אם נסקור אלבום ממוצע של פעוט, סביר להניח שנמצא בו לא מעט צילומים של מצבים שבהם הוא מרוח כולו בקוטג' או ברסק עגבניות, משחק בספגטי וצוחק מהנאה. השולחן דביק ומלא פירורים, ועוד לא הזכרנו את הבלגן המזעזע על הרצפה כולה.
אבל גם אם את האמא הכי סטרילית בעולם, סביר להניח שליבך יימס לנוכח הבעת פניו של העולל המבסוט. ולמרות שאנחנו יודעים שמדובר, ככל הנראה, בשלב התפתחותי טבעי, רבים מאיתנו תוהים מהי התרומה של המשחק באוכל להתפתחות הפעוט, והאם היא אכן שווה את כל הבלגן מסביב. ואף יותר מכך, לא פעם אנחנו משוכנעים שהילד שיחק בהנאה, אבל אנחנו בספק רב אם הוא אכל כראוי.
פספוסים תמימים באמת
תמי סמיש-נמליך, עובדת סוציאלית שמנחה סדנאות במרכז "יחד" לטיפול בפרט ובמשפחה ברמת ישי, מאשרת כי זריקת אוכל, מעיכתו ופירוקו הם תהליך טבעי לחלוטין, כחלק משלבי ההתפתחות בדרך לרכישת מיומנויות אכילה. "זהו שלב מעבר בין השלב שבו התינוק אינו יכול לדאוג לעצמו ולכן מואכל על ידי המבוגרים, לבין השלב של אכילה עצמאית בוגרת שבה הילד כבר אינו נזקק לעזרת מבוגר כדי לאכול. לכן, חשוב מאוד לאפשר לתינוקות להתנסות באכילה עצמאית ובמשחק בשלב ההיכרות עם האוכל המוצק".
במילים אחרות, אם חששתם שהתינוק שלכם מנסה לבדוק גבולות בכך שהוא זורק אוכל על הרצפה, אתם יכולים לשכוח מזה כרגע, כי בהחלט עדיין לא מדובר בגיל המתאים. סמיש-נמליך מציינת שלכך אפשר לצפות רק בשלב הבא של ההתפתחות ומדגישה שבשלב הזה, של המעבר מהיניקה למוצק, מדובר בפירוש בפספוסים מקריים שמקורם ברצון להתנסות.
לדבריה, היות וההתפתחות המוטורית נמצאת עדיין בתהליך, התנועות אינן מדויקות, המזון נופל במעבר שבין היד לפה ונמעך בין האצבעות הקטנטנות. המיומנויות הללו ישתכללו, כמובן, ככל שהילד יתנסה באחיזת מזון בדרגות קושי משתנות, במרקמים ובגדלים משתנים.
אז למה בעצם למעוך, לפורר ולזרוק לכל עבר? במפגש הראשוני עם המזון המוצק, הפעוט עובר תהליך ממשי של התנסות וחקירה. ההתנסות היא בסוגי מזון ממגוון טעמים ומרקמים - התנסות החיונית גם לאכילה - וככל שנאפשר לו להתנסות, כך הוא ירכוש יכולות אכילה חדשות. הפעוט יביא את המזון לפיו ויחקור את המזון עם השפתיים והלשון, כשהוא מריח ומלקק, אך גם טועם. התהליך הזה מלווה גם ביריקת המזון ובהפלתו, וגם בתנועות כרסום ראשוניות ובתנועות נגיסה ולעיסה בהמשך.
פיתוח יצירתיות
לדברי נונה להבי, יועצת חינוכית ופדגוגית המתמחה בגיל הרך, המיומנויות המוטוריות של הפעוט משתכללות תוך כדי המעבר ממציצת נוזלים להאכלה עצמית של מוצקים. אולם למרות שמיומנויות אלה מופיעות בסדר מסוים, הקצב שונה וייחודי אצל כל ילד וילד. כהורים, תפקידנו לאפשר לפעוט ישיבה נוחה בכיסא אוכל המותאם למידותיו, באופן כזה שהגב ייתמך במשענת הגוף ויהיה יציב, והידיים יהיו משוחררות וחופשיות כדי לחקור את המזון.
"הלכלוך, הדביקות והבלגן הם חלק חשוב בעניין", אומרת להבי. "הקפדה יתרה על הניקיון רק תקלקל לילדינו את ה'חגיגה' ואת ההנאה שמתלווה להתנסות".
סמיש-נמליך מוסיפה כי המשחק עם אוכל בגיל לידה עד שנה הוא אמצעי חשוב ללמידה, היות ודרכו תינוקות מתנסים לא רק במרקמים השונים של האוכל, אלא גם בתחושות של חום וקור ועל הקשר בין החושים.
יכולות נוספות שמזמן המשחק במזון עבור התינוק הן פיתוח היצירתיות והבנת הסיבתיות. "שילוב של גירויים בצורות שונות, כמו מרקמים וצבעים שונים של מזון, מפתח את הצד היצירתי של הפעוט. יצירתיות וסיבתיות חשובות מאוד לכישורי חיים בהמשך, כמו התמודדות יצירתית עם בעיות", אומרת להבי.
אולם מעבר להתנסות, הלמידה והפיתוח המוטורי, להבי מצביעה על חשיבות רבה שיש במשחק במזון במהלך השנה הראשונה להרגלי אכילה נכונים ובריאים. "בשנה הראשונה, מהות היחסים בין המבוגר לילד ישפיעו משמעותית על פיתוח יכולותיו להאכלה עצמית ולהיותו חשוף למגוון מזונות בריא ומזין", היא מוסיפה.
להימנע מטעויות נפוצות
ובכל זאת, כולנו עושים טעויות. גם אם הן נובעות מהרצון העז שלנו להזנת הילד כראוי ולסיפוק כל צרכיו. "טעות מרכזית שהורים עושים נובעת מחוסר אמון שלהם במערכות הטבעיות שקיימות אצל כל תינוק בריא, ומעניקות לו את היכולת לחוש רעב ושובע. כתוצאה מחוסר האמון הזה, הורים מנסים לא פעם לשלוט באכילה של ילדיהם", אומרת סמיש-נמליך. "כל אדם יודע טוב יותר מהאחרים מתי הוא חש רעב או שובע, והדבר נכון בייחוד אצל תינוקות, כל עוד המבוגרים טרם שיבשו את יכולת ההקשבה שלהם לגופם. כל שעלינו לעשות הוא לשים לב לאותות ולסימנים, לכבדם ולנהוג בהתאמה.
אם תינוק מאותת על רעב, חשוב לתת לו לאכול ולא לנסות לדחות את שעת הארוחה. בצורה כזו התינוק ילמד לקשר בין תחושת מצוקה לבין רגיעה מהירה שבאה בעקבותיה בזכות טיפולו של מבוגר. באופן כזה, התינוק ילמד לסמוך על המבוגרים סביבו כמי שדואגים לו, ויראה בעולם מקום בטוח וחיובי. זוהי המסגרת לאמון הבסיסי, אותו התינוק רוכש בשנת חייו הראשונה".
לדברי סמיש-נמליך, כאשר תינוק מושיט ידיו כדי לבקש להתנסות באכילה בעצמו וזוכה לעידוד על כך מסביבתו, הוא ילמד שהמבוגרים סומכים עליו ושהיוזמות והסקרנות שלו הן ראויות. "במצב אחר", היא מדגימה, "כאשר תינוק מאותת על רעב ופוגש מבוגרים המתעלמים מכך, או שמנגד הוא מאותת על שובע בזמן שהמבוגרים ממשיכים להאכילו - הוא עלול ללמוד שלא לסמוך על התחושות הפנימיות שלו ובהדרגה להתעלם מאותות השובע שגופו משדר לו. חוויות אלה עלולות להשפיע על האופן שבו הוא תופס את סביבתו ואת עצמו".
טעות נפוצה נוספת היא הבעת גועל או מיאוס בפני הפעוט, לנוכח הלכלוך והבלגן שנוצר בעקבות המשחק במזון. די במילה כמו "איכסה" כדי להפריע לתהליך הלימוד ולהפריע למפגש עם האוכל.
להבי מציינת טעות נפוצה נוספת: "האכלה תוך כדי הסטת תשומת הלב של התינוק מהאכילה, למשל כשנגיד לו: 'תראה, הנה ציפור', או ביצוע 'סחיטה רגשית' בנוסח: 'תאכל עוד ביס בשביל אבא', כמו גם הפעלת לחץ על הפעוט לאכול על ידי עידוד מילולי מוגזם, כמו: 'גמור את כל מה שיש בבקבוק', או 'נקה את הצלחת' - כל אלה מלמדים את הילדים להיות גם הם סחטנים ומניפולטיביים, על פי המודל שמציג ההורה".
האם יש לאפשר לתינוק לשחק במזון כאוות נפשו או להגדיר גבולות מסוימים?
סמיש-נמליך: "בשנה הראשונה מומלץ בהחלט לאפשר לתינוקות להתנסות באכילה עצמאית, שמשמעה גם משחק עם האוכל, התמרחות בו ופיזור שלו, תוך הקצאת זמן ארוך יותר לארוחה. יש להביא בחשבון את גיל הילד ואת השלב ההתפתחותי שלו - מה שנכון לשנת החיים הראשונה לא בהכרח מתאים לגיל שנתיים או יותר".
היות ושלב המשחק באוכל דורש הרבה עבודת ניקיון לאחר הארוחה, כדאי לבדוק מהם הגבולות האישיים שבהם ההורים יכולים לעמוד. כך למשל, להורים שמתקשים מאוד להתמודד עם אוכל המתפזר על הרצפה ולנקותו פעם אחר פעם מומלץ לפרוש מתחת לאזור האכילה יריעת פלסטיק עבה, שקל להרימה ולשטוף אותה באמבט. כמו כן, רצוי להגדיר בבית מקום מצומצם שבו בלבד תתקיים הארוחה, כדי להגדיר גם את אזור הניקיון.
מה לא לעשות?
טעויות נפוצות של הורים סביב האכלת התינוק במזון מוצק:
- חינוך לניקיון יתר של השפתיים, הפנים והסביבה במהלך הארוחה.
- התייחסות לשעת האוכל כעונש או מטרד, וכמשהו שצריך לסיים במהרה.
- מאבקי שליטה עם הפעוט: הכתבת קצב האכילה, מה לאכול וכמה לאכול, מבלי להיות קשובים לאיתותים ולרצונות שלו.
- שימוש בטון דיבור של מפקד בזמן הארוחה: "תפתח את הפה, תלעס, תבלע".
- שימוש בסחטנות: "אם תאכל אז תקבל פרס".
- שימוש בהסחת דעת: "הציפור תאכל לנו את האוכל".
- הבעת גועל ושימוש במילים כמו "איכס" בהתייחס ללכלוך שנוצר מהמשחק באוכל.
מה כן לעשות?
כללים לפיתוח גישה בריאה לאוכל:
- הגשת מרקמים שונים.
- הגשת מזון צבעוני.
- לא לעשות עניין מהלכלוך סביב השולחן.
- אווירה נינוחה בזמן הארוחה.
- לאפשר התנסות עצמאית.
- לעודד הצלחות.
- אכילה בחברת המשפחה ובחברת ילדים אחרים.
הכתבה התפרסמה במגזין הורים וילדים, פברואר 2010.
לקבלת הגליון של הורים וילדים במתנה לחץ כאן.