תחשבו על זה רגע. הילד שלכם, מכיר את עצמו רק עם חיתול. מהרגע שיצא מחדר לידה, כבר בשעותיו הראשונות בעולם, חיתלנו אותו ומאז זהו חלק בלתי נפרד ממנו. הוא לא מכיר את עצמו אחרת. זה מה
שנהוג ומקובל בתרבות המערבית. מדי יום הוא מתקלח ובחודשי הקיץ בים או בבית יסתובב עירום פה ושם אך בפועל, מרבית שעות היממה והשבוע הוא עם חיתול. אזור החלציים שלו מכוסה באופן תמידי ולמרות הפרסומות על האווריריות והחיתולים הנושמים, זה הרי לא באמת דומה כלל לתחושה של להיות עירום או עם תחתונים. זה נשמע לכם נוח או נעים ?
הפרידה מהחיתול היא תהליך משמעותי עבור ילדים והוריהם. זוהי דריסת הרגל הראשונה של הילד כעצמאי בעולם של ה"גדולים" וזהו השלב בו גם ההורה מבין שהילד שלו כבר לא תינוק. מעתה ואילך התלות של הילד בהורה בתחום ניקיון הצרכים מתנתקת והילד מצופה לשלוט בסוגרים שלו ולהיות אחראי עליהם. מושגים כמו עצמאות, אחריות ומסוגלות הופכים להיות חלק בלתי נפרד מהשיח בבית ומהמסר החינוכי שעל ההורים להנחיל לילדיהם בתהליך.
ילדים בגיל הרך חווים פרידות ומעברים כחלק מהתפתחותם הטבעית. המעבר הראשון והדרמטי מכולם הוא המעבר מן הרחם המוגן והבטוח אל סביבה יבשה, פתוחה, ומוארת בעולם שבחוץ. כל מעבר משלב בתוכו ויתור על המוכר והבטוח לטובת אי-ודאות, צמיחה והתפתחות. הפרידה מהחיתולים והמעבר לתחתונים גם הם משלבים יציאה מהרגלים המוכרים ורכישת תחושת ביטחון בהרגלים חדשים. האופן החיובי שבו נבחר להתייחס לפרידה ולתהליך יסייע לילד לצאת מחוזק מהניסיון.
אני מחלקת את תהליך הפרידה מחיתולים לשלושה שלבים: הכנה, פרידה מהחיתול והחיים בתחתונים.
אני ממליצה לעשות טקס פרידה מהחיתול כדי לתת כבוד לחיתול האחרון, אותו חיתול שהילד לא מכיר את עצמו בלעדיו. הטקס מייצר נקודת זמן וציון דרך משמעותי, אליו גם נוכל להתייחס בהמשך אם הילד יבקש את החיתול בחזרה. זה הזמן להיות יצירתיים ולבחור טקס מהנה שהילד ישמח לקחת בו חלק ואותו לא ישכח.
גבע שלי, למשל, תלה את החיתול על עץ התות שמחוץ לחלון חדרו. במשך כמה וכמה חודשים לאחר הטקס הוא עוד המשיך להציץ עליו והראה לחברים שבאו אליו. אדם הכניס את החיתול למעטפה, צייר בול, ביקש לכתוב "ביי ביי חיתול, סע לאמריקה ושיהיה לך בכיף" והלך לשים אותו בתיבת הדואר האדומה ברחוב. נועה ציירה על החיתול ועל קופסת נעליים שעליה נכתב "החיתול האחרון של נועה". את הקופסה שמו על גג הארון בחדר שלה ולפעמים לפני השינה הייתה אומרת לו לילה טוב, ענבר עשתה "חיתול אסקימואי" והשיטה אותו אל האופק על סירה קטנה בנחל הירקון, ומאיה העיפה את החיתול עם בלוני הליום באוויר.
איזה טקס שהילד לא יבחר, חשוב לזכור שבתום הטקס נאמר לילד את הציפייה ממנו באופן ברור וחד משמעי ״מעכשיו אתה תהיה רק עם תחתונים. אם יש לך פיפי או קקי אתה עושה רק בשירותים. כמו שאתה יודע. אנחנו סומכים עליך שתצליח".
היו בטוחים והאמינו בעצמכם ובילדכם, תחושות הביטחון והאמונה יעברו אליו וישתקפו אצלו באופן ישיר. וזהו! מרגע זה למעשה מתחיל השלב הבא והוא 'החיים בתחתונים'. היו מחויבים ועקביים בתהליך וקחו בחשבון שהקניית הרגלים דורשת השקעה וסבלנות.
השאלה הנפוצה ביותר שהורים שואלים אותי היא "אם יש עדיין חיתול בשינה, הילד יודע שיש עוד חיתולים בבית, זה לא מבלבל אותו ?" והתשובה שלי היא לא. מתום הטקס יש כלל פשוט "כשאתה ער, עם עיניים פקוחות, אתה עם תחתונים. כשאתה ישן, עם עיניים עצומות, אתה עם חיתול שינה". אם אנחנו נסביר ונהיה ברורים, כך זה יתקבל גם אצל הילד. הפרידה מהחיתולים מתרחשת בגלל שהילד שלכם מסוגל לשלוט בצרכיו ולהיות עם תחתונים בזמן ערות, כשהוא מודע ובעל כוונות, ולא בגלל התירוץ ש"נגמרו החיתולים בבית". כי תאמינו לי שבשלב זה בחייו הוא כבר יודע שחבילת חיתולים חדשה אפשר לקנות בסופרמרקט בלי בעיה.
עשיתם טקס פרידה יצירתי וכייפי ? צלמו ושלחו לי לעמוד הפייסבוק: "גומלים ונהנים - כי גמילה מחיתולים לא חייבת להיות עסק מסריח".
*אורית הורוביץ בר-עם היא בעלת תואר שני בייעוץ חינוכי לגיל הרך מאוניברסיטת תל אביב.
מומחית בגמילה חיובית מחיתולים.