כאשר הוציא אדם מנסבך את ספרו הראשון לפני שלוש שנים, לא היה לו כל מושג שהספר, שנכתב כקיטור ארוך וטרוט עיניים על כך שבנו מסרב לישון יהפוך ללהיט היסטרי בין הורים הנמצאים במצב דומה. ספרו של מנסבך 'לך כבר לישון קיבינימט' ('גו דה פאק טו סליפ' בתרגום עדין) זכה בשעתו לסרטון בדיבובו של סמואל ל. ג׳קסון, שעשה לו שירות טוב במיוחד והוביל אותו לבלות 41 שבועות בראש מצעד הספרים הנמערים של הניו יורק טיימס. כעת חוזר מנסבך בקיטור חדש. הפעם על הפרק: שעת הארוחה.
>> לעמוד פייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?
להרחיק מהילדים
ספרו הטרי של מנסבך, שיצא לאור בעוד כחודש וחצי, נקרא: "את חייבת לאכול, לעזאזל" (או: ׳יו הב טו פאקינג איט׳), והוא עוסק, על פי המו"ל, קנונגייט, ב"תסכול השני הכי גדול של הורים: לגרום למלאך הפרטי לאכול משהו שמזכיר, אפילו באופן קלוש ביותר, ארוחה נורמלית". הספר, שעובד בדיוק באותו אופן, ומשלב חריזה קצבית ומרגיעה, לצד ציורים מתוקים ותמימים של המאייר אואן ברוזמן, עם שפה נשכנית שלא נמצאת בשימוש כשהילדים בסביבה.
עוד כתבות בערוץ בית ומשפחה:
- סערה ברשת: "הפרסומת של סימילאק פוגעת באבות"
- מרגש: מגיל אפס עד ארבע ובשתי דקות
- מיכל דליות: למה להורים בימינו קשה יותר לגדל ילדים?
"היו המון עידוד והתלהבות בשנים האחרונות, וביקשו ממני לכתוב ספר המשך שוב ושוב. קיבלתי המון הצעות לנושאים, אבל תמיד אמרתי לכולם שאכתוב המשך רק אם הרעיון יבוא ממני, ויחוש לי אמיתי. רק אם ארגיש שאוכל לצקת פנימה את אותו סוג של תסכול מלא בכנות ואהבה שהיו בספר הקודם. אכילה היא התחום היחיד שמעורר אותו סוג של חרדה הורית. זה נראה לי כמו נושא שהורים ישמחו להזדמנות לצחוק עליו. הארוחה, בדיוק כמו ההירדמות, היא קרב רצונות קשה, ומנסיוני האישי ומשיחות רבות עם הורים אחרים בנושא, נראה לי שזה יופי של דבר לשחרר סביבו קיטור".
בינתיים שוחררו לתקשורת עמודים מועטים מהטקסט, אך ניתן להבין בעזרתם בקלות את רוח הדברים. באחת הכפולות כתוב, בתרגום חופשי: "הזריחה זהובה ונחמדת, ציפורים מצייצות בקול, התעוררת וביקשת ארוחה, אז למה לא לאכול?!".