להורים קשה לחכות עד שילדיהם יאמרו סוף סוף את המילה הראשונה, אבל בחלק מהבתים למילה הזאת לוקח לא מעט זמן לצאת. בזמן ששאר ילדי הפעוטון כבר מפטפטים ביניהם במתיקות אין-קץ, יחושו הורים לילדים שהחלק הוורבלי שלהם מתעכב להתפתח, מעט מודאגים, ואז, עם הזמן, מודאגים מאוד. מחקר חדש נותן צפירת הרגעה משחררת לכל ההורים האלה וטוען כי להתפתחות שפתית מאוחרת אין השפעה מתמשכת על התפתחותם ההתנהגותית.
"ברגע שהקושי לדבר נעלם, נעלם גם התסכול"
על פי הנתונים, ל-7 עד 18 אחוז מהילדים יש איחור בדיבור, ורובם מיישרים קו עד שהם עולים לכיתה א'. המחקר האוסטרלי, ראשון מסוגו, שיתפרסם בגיליון אוגוסט של כתב העת לרפואת ילדים "PEDIATRICS", עקב אחרי פעוטות שאיחרו לדבר עד וגילו שילדים אלה לא גילו נטייה מוגברת לביישנות, מופנמות, דכדוך או אגרסיביות מחבריהם כשנכנסו לגיל העשרה. על פי החוקרים – אין צורך בטיפול בילדים שמתפתחים לאט ורבלית, במידה שמכל הבחינות האחרות הם שווים ליתר בני גילם.
במסגרת המחקר נאספו נתונים מהוריהם של כ-1,400 בני שנתיים, שהתבקשו למלא טפסים ולנהל יומני דיבור מדוקדקים. רוב הילדים בגיל שנתיים אומרים כבר כמה מאות מילים באופן ספונטני, ומתוך הילדים המשתתפים, אחד מעשרה הראה איחור משמעותי בהתפתחות השפה, וידעו לזהות רק 15 אחוזים מתוך 300 מילים שגורות. רבים מהילדים בעלי ההתפתחות השפתית המאוחרת הציגו קשיים פסיכולוגיים, שהתבטאו לרוב בתסכול וזעם בבית, או בביישנות, התרחקות, התבודדות והפגנת עצבות, אך כשהגיעו כל הילדים לגיל חמש כל ההבדלים ההתנהגותיים ביניהם נמחקו. החוקרים עקבו אחריהם עד גיל 17, וגילו שאותם קשיים לא חזרו.
"לפי דעתנו הסיבה העיקרית לבעיות ההתנהגות שהופגנו אצל ילדים אלה בגיל הצעיר היא תסכול", אומר החוקר הראשי, ד"ר אנדרו ג'ו ווייטהאוס מאוניברסיטת מערב אוסטרליה. "הקושי לתקשר באופן אפקטיבי מקשה על הילדים, ולא שום דבר אחר, וברגע שהקושי הזה נעלם, נעלמים גם הדכדוך והכעס".
בכל זאת, תמיד חשוב לעקוב
"המידע הזה מרגיע," מסבירה ג'וליה אירווין, אחת החוקרות, "ועדיין, הורים חייבים לשים לב לסימפטומים נוספים כדי להיות שקטים, דברים פסיכולוגיים, התנהגותיים, ובעיות בקריאה, אם יופיעו, בהמשך הדרך, כי אין במחקר הזה לשלול בעיות ספציפיות שונות. לילדים בעלי דיבור מאוחר יש לפעמים קושי לקרוא בקול בצורה שוטפת, כי ההגייה התחילה אצלם בגיל מאוחר, ולכן כן יכול להיות שהם יצטרכו סיוע מסויים כשיכנסו למסגרת לימודים. צריך גם לשים לב לגיל. בגיל שנתיים זה בסדר שילד לא מדבר, אבל בגיל שלוש כדאי כבר ללכת לטיפול".
"אני לא מכירה את המחקר לפרטיו, אבל מנסיוני, אם ילד בן שנתיים וחצי מאחר בדיבור אי אפשר לדעת אם יהיו לכך השפעות בעתיד או לא, אך זה בהחלט אפשרי", אומרת חוה מיכאליס-רמון, קלינאית תקשורת מומחית לטיפול בשפה והיגוי. "בגיל כזה רצוי לקחת את הילד למומחה שיראה עד כמה הילד נמצא מתחת לטווח הנורמה, ומהם הקשיים שלו. יש ילדים שההתפתחות המאוחרת היא גנטית-משפחתית, ויש הרבה שלא. אי אפשר לדעת את זה מראש, ולכן לדעתי יהיה מאוד לא נכון להעביר להורים מסר שימתינו בסבלנות, שהכל רגוע ושיהיה סבבה, כי יש הרבה מקרים בהם זה ממש לא נכון, ואם מפספסים את התקופה הקריטית לטיפול בכך, מגיל שנה וחצי ועד גיל שש, הילד עלול להשאר עם פערים שאי אפשר לסגור".