יש משפט שאומרים לי הרבה פעמים כשאני מראה לאנשים תמונות של הקטנצ'יק שלי אותן צילמתי: "איך הוא מסכים שתצלמי אותו ככה? טוב נו, זו לא חוכמה, הוא כבר רגיל". אז לא, הוא לא התרגל. לא תמיד הוא משתף פעולה ולא תמיד מתחשק לו להצטלם. הוא ילד כמו כולם וככזה הוא אוהב לרוץ, להשתולל ולשחק, וממש לא מעניין אותו שבא לי לצלם אותו בפוזה החמודה שבה הוא הסתדר. אז איך בכל זאת אני מצליחה להוציא ממנו תמונות ייצוגיות בתדירות די גבוהה? קבלו מספר טריקים שלמדתי עם הזמן והבטיחו לי שיתוף פעולה מצד הקטן.
>> לעמוד פייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?
הכלל הראשון: מצב רוח מרומם
אני בטוחה שלרובנו יש אותה בעיה, הילדים שלנו (באובייקטיביות, כן?) הם היצורים היפים ביותר בעולם. כשאנחנו מסתכלים עליהם אנחנו אחוזי פליאה והשתאות מהפלא הזה שאנחנו יצרנו. ואנחנו גם אוהבים לתעד אותם, על כל שן חדשה שצצה, בחגים וסתם ככה כי בא לנו מזכרת מהימים האלה שלא יחזרו. אבל מה לעשות שהיופי הזה שעומד לנגד עינינו לא תמיד מיתרגם לתמונה מהממת? וכל זה באשמת מי? באשמתם, כמובן! במקרה הטוב, הם לא מסכימים לחייך ויעשו פרצוף רציני או זועף או ישפילו מבט ויתקעו אותו בכפות הרגליים שלהם כאילו משודר שם פרק נוסף של יובל המבולבל. במקרה הגרוע, הם לא יהיו מוכנים לעמוד שנייה אחת במקום וירוצו אליכם או ממכם.
אז מה עושים? או שמשלימים עם המצב ונשארים עם אוסף לא אטרקטיבי של תמונות עם מבט מושפל / פרצוף כעוס / תמונה של נוף מהמם של הסלון שלכם עם הצצה לרגל של התינוק שלכם בעודו בורח למטבח, או שמשנסים מותניים ויוצאים למלחמה על התמונה המוצלחת!
עוד כתבות בערוץ בית ומשפחה:
- החופש הגדול: 10 טריקים שיעסיקו את הילדים
- כל הפעילויות לילדים בקיץ
- הכי מתוק ברשת: בן 4 מנחם ילדה ביומה הראשון בגן
הכלל הראשון במלחמה היא לאבחן את היריב העומד מולך ולתת לו כבוד. אם הילד לא מעוניין שתצלמו אותו, הוא כועס, עייף, עצבני או רעב, גנזו את המצלמה ונסו בפעם אחרת. מצב רוח מרומם הוא תנאי הכרחי לתמונה מנצחת.
אבחנו את היריב שלכם על פי מספר קריטריונים:
הביישנים
מדובר במתוק שלכם עם עיני האיילה הגדולות והיפהפיות שברגע שתופנה אליו המצלמה ישפיל אותן ויסרב להישיר מבט. לרוב הוא יהיה ממש שקוע במשחק מסוים והוא ממש לא מתכוון לעשות לכם את החיים קלים ולהרים את מבטו.
הפתרון: לעיתים גם תמונה של ילד שקוע במשחק יכולה להיות תמונה מוצלחת, אין ספק, אבל כאשר בכל התמונות אין מבט ישיר זה חבל. אפשר לפתח שיחה עם הילדון החמוד בעודו משחק, מה שיכריח אותו מדי פעם להרים את המבט אליכם ולתקשר עמכם. נסו לדבר אתו כשאינכם מסתכלים בו מבעד לעדשת המצלמה ולתפוס את מבטו בזריזות כשהוא יסתכל עליכם במהלך השיחה.
פתרון נוסף הוא לתפוס מרחק ולהשתמש במסיח דעת חיצוני שיהיו לצידכם - סבתא, דודה, חבר שיעזרו למשוך את תשומת ליבו וישכיחו ממנו את העובדה שאתם מצלמים אותו.
הזעפנים
הזעפנים הם הנסיכים הקטנים שלכם, עם החיוך המקסים ושיני הארנב המתוקות שברגע שיקלטו שאתם מנסים לתעד אותם יעטו ארשת פנים רצינית של פקיד בבנק. אתם יכולים לבקש יפה: "מאמי, תסתכלי לאמא, תחייכי את החיוך היפה שלך!", אבל זה לא עוזר. אז תמונת פספורט לדרכון יש לה, אבל מה עם איזו תמונת שוויץ לפייסבוק של אמא?
הפתרון: אני מאמינה שכהורים יש לנו ארסנל מתחדש ובלתי נדלה של טריקים לגרום לילדים שלנו לחייך ולצחוק, ובעת הנכונה עלינו לשלוף מהארסנל הזה את הטריק הטוב ביותר שלנו ולהתפלל לטוב ביותר. והכי חשוב? לשמור על גורם ההפתעה.
אם הילד שלכם מתפוצץ מצחוק מקולות של האפצ'י שתעשו לו - לכו על זה! אם הילד שלכם אוהב את יובל המבולבל - תתחילו לזמר! ואם הילד שלכם הוא יותר טיפוס של "קוקו" מסורתי, מעולה! כל אמצעי כשר כדי להוציא תמונה מחייכת של זעפן או זעפנית קטנה.
הנוטשים
הכנתם את המצלמה, סידרתם את הסלון וניגבתם לו את הנזלת, אבל לדרדס הקטן שלכם אין כל כוונה להישאר במקום. מאז שהוא למד ללכת או לזחול כל מטרתו היא להתנייד מנקודה א' ל-ב' וזה לא מעניין אותו שאתם דווקא מעדיפים אותו בנקודה ג'.
הפתרון: פתגם אמריקאי עתיק אומר "אם אתה לא יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם". הצטרפו לתינוק הנודד שלכם במסעו ברחבי הבית, מתישהו הוא ימצא נקודה מעניינת מספיק שבה ירצה להתיישב כמה שניות כדי שתוכלו להנציח את הרגע הנדיר. פתרון נוסף הוא להביא את ההר למוחמד, ולא להיפך. ספקו לקטנצ'יק שלכם תעסוקה שתשאיר אותו במקום - ספר צבעוני, בועות סבון, סל כביסה שאליו יוכל לזחול. תנו לו להשתעשע ותפסו אותו ברגעים של הנאה ומדי פעם משכו את תשומת לבו כדי לקבל מבט ישיר או חיוך.
ולסיום, טיפ אחרון: בקבוק מים. בשבילכם. כי אין ספק שצילום ילדים היא משימה מעייפת שדורשת ממך לשיר, לרקוד, לקפוץ, לשכב על הרצפה והכל כדי לתפוס רגע אחד קטן ומיוחד שלא יחזור.