למרות שאוננות בקרב ילדים היא פעולה טבעית ונורמלית, הורים רבים מוצאים את עצמם נעים בחוסר נחת כשהם מגלים שהילד מתחכך במזרון של המיטה או כשהגננת מספרת שהוא לא מוציא את היד מהמכנסיים. המבוכה שאופפת את הדיבור על אוננות מלווה לא פעם בחוסר ידע ובחששות לא מוצדקים. אז מה לעשות כשהילד שלכם מאונן? האם צריך להגביל את האוננות שלו? יצאנו לשאול את המומחים.
פרופסור עמוס רולידר, מומחה מוסמך בניתוח התנהגות של ילדים וראש המרכז להורות אחרת, מסביר כי "תינוקות חוקרים את גופם דרך מגע, ולכן זה בהחלט נורמלי שתינוקות וילדים יגעו באיברי המין. זה יכול לבוא לידי ביטוי במניפולציות באיברי המין בידיים או על ידי הנעת האיברים ושפשופם בעריסה, במיטה או באובייקט. גרייה עצמית במהלך השנה הראשונה לחיים מערבת חיכוך שנגרם על ידי נענוע או הפעלת לחץ. זו לא אוננות במונחים של מבוגר, כי אין צימוד של מחשבות מיניות מעוררות לפעולה הזו. תינוקות נוגעים באיבר מינם מאותה סיבה שהם עושים פעולות כמו מציצת בוהן או אגודל, הם פשוט עושים את מה שמרגיש להם טבעי ומספק להם תחושה נעימה. למרות שההתנהגות הזו נחשבת כחלק מהתפתחות בריאה, הורים רבים ואנשי מקצוע נותרו בורים לגביה".
לך לחדר! ושיהיה בכיף
טלי איסרוב, פסיכולוגית ילדים קלינית מומחית, מסבירה כי אוננות בה הילד מפיק הנאה מינית מגופו מתחילה בדרך כלל בסביבות גיל שלוש-ארבע. כשילדים קטנים יותר נוגעים באיבר מינם הם לא עושים זאת ממקום מיני אלא ממקום של סקרנות. איסרוב מסבירה כי "אוננות עשויה להביך הרבה הורים, במיוחד כשהיא נעשית בציבור ובצורה מאוד בולטת. למרות זאת, צריך להבין שהילד בסך הכל מבצע משהו שנעים לו וחשוב שאנחנו כהורים לא נחבל בהנאה החדשה שהוא מצא בגוף שלו. אנחנו רוצים שהילד ירגיש בעלות על הגוף שלו ולא ירגיש שאיברים מסוימים בגופו הם מחוץ לתחום. אבל בהחלט ניתן לדבר על מהו מרחב פרטי ומרחב ציבורי, איפה אפשר לעשות את זה ואיפה לא. אפשר להסביר לילד שהוא עושה משהו שנעים גם לילדים אחרים וגם למבוגרים, אבל כשנמצאים בסלון, בגן או בחברת אנשים אחרים, אז לא עושים את זה. אפשר גם להגיד לו: אם מתחשק לך אתה יכול ללכת לחדר שלך או למיטה שלך".
האם נכון להגביל את הפעילות הזו אצל הילד?
רולידר: "גם אם הורה נוזף בילד צעיר על מגע מסוג זה לעתים קרובות, הילד לא יפסיק את ההתנהגות, והתחושה של הרצון לעשות זאת לא תיעלם". לדבריו, תגובה כזו עשויה לגרום לילד להרגיש בושה ביחס לגופו ולהתנהגותו. לבושה בגיל מוקדם יכול להיות אפקט מזיק על ההתפתחות המינית, מכיוון שלהתנסות מסוג זה יש תפקיד חשוב במעבר לחיים בוגרים. "זמני החלפת טיטול ואמבטיה הם זמנים מקובלים עבור תינוקות וילדים צעירים לנצל את ההזדמנות לגישה לאיברי המין, וזה הזמן שבו ההורים צריכים לספק לילדיהם חינוך מיני, על ידי כך שירשו לילדים לחקור ולגלות את גופם", מסביר רולידר. "אם יש אחים בוגרים מהמין השני או אם הורה מהמין השני מתרחץ עם הילד, זמן האמבטיה הוא הזדמנות ללמוד על ההבדלים בין הגוף של בנים ובנות. מומלץ להורים להתחיל מוקדם ככל שניתן להשתמש במונחים נכונים לאיברי המין כשהם מדברים עם פעוטות. אם הם אינם מסוגלים לומר את המילים 'פין' או 'פות' לילד קטן שאין לו מושג מה הם אומרים, זה לא הולך להיות קל יותר כשהילד מתבגר ויודע טוב מאד מה פירושן של המילים. אם לא אומרים כלום, עלולים להיווצר אצל הילדים רגשות לא נוחים ביחס לאיברי המין ואפילו מידה של בושה בהם".
האם ומתי אוננות צריכה להדליק אצל ההורים נורות אדומות?
איסרוב: "אם מרגישים שהילד לא מוצא הנאה במשחק או בתחומי חיים אחרים והוא נסוג פנימה אל עצמו ומאונן הרבה, צריך לשים לב. אבל זה נכון לגבי כל נסיגה פנימית אחרת של ילד, למשל מצב בו הילד מסתגר בחדר ומשחק כל הזמן במחשב. צריך לשים לב לאוננות כשהיא מתחילה לבוא על חשבון דברים אחרים. מבחינת הילד האוננות היא הפתרון, אבל מבחינת ההורים היא יכולה להעיד על קושי של הילד להתמודד עם הסביבה החיצונית. מקרים קיצוניים של אוננות יכולים לשקף בעיה חברתית של הילד, ולכן חשוב לבחון מה קורה לילד בתחומי חיים אחרים. כשתחומים אלה יטופלו, הוא ישוב להפיק הנאה גם מדברים אחרים".
ומה צריכה להיות ההתיחסות לאוננות בגיל מאוחר יותר?
"כמובן שבגיל ההתבגרות יש עליה באוננות, וזו תופעה טבעית ונפוצה. יכול להיות שהורים יגלו עדויות לאוננות כמו זרע שנשפך, או יראו שהנער מסתגר הרבה בשירותים. שוב, חשוב להבין שזו פעילות טבעית, שהיא בסדר ושבני נוער נוהגים לאונן הרבה. להורים קשה לפעמים לקלוט ולהפנים שהילדים שלהם הפכו ליצורים מיניים. זה מעלה אצל הורים רבים שאלות לגבי המיניות שלהם. לפעמים חשוב להסתכל פנימה, אל איך התיחסו אליכם בתור ילדים, מה עזר לכם ומה השפיע לרעה, ולבחון כיצד היחס שקיבלתם למיניות בתור ילדים השפיע עליכם בתור מבוגרים ואיזו חוויה אתם רוצים להעביר לילד".
פרופסור רולידר: "הורים רבים לא מעוניינים שילדיהם ידעו יותר מדי בגיל צעיר. רבים חושבים שהמידע לכשעצמו מזיק או מעודד פעילות מינית. מחקרים מראים שבני נוער שלמדו על מיניות מהוריהם נוטים לדחות פעילות מינית וכי דיבור חופשי של הורים עם נערים בנושא מיניות דווקא מגביר את השימוש בקונדומים".
יאללה, טיפים
פרופסור רולידר נותן מספר עצות בסיסיות להתייחסות לאוננות:
- רצוי להתחיל כבר מגיל צעיר להשתמש במונחי גוף נכונים ולתת הסברים על איברי הגוף השונים ותפקידם.
- חשוב להגדיר גבולות לפעילות מבחינת משך, זמן ומקום.
- חשוב לזכור שהלמידה הטבעית של ילדים חזקה מאוד, ולא תמיד צריך להורות הכל בצורה פורמלית.
- ההתבוננות של ההורה בילד מאוד חשובה. אם ההורה רואה את הילד מאונן זו הזדמנות להסביר לו שלא צריך להתבייש בפעילות הזו, ולדבר איתו על גבולותיה והתנאים המתאימים לה.
- השיחה בנושא צריכה להתבצע בצורה נעימה ושקטה, כשההורה מוכן לענות על שאלות ולא מופתע מהן או מגלה חוסר נוחות. חוסר נוחות של ההורה יעבור ישר לילד.
- יש להתאים את רמת השיחה לגילו של הילד. הילד צריך לקבל מידע נכון על כך שזו התנהגות טבעית שאין בה מרכיב התפתחותי או פסיכולוגי שגוי, אבל שיש לה גבולות תרבותיים וחברתים.
- תפקידו של ההורה הוא לבחון את את ההתנהגות של הילד ולבצע הכוונה תוך הפגנת גישה רגועה, לא מפחידה אך מפקחת.