חלקנו משליכים לפח בהיחבא, לרוב בחסות החשיכה, את מרבית היצירות של הילדים הקטנים. אין מה לעשות, עד שאלה מגיעים לגיל מסויים, מרבית יצירות האמנות שלהם מציגות ערבובייה שרירותית למדי ולא מאוד קוהרנטית של קווים וצבעים. יש הורים שמסתכלים מעט אחרת על הדברים, ובמקום בו רובנו רואים קשקוש בלבוש, הם רואים אפשרות מופלאה. אם כזו, מאיירת מטורונטו, מתייחסת לבתה בת השנתיים ממש כאל מוזה, משלימה את השרבוטים שלה ויוצרת בעזרתם יצירות מקסימות, שהן שיתוף פעולה מתוק במיוחד.
"בשנייה שנולדה הפכה למוזה שלי"
"הכל התחיל כשהייתי בהריון", מספרת האמנית, רות אוסטרמן מטורונטו, קנדה. "היה לי מחסום יצירתי איום ולא הצלחתי ליצור שום דבר. בשנייה שבתי נולדה, היא הפכה למוזה שלי. הייתי נושאת אותה במנשא, וביום שהיא היתה מספיק גדולה על מנת לאחוז בגיר צבעוני, התחלנו לצייר יחד. יום אחד שמתי לב למשהו מיוחד בשרבוט שלה. באותו רגע נולד הרעיון לשיתוף הפעולה הזה. פתאום ראיתי בתוך הציור שתי דמויות עומדות על חוף, ונפתח בפניי חלון הזדמנות".
אוסטרמן אומרת שתמיד חלמה, עוד לפני שבתה נולדה, שיום אחד יוכלו ליצור שיתוף פעולה אמנותי, אך לא האמינה שחלומה יתגשם מהר ומוקדם כל כך. "פתאום הבנתי שאנחנו עושות את מה שחלמתי שנעשה, ואפילו לא שמתי לב לכך", היא מסבירה. "הלכה למעשה, לקחתי צבעי מים, וניסיתי לראות דרך עיניה של בתי ולהתחקות אחר מה שהיא אולי ראתה לפניה כשציירה את הציור שלה".
כך נוצר הציור הראשון של השתיים שנקרא 'סירה אדומה'. איב, הבת, מאוד נהנית מהתהליך עם אמה, ומחסלת, לפי עדות האם, חבילות של ניירות בשרבוטים. "אנחנו יושבות יחד ומשוחחות על היצירות שלנו, ועל מה שאנחנו מציירות. השיחות האלה הופכות להיות ההשראה שלי להמשך הציור, ואם איב שקטה באותו יום אני משתמשת בהתנהגות שלה כדי למצוא את הכיוון שלי".
את שיתוף הפעולה הייחודי הזה מתעדת האם בבלוג מיוחד בשם 'האם השובבה', ומצלמת את תהליכי העבודה בסרטוני יוטיוב, כך שניתן יהיה להבין בדיוק מה התרחש מההתחלה ועד הסוף. השתיים אף מוכרות הדפסים של היצירות המוגמרות והמוצלחות ביותר בחנות המקוונת של אוסטרמן באתר אטסי, כשאוסטרמן מבטיחה לרוכשים שכל גרוש שירוויחו מהפרוייקט יופקד ויישמר לטובת לימודי האוניברסיטה של איב. "הציור עם איב מאפשר לי לצאת מאיזור הנוחות שלי", מסבירה האם. "אני נאלצת לאבד שליטה ולהיות יותר יצירתית. היא נותנת לי מתנה גדולה ומאפשרת לי להביט דרך עיניים של ילד. זה כמו שאמר פיקאסו: אדם זקוק לתקופת חיים שלמה כדי ללמוד לצייר כמו ילד".
