את הטור הזה אני כותב כשהראש שלי כבר מתפוצץ והלב שלי עוד רגע נקרע מתוך החזה. אני רוצה לספר לכם את מה שאף אחד לא מספר לציבור ואנחנו מנסים לזעוק כבר חודשים - על הפוליטיקות הפנימיות שלא מגיעות למסכי הטלוויזיה, על מקבלי ההחלטות שמשתמשים בהורים וזורקים אותם, ועל הבריחה מאחריות של הפוליטיקאים והבירוקרטים.
לפני חודש וחצי מדינת ישראל הכריזה שיש לסגור את מערכות החינוך, ובהן גם את גני הילדים הפרטיים. בהתחלה זה היה נשמע כצעד אחראי. כבר מהשבוע הראשון התכנסנו, שותפיי ואני- כעשרה מנהלי ומנהלות גנים פרטיים, והחלטנו להקים קבוצה שקראנו לה "אין גנים - אין שגרה". המסר המרכזי שלנו כוון לממשלה: לגני הילדים ישנה חשיבות אסטרטגית ממעלה ראשונה כדי שהמשק יוכל לחזור לשגרה. אם הגנים יקרסו, לא יהיו מסגרות לילדים ולילדות, וההורים לא יוכלו לחזור לעבודה.
היום אני מבין עד כמה היינו נאיביים.
מה שההורים לא יודעים
הנה שתי סיטואציות מתוך עשרות רבות שמנהלי גני הילדים הפרטיים צריכים להתמודד איתן לבד: מה עושים עם ההוראה של עבודה בסבבים של 15 ילדים בגנים גדולים מבחינת תשלומים? אם הצוות עובד בסבבים הוא מקבל חצי משכורת - זה פחות ממה שהוא מקבל כשהוא בחל''ת. זה או שהוא מתנדב לעבוד בחצי שכר, או שההורים צריכים יהיו לשלם שכר מלא עבור חצי שבוע פעילות. ההורים יכעסו, העובדים יתבאסו ומי שיצטרכו לפתור את כל הטירוף הזה הם מנהלי גני הילדים הפרטיים.
רק בחודש האחרון למעלה מ-1,200 גנים פרטיים סגרו את שעריהם. כך יצא, שמנהלי הגנים הפרטיים, גם אלו שגבו סכום סביר (סביב ה-30%, תלוי בגן) וחטפו ביקורת אדירה, היו גיבורים טרגיים
עוד סיטואציה: מה יקרה אם הגן ייסגר עקב הוראה להיכנס לבידוד, האם המדינה תיתן מענק או שההורים יצטרכו לשלם על זמן ההשבתה? ההורים צריכים לדעת שעל כל שאלה שהמדינה לא תענה, אנחנו אלה שנצטרך להתמודד איתה.
חשוב להסביר כמה דברים: רוב גני הילדים הפרטיים לא זכאים למענק מהמדינה, וההוצאות השוטפות של הגן הן אדירות. הלוואות הן לא רלוונטיות, הן רק מעבירות את החוב למועד מאוחר יותר. לפי התאחדות מעונות היום הפרטיים רק בחודש האחרון למעלה מ-1,200 גנים פרטיים סגרו את שעריהם. כך יצא, שמנהלי הגנים הפרטיים, גם אלו שגבו סכום סביר (סביב ה-30%, תלוי בגן) וחטפו ביקורת אדירה, היו גיבורים טרגיים. האמינו לי, הצעד הרציונאלי ביותר למנהל גן כרגע הוא פשוט לסגור, אבל מנהלי הגנים בחרו לדרוש תשובות מהמדינה לטובת כולם. להבין למה משרד האוצר, העבודה והרווחה, ומשרד ראש הממשלה מכוונים את השיח הציבורי הביקורתי כלפי הגנים הפרטיים. זה חוסר אחריות, וזו גם אסטרטגיה בינונית שתעלה לכולם ביוקר.
איך יכול להיות שלמספרה יש "תו סגול" ולגן ילדים אין הנחיות בריאות הכי מינימאליות? איך זה ששואלים אותנו למה אנחנו לא מוכנים לקבל את המתווה? מתווה? מישהו מכם ראה אותו? 15 ילדים בסבבים זה לא מתווה. מה עם שאלות כמו היגיינה, לינה, קבלת פנים להורים, כמות אנשים במבנה, באילו מקרים הצוות לא יכול לחזור לעבוד? ועוד כל כך הרבה שאלות שאף אחד לא נתן עליהן את הדעת.
רק בשביל להבין את המחדל - היה אמור להתקיים דיון היום (יום חמישי) בנוגע להנחיות, הדיון נדחה ליום שני - יום לאחר תאריך החזרה לשגרה.
חלם.
הם לא רוצים לענות כי הם לא רוצים לקחת אחריות. הם משאירים למנהלי ומנהלות הגנים וההורים לשבור את הראש. אף אחד לא יוכל לומר שהוא עמד או לא עמד בתקן כי אין תקן. מי אתם שתתנו לכל אחד שרוצה להחליט מה הם נהלי הבריאות? וחשוב מכך, מי אני בכלל שאחליט עליהם?
למה אסור למדינה ולהורים לתת לגנים הפרטיים להתמוטט?
בואו נעבור רגע לסוף של הסיפור הזה, למה שעובר על מנהלי הגנים: ההורים מתקשרים אלינו ולצוות, הם קורסים ומבקשים עזרה. הילדים חוטפים התקפי זעם בלתי מוסברים. רק בשבוע האחרון אחותי ואני הפנינו הורים של כמה ילדים לייעוץ פסיכולוגי- הם התגלו עם תסמינים שעלולים להיות פוסט טראומטיים. ברשת עושים עלינו לינץ' - אומרים שאנחנו מחפשים להתעשר על גב ההורים. יעל אודם וקרן מרציאנו קוראות לנו לקבל את ה"מתווה" ולהיכנס מתחת לאלונקה. אני עובד בין 12 ל-14 שעות ביום. אשתי לא מבינה למה ומה אני עושה אם הגן סגור. אני מסביר לה שאני מטפל בעניינים כלכליים, חינוכיים, משפטיים, בצוות, בהורים, בלקרוא אלפי הודעות, תקנונים, החלטות ממשלה, ועדות כנסת ובלהוביל מהלך לאומי לטובת הגילאים הרכים - היא עונה לי "סבבה, אז אני בינתיים בנטפליקס". ואני חושב לעצמי, אם מי שאוהבת אותי כל כך לא מצליחה להבין עד הסוף, איך אחרים יבינו?
הרשויות, המדינה וראש הממשלה הפקירו אותנו אבל אף אחד לא הבין עד כמה שזה הולך לפגוע בו. הגענו לקצה גבול היכולת. אם לא יתגייסו כולם (!) ועכשיו (!) לטפל בסיטואציה שנקלעו אליה גני הילדים הפרטיים, אנחנו לא נוכל לשאת עוד את המצב. וכשזה יקרה הולכת להיות כאן אנרכיה. כי המחיר יהיה גבוה. כל גן שיקרוס ישאיר משפחות וילדים בלי סידור. זה יעלה למדינה הרבה יותר כסף ממה שיעלה להציל אותו, ולהורים הרבה יותר זמן וכסף כדי להשתקם מהמצב.
הדרך היחידה לעבור את המצב הזה היא לעבוד לפי עיקרון שאני קורא לו: "עקרון מיטת המסמרים". אפשר לשכב על מיטת מסמרים כי המשקל של הגוף מתחלק בין הרבה עצמים שנושאים אותו. ככל שהמשקל יתחלק בין יותר שותפים, כולם יוכלו לשאת אותו. מה שקורה כרגע זה שמשפדים את הגנים על מסמר אחד - אי אפשר לעמוד בזה.
חוק היותר טוב - פחות טוב: איך זה יראה ביום שאחרי
יש חוק פשוט בעולם הזה של גני הילדים הפרטיים - ככל שאתה יותר טוב, יותר איכותי ויותר יסודי, הסיכוי שיהיה לך פחות גדל. כלומר, הגנים שנמצאים בסיכון הגבוה ביותר כיום הם הגנים האיכותיים ביותר. אנחנו אנשי חינוך, אבל אנחנו קודם כל אנשים. מנהלי הגנים, במיוחד אלה שאכפת להם (ורבים יותר ממה שאתם מסוגלים להאמין) מתמוטטים נפשית וכלכלית.
ומה יקרה ביום שאחרי? הגנים הטובים לא יצליחו לעמוד בנטל לבדם ויסגרו, ההיצע ירד, הביקוש יגדל, המחיר יעלה, האיכות תרד. ומי בא לאיפה שיש כסף? מעכרים. אנשים שאין להם קשר לחינוך, רק לכסף.
כלומר, אם המדינה לא תסייע עכשיו לשמור על הגנים, זה יעלה לנו קצת, אבל לכם, להורים ולילדים זה יעלה הרבה יותר, גם בהיבט הכלכלי, וגם, ולא פחות חשוב, בהיבט החברתי.
אני חוזר ואומר - אין פה מנצחים, יש רק מפסידים. אם הגנים מפסידים ההורים מפסידים, ואז הכלכלה מפסידה, ואז המדינה מפסידה. ומי שמפסיד הכי הרבה אלו הילדים. כי אנחנו רוצים לטפל בהם הכי טוב שאפשר, ובשביל לעשות זאת אנחנו חייבים להבין איך אנחנו עושים את זה. אנחנו חייבים תוכנית.
מה שעשינו והם לא מספרים לכם
החברות הגדולות קיבלו השבוע מהמדינה תוכנית סיוע בגובה של 6 מיליארד שקלים, אפשר להציל את הגנים הפרטיים בהרבה פחות מזה. כבר לפני חודש וחצי הגענו לפקידי האוצר והצגנו להם בקשות צנועות יחסית כדי שנוכל לעמוד על הרגליים. פיצוי ושיפוי. הם שמו עלינו פס. גלגלו אותנו מכל המדרגות. כתבנו תכניות לקראת החזרה לשגרה, כל מסמך ששלחו אותנו לכתוב וכל שאלה ששאלו אותנו רצנו לבדוק ולחזור עם נתונים ותשובות - הם יודעים את המספרים ויודעים את הנתונים. הם בוחרים להתעלם ושההורים ישלמו.
מה אנחנו רוצים?
אנחנו דורשים לקבל תוכנית חזרה מסודרת בשלושה תחומים:
1. בריאותי - מתן תו תקן בריאותי שמנחה על אילו כללים עלינו לשמור כשהגנים נפתחים.
2. כלכלי - פיצוי, שיפוי וערבות המדינה במקרה של התפרצות מגיפה והשבתה זמנית, ומענה על שאלות בסיסיות כמו מה קורה אם משביתים גן או עובדים. זה הרי ברור שלא נוכל לעמוד בתשלום הזה לבד.
3. פסיכו-פדגוגי - הקמת מערך ליווי של אנשי מקצוע, מטפלים ופסיכולוגים שיסייעו לנו להתמודד עם מצבם הרגשי של הילדים וההורים.
בלי התייחסות לשלושת התחומים האלה, הגנים לא יוכלו להיפתח ביום ראשון.
פתיחת הגן ללא שום רשת כללים ברורה, היא בגדר חוסר אחריות והיא מסכנת את הילדים, ההורים, העובדים והעובדות ואת מנהלי ומנהלות הגנים. האחריות של המדינה היא לספק תשובות לסוגיות בסיסיות שהועלו כאן. הגנים וההורים באותו הצד. המפתח לפריצת הדרך, היא שינוי של הביקורת של ההורים מהגנים אל המדינה, ודרישה לקבל הנחיות ברורות במקום לשסע אותנו זה בזה.
אנחנו את העבודה שלנו עושים. ענינו לכל שאלה ששאלו אותנו, סיפקנו נתונים לאוצר, שילמנו מיסים, עשינו שיחות עם ההורים, שיחות וידאו עם הילדים.
עכשיו תורם.
צחי חנניה הוא יזם חינוכי, בעלים משותף ומנהל "גן ילדי הטבע הדומקרטי"