אחד הדברים הבולטים והמוערכים ביותר בלהיות ילד זה לחיות ללא פילטרים. מה שהם רוצים, הם עושים ואומרים. כשהם אוהבים – הם אוהבים ללא גבולות, כשהם מאושרים – הם מדלגים ומנתרים במקום, וכשהם כועסים – הם משתטחים וצווחים. הכי טריוויאלי, לא? אז נכון שלא פעם הם גם מוציאים אותנו מדעתנו, אבל פייר? אילו יכולנו להתנהג כמו ילדים גם כשאנחנו בני 40, אין ספק שהיה לנו הרבה יותר קל להעביר את היום. בלי נימוס, ללא גינונים – נטו מה שאנחנו מרגישים. הנה כמה מהדברים שהלוואי ויכולנו להעתיק מהקטנטנים:
1. פשוט לבהות
לפעוט אין שום בעיה להביט לאדם זר בפנים ולא להוריד את המבט ולו לרגע. זה יכול אגב להימשך לסשן ארוך ומייגע, אבל לקטנצ'יק לא מזיז. נימוסים? לכו תסבירו לו עכשיו מה זה.
בינינו: כמה פעמים יצא לכם להיכנס למעלית, כשבתוכה ניצב גברבר חטוב ושרירי, או אישה עם עכוז שמשתמע לכל כך הרבה פנים, או סתם אדם עם פלסטר על הסנטר – וכל מה שנותר לכם לעשות זה להרכין מבט ולתהות: "מעניין איפה לעזאזל האיש הזה מתאמן וכמה פעמים בשבוע, והאם הוא רווק סטוציונר או מוכן לזוגיות אמיתית ובשלה עם אישה סקסית שכמוני".
אילו רק יכולנו לבהות קצת, זה היה עוזר לנו עם כל סימני השאלה הכה מיותרים.
2. להגיד מה שאנחנו רוצים
כשילד רואה אדם שמן, הוא צועק שמן. כשהוא רואה אישה מבוגרת, הוא צועק סבתא. וכשהוא רואה אישה עם חזה גדול, הוא אומר בקול רם: "אבא שלי חושב שאמא צריכה לעשות הגדלת ציצי". ככה זה כשחיים בעולם נטול גבולות וחסר צביעות.
בינינו: כמה פעמים רצית להגיד לבוס שלך שהוא חרמן נטול כישרון ושיכולת להחליף אותו בלי למצמץ, או להתוודות בפני חברה שלך שבעלה ממש לא להיט כמו שהיא חושבת? במקום זה, אנחנו מתנחמים, מחייכים חיוך קל, מהנהנים ובמקרה הכי גרוע מצקצקים. עבור רובנו, יותר מזה לא ייצא החוצה.
3. להיכנס להתקף זעם
כשילד לא מקבל את מה שהוא רוצה, הוא בוכה. צורח. משתטח. מכווץ את הגוף. זועף. זועם. וזה לא באמת אכפת לו שכולם מסתכלים, וזה ממש לא מזיז לו שהוא מרייר, רטוב כולו מהנזלת של עצמו, ונראה, איך לומר, לא פוטוגני, ובטח שלא חינני.
בינינו: כמה פעמים רציתם להישכב על הרצפה ולבעוט באוויר כשלא קיבלתם העלאה? במקום, סביר להניח שתעשו פרצוף חמוץ או לכל הפחות, אחד כזה לא שבע רצון, ותישארו מתוסכלים עד הרבעון הבא, כשהנקמה היא לצאת יום אחד מוקדם מהעבודה.
4. לרוץ כל היום בלי להתעייף
פעוט יכול להתעורר בשש בבוקר, לשחק בפאזלים שעתיים, לרבוץ בים שלוש שעות ולא להתעייף לרגע. איך לעזאזל?
בינינו: איזה נפלא זה היה אילו יכולנו להגיע לתשע בערב כשאנחנו לא נראים כמו תירוץ עלוב של עצמנו, אלא מלאי אנרגיות ואדרנלין כמו הקטנטנים?
5. לחיות בלי נימוסים
כשילד צריך פיפי או קקי, הוא צריך פיפי או קקי. וזה לא באמת משנה לו אם זה תוך כדי אכילה, מסיבה או לוויה. מה שנקרא – תינוק צריך לעשות מה שתינוק צריך לעשות. זה חלק מהחוזה הראשוני שלו בחיים.
בינינו: אנחנו לא מציעים שכל אחד יעשה את צרכיו בו במקום, אבל תארו לעצמכם איזו הקלה זאת להשתין בלי לחפש שעות את השירותים בקניון רק כדי לגלות שאין בהם נייר טואלט או מקום פנוי, שלא לומר נקי. זה בחיים לא יקרה כמובן (לפחות עד שנזדקן ונתהלך בחיתולים למבוגרים), אבל זאת מחשבה נעימה.
6. לא בא לי
כשילד לא רוצה, הוא מושך בכתף, זורק "לא בא לי" מעצבן לאוויר ופשוט לא עושה. למה? כי לא בא לו. כמה פשוט, הא?
בינינו: לפחות מחצית מהמטלות היומיות שלנו לא באות לנו טוב – מלהכניס כלים למדיח ולקפל כביסה ועד ספונג'ה ואמבטיה. בינתיים, הדבר היחיד שאנחנו, האמהות, אומרות עליו "לא בא לי", זה לסקס. ופייר? לא חבל לבזבז את זה דווקא על מה שאמור לגרום לנו לאושר? ובקיצור, כמה נפלא זה יכול היה להיות אם יכולנו פשוט לומר שלא בא לנו, למשוף בכתף, ולעשות רק מה שכן בא לנו?
7. לזרוק אוכל לא טעים
זה מתחיל עוד בטעימות. אם תינוק לא אוהב את מחית הקישוא המפוארת שעשינו לו, הוא יעוות פניו ויעשה עצמו מקיא. אחר כך זה ממשיך באוכל של ממש, שאם הוא לא בדיוק כמו שהוא ביקש, או שחלילה שמנו את הגבינה הצהובה בצד ימין של הצלחת ולא בשמאל, הוא יהפוך את כל הצלחת על פיה ויזעק שהכל מגעיל. איכסה פיכסה. פויה. כי כשילד לא אוהב אוכל, הוא לא יהסס להבהיר לנו את הנקודה.
בינינו: אמא שלך עדיין מבשלת את קדירת הבשר הנוראית מלפני שבע שנים? הסיבה לכך היא בגלל שמעולם לא אמרנו לה שזה פשוט מגעיל, לא עיוותנו את פנינו וירקנו הכל. כי ככה זה כשמתבגרים, מפתחים סוג של טקט. ודווקא כשזה מגיע לאוכל, לא חבל?
8. להתהלך בעירום מלא
ילד, רק תנו לו, והוא יחיה חיי נודיסט. העירום מזכיר לו את הרחם או איזו שטות אחרת שימכרו לנו. בפועל, אין משהו יותר כיפי מללכת עירומים, בלי שכבות מציקות, בלי מלמלות לבנות או אוברול ג'ינס שיקי לבנים. ובאותה נשימה: העירום הזה לא מטריד אותם כלל, כי אין להם עדיין תפיסה של דימוי גוף. כמה מקורי, הא?
בינינו: מתי לאחרונה הסתובבת בעירום מלא והצגת לאומה את הבטן של אחרי הריון והצלוליט? ואתה, עם כרס הבירה והשערות בגב? טוב, אתה בטח עשית את זה מתישהו לאחרונה. אבל האמת היא שרק להתהלך בבגד ים מכניס אותנו לפוביות. כמה מרעננים חיינו יכלו להיות ללא המחשבה על הירכיים שלנו ומה חושבים עליהן?
9. להאמין שהעולם טוב
כמה תמימות יש ביצורים הקטנים האלה. הם מאמינים בטוב שבאדם, חושבים שהעולם יפה, מאמינים לשירים שמדברים על חברות, מתחברים לסיפורים שמדברים על ניסים ונפלאות, מכירים חברים חדשים, מתחבקים ומתמסרים לכל אדם עם חיוך, כי מה כבר יש לו להסתיר.
בינינו: בעולם ציני וקשוח כמו זה שאנחנו חיים בו, כבר מזמן איבדנו את התמימות. היה נחמד לחזור ולהתמסר לכל אדם עם חיוך בלי לתהות מה הוא עלול לעשות לנו ולמה לעזאזל הוא מחייך חיוך כה משונה.
10. לאהוב ללא גבולות
כשילד אוהב, הוא רץ אלייך ממרחקים, עם פנים מוארות וחיוך גדול. הוא יגיע עד אלייך, יתרפק בחיקך ולא ירפה. הוא יגיד שהוא אוהב עד השמיים. הוא יגיד שאמא יפה, גם אם היא לא. יגיד שאמא רזה, גם אם היא לובשת מידה 50. אהבה עיוורת מעולם לא הייתה יפה כל כך.
בינינו: זה לא שאנחנו לא אוהבים, אבל איכשהו הפגנת הרגשות שלנו הולכת ודועכת עם השנים. לרוץ למישהו ממרחקים? למה לנו? הרי עוד שנייה הוא כבר יגיע בעצמו. במקום, אנחנו שומרים את הרגשות עמוק בלב, ובימי הולדת ואירועים מיוחדים – יוצאים מגדרנו עם איזה חיבוק דב. פייר? אם צריך ליישם רק סעיף אחד מכל הסעיפים, אנחנו לגמרי בעד זה.
>> למה ילדים אוהבים לצפות באותו סרט אינספור פעמים?