אומרים שכדאי לטפח את החברות ולחזק אותה על מנת שתוכל להתגבר על אתגרים קשים, אך יש אתגרים שאף אחד לא יכול להתכונן אליהם. את זה גילו ברין ג׳ונסון וקאסי מילר, שתי אמהות מוושינגטון, שברגע אחד גורלן התהפך והפך אותן משתי חברות טובות לרוצחת ולאם שכולה. התאונה שהובילה למותה של בתה בת השנה וחצי של ג׳ונסון, רואין, קרתה בשוגג. בספטמבר 2014 מילר דרסה את הילדה בחניית הבית, כאשר באה לאסוף את אחיה הגדול וויאט, בן חמש, לגן. למרות כאב הלב האדיר, השתיים הצליחו לשקם את החברות, ולאחרונה ג׳ונסון הפכה לאם לתינוקת נוספת, ומילר הייתה הראשונה לבקר בבית החולים.
״וויאט לא רצה להיכנס לרכב באותו יום״, משחזרת מילר, לה שני ילדים, בני שש ושנתיים, את אותו יום ארור. ״שתינו ניסינו להכניס אותו לרכב. ברין הלכה להביא בוסטר, ואז וויאט ברח מהרכב וחזר הביתה. כך רואין יצאה מהבית וירדה במדרגות. אני הייתי בטוחה שהיא על המרפסת כשיצאתי עם הרכב, אבל אז שמעתי רעש, ושני הבנים שאלו: מה זה היה? לעולם לא אשכח את המראה, כשהצצתי במראה וראיתי את רואין, חסרת חיים, על הרצפה. שתינו ראינו אותה באותו רגע, וזינקתי מהאוטו. השכבנו אותה על הדשא ועשיתי בה החייאה. ברין הייתה מלאה בדם, וקודי, בעלה, יצא גם הוא החוצה. כולנו ניסינו להציל אותה. גם האמבולנס הגיע ועשה מה שיכול היה. ברין ואני התפללנו על הדשא ביחד. התפללנו לנס״.
הנס לא התרחש, כידוע, והפרמדיקים קבעו את מותה של הילדה. ״אני זוכרת שהתנצלתי והתייפחתי״, מילר מספרת. ״הייתי בשוק. לא האמנתי שזה באמת קרה. כל יום אני מתמודדת עם האשמה. ״למרות הצפוי, ג׳ונסון מעולם לא האשימה את חברתה במה שקרה. היא האשימה רק את עצמה, והשתיים הפכו לצמודות מאי פעם בתקופה הקשה מאז התאונה. הן אפילו הקימו יחד קרן צדקה לזכרה של רואין. הקרן, שנקראת ״גייסו עבור רואין״, עוזרת למשפחות שנאלצות להתמודד עם אובדן של ילד.
ברין ג'ונסון ילדה כאמור לאחרונה את מינרואו - בת נוספת לאחר התאונה הטראגית. התינוקת הטרייה יצרה לא מעט דרמה בהגיעה לעולם, כאשר אחרי לידה ארוכה, נאלצה לבלות מספר ימים בטיפול נמרץ עד להתייצבות בעקבות קשיי נשימה. ״קאסי הגיעה לבית החולים אבל לא פגשה את מינרואו כי היא עוד הייתה בטיפול נמרץ״, מספרת מילר. ״אבל ברגע שהגענו הביתה היה חשוב לי שהיא תהיה מהראשונים לפגוש אותה. זו הייתה אהבה ממבט ראשון, בדיוק כפי שקרה לה עם רואין. היה לה מאוד מרגש, והיה יפהפה לראות את האהבה בעיניה כשאחזה בה לראשונה.
הלידה הייתה מאוד עמוסה רגשית עבורנו. לכולנו. זה היה אותו בית חולים בו ילדתי את רואין, ושחזרתי את הלידה. שמתי תמונות של רואין בחדר וממש הרגשתי בנוכחותה אתנו, מביטה על הכל מלמעלה ושומרת עלינו. כל יום מאז שמינרואו נולדה אני מרגישה שהלב שלי מתאחה מעט. אני מתגעגעת לרואין שלי כל כך, אבל אני יודעת בלבי שיש לה חלק גדול בכך שנשלחה אלינו תינוקת מושלמת. אני מרגישה שיש לנו מלאכית שומרת פרטית, וזה מנחם.״ מינרואו מזכירה מאוד את אחותה הגדולה, אותה לא זכתה להכיר, אך הוריה מבטיחים שידאגו לכך שתלמד להכירה דרך תמונות וסיפורים.