כבר מגיל אפס אנחנו נדרשים ללמד את ילדינו המון הרגלים. איך לאכול, איך לדבר, איך ללכת, איך להיפרד מהמוצץ וגם איך להיגמל מחיתולים. הורים רבים יכולים להעיד שזוהי אולי הגמילה הקשה מכולם. יש ילדים שמצליחים להיגמל בשעות היום, אך מתקשים בלילה, ישנם כאלה שקל להם יותר להתאפק עם קקי אבל מתקשים עם פיפי, וישנם ילדים שהכל הלך אצלם חלק אך לפתע חווים נסיגה. אנחנו, ההורים, בדרך כלל מכנים זאת "פספוסים". איך מטפלים בהם? התייעצנו עם ד"ר ברוך קושניר, מנהל רשת מרפאות לטיפול בהרטבות לילה.
"אל תשדרו ציפיות"
"חשוב שתקפידו על זרימה בקצב ובסגנון של הילד – הימנעות מוחלטת ממאבקים ואיומים. תהיו יצירתיים ומתוחכמים", הוא מסביר. "לא לכעוס, לא לשדל, לא לשחד, לא לשדר לו ציפיות ורצונות – לזכור תמיד כי הגמילה היא אך ורק של הילד – לעשות הכל על מנת שתהליך הגמילה לא יהפוך למקור למאבקי כח ולעימותים מתסכלים. גמילה מחיתולים מהווה גורם חשוב בעיצוב הדימוי העצמי והביטחון העצמי של הילד. ביצוע נכון של התהליך יתרום לגיבוש עצמאותו ובטחונו העצמי".
1. לא נגמל בלילה. על מנת לזרז גמילת לילה, יש להפסיק את השימוש בחיתול למשך שלושה שבועות, לאפשר לילד לישון ללא חיתול. בשעות הערב תנו לו לשתות באופן חופשי, ועודד אותו להתרוקן בשירותים לפני השינה, אך לא להפעיל לחץ וגם לא להעיר אותם במהלך הלילה לצורך כך. אם מספר הלילות היבשים הולך ומתרבה בהדרגה - זה מלמד שהילד נמצא בתהליך גמילה טבעי וכנראה יגיע ליובש מחלט עם הזמן.
אם הילד ממשיך להרטיב ללא כל שינוי במהלך הזמן, זה מלמד שלא מתבצע תהליך גמילה טבעי.במצב כזה ניתן להחזיר את השימוש בחיתול ולנסות שוב בעוד מספר חודשים. אם אינכם מתקדמים בתהליך לפנות לטיפול.
2. נסיגה בגמילה. חשוב לזכור כי תהליך הגמילה רצוף בעליות ומורדות וצפויות בו נסיגות ותקלות גם לאחר תקופת התקדמות מרשימה. במסגרת התהליך עשויים להיות מצבים בהם הילד מתפקד היטב במקום אחד (בגן, למשל) ופחות טוב במקום אחר (בבית, למשל). גם אז, חשוב להתקדם בקצב של הילד, לעודד אותו ולהימנע לחלוטין מתגובות של כעס ואכזבה.
חלק ממקרי הנסיגה מוסברים על ידי אירועים ברורים דוגמת הולדת אח קטן, הורה אשר נעדר מהבית, תחילת גן חדש ועוד. חלק המקרים אינם מוסברים על ידי כל אירוע נראה לעין. בכל מקרה, מומלץ לנסות להבין את הגורמים לנסיגה, ולהתמודד עימן. במקרים מסויימים אין לשלול מראש חזרה זמנית לשימוש מלא בחיתול.
3. גמול בלילה, מרטיב ביום. הרטבה בזמן ערות בלבד באה לידי ביטוי בדרך כלל כסדרה של טפטופים. לפעמים נראה כי הילד מתעצל או מתרכז במשחק ולכן מפספס, ולפעמים נראה כי הוא מסוגל לגייס יכולת שליטה מרשימה ביותר וכן הולך להתפנות. כשזה קורה, הימנעו מהבעת כעס.
דרך טיפול מומלצת אשר הוכיחה את עצמה פעמים רבות היא לקחת אותו לשירותים אחת ל-45 דקות, בכל זמן שהוא נמצא ליד אחד מההורים. הדגש הוא על לקחת, לא להציע, פשוט לקחת פיזית ביד להתפנות בשירותים. גם אם הילד מתנגד, אומר שאין לו, לא לוותר. הילד חייב ללכת לשירותים ולנסות. ברוב המקרים יש שיפור משמעותי אחרי שבועיים, ואז עוברים לתדירות של כל שעה וחצי, ואז שעתיים וחצי ובהדרגה מצמצמים את מעורבות ההורים עד אשר אין צורך להתערב כלל. במהלך הטיפול, בכל פעם שהילד הולך לשירותים מיוזמתו הוא מבטל את הלקיחה הבאה על ידי ההורים.
4. הרטבת יום ולילה. ישנם ילדים המרטיבים בלילה שסובלים מדליפת שתן גם בשעות היום, בזמן ערות. לרוב זוהי אינה התפנות מלאה בבגדים, אלא איחור בהליכה לשירותים. התנהגות זו מעוררת הרבה כעס, משום שמתקבל הרושם כי המצב נתון בשליטת הילד אשר מרטיב מתוך הזנחה ועצלות. למעשה, ההסבר אינו פשוט כל כך. בעיית הרטבת היום, בדרך כלל נלווית להרטבה בלילה. היא קשורה לאותו שיבוש במערכת הרפלקסים המפקחת על השליטה בשלפוחית השתן וגורמת להרטבה בלילה. הילדים הסובלים מהרטבה ביום אינם חשים את הלחץ בשלפוחית כמו ילדים רגילים, ולכן גם אינם מצליחים לשלוט כראוי.
כאשר מטפלים בהרטבת הלילה, ברוב המקרים, גם בעיית ההרטבה ביום נעלמת. בעיית הרטבה ביום עשויה להיות תוצאה של ליקויים או דלקות בדרכי השתן. על מנת לשלול חשדות אלו יש לפנות לרופא הילדים ולבצע את הבדיקות המתאימות. כדי לצמצם את ההרטבה ביום מומלץ להורים לבצע שיגרה של לקיחת הילד לשירותים מדי שעה או שעה וחצי, גם אם אינו חש צורך להתפנות.