התלייה מעמיסים את משקל הגוף על הידיים וכך הם מחזקים את שרירי הידיים, הגב העליון ובעיקר את חגורת הכתפיים. חיזוק שרירים אלה חשוב מאוד בהתפתחות הילד, מכיוון שהם האחראים על המוטוריקה הגסה והעדינה. חולשה בחגורת הכתפיים עלולה להתבטא ביציבה שמוטה, בקושי במשחקי כדור ובכתיבה. אגב, ילדים גדולים יכולים להמציא תרגילי אקרובטיקה על המתח, ולהתנסות גם בתלייה מהרגלים ולחוות "עולם הפוך", חוויה מרגשת ביותר.
הכתבה התפרסמה באתר ifeel. לקבלת גיליון במתנה לחצו כאן
>> אל תשקר! רק לאמא מותר: המסרים הכפולים שאנחנו מעבירים לילדים