"כשאדם נולד הוא לא הפסיק לצרוח", מספרת מעיין רייכמן, מנחת טלוויזיה ואושיית אימהות באינסטגרם, "הגענו למיון מספר פעמים ואמרו שככל הנראה הוא סובל מקוליק. זה לא היה נראה לי הגיוני, כי כשהייתי פותחת את החיתול שלו והוא היה עושה צרכים הוא היה מפסיק לצרוח. החלטתי לחקור את הנושא לבד וכך גיליתי את שיטת פשפושים".
לדבריה, מדובר בשיטה טבעית ועתיקה שנעלמה מהתרבות המודרנית. "כשתינוקות רוצים להתפנות, הם מפיקים צליל מסוים, ברגע שלומדים את השיטה אפשר להבין את התינוק ולדעת מה הצורך שלו", היא מסבירה, "עם הזמן אפשר לזהות מתי הוא מבקש צרכים. הוא הפיק צליל גרוני ואני הקניתי לו צליל, ממש כמו אילוף. זו התנייה של צליל ופעולה".
רייכמן מספרת שאת השיטה היא למדה מליאל בר-זי, מדריכה מוסמכת לשיטת הפשפושים, ובנוסף קראה ולמדה על השיטה מהרשת ומקבוצת הפייסבוק. "התחלתי לגמול את הבן שלי בגיל חודש. בחודשים הראשונים החזקתי אותו מעל כיור או אמבטיה, ובהמשך כשהקקי החל להשתנות, החזקתי אותו מעל אסלה", היא נזכרת, "השיטה פשוטה אבל היא מתאימה למי שמתכננת להיות בשנה הראשונה בבית או שתקועה בבית בגלל הקורונה. יש לזה המון יתרונות: אין תפרחת חיתולים, התינוק הופך להיות רגוע ושמח יותר כי הוא יודע שמבינים אותו וזה תורם גם לביטחון העצמי שלו ובהמשך לבגרות וליכולת להתאפק".
View this post on Instagram
למרות שמדובר בשיטה "של פעם" מסתבר כי היא עדיין נחשבת לאזוטרית. "כשהגעתי לבתי חולים וסיפרתי שזה מה שאני עושה הם היו בהלם, מעולם לא שמעו שם על השיטה הזו", מספרת רייכמן. על אף הצורך להיות בקשב עם התינוק, לטענתה השיטה הזו לא עצרה את חייהם. "כשאדם היה בן חצי שנה, היינו בנסיעות ובמהלך הנסיעה, כשהוא הסתכל עליי וביקש להתפנות עם צליל גרוני, עצרנו בצד ונתנו לו לעשות את צרכיו, ברגע שמבינים זה מאוד קל לזהות".
"כל הורה מכיר את ה'פרצוף קקי' של הילד שלו"
ליאל בר-זי (27), קואצ'רית בשיטת הפשפושים, הגיעה לשיטה לגמרי בטעות. "כשהייתי בהריון, חברה שלחה לי סרטון על פשפוש וכתבה לי שרק אני משוגעת מספיק לעשות את זה עם הבן שלי, והיא צדקה", היא מספרת, "כשדילן נולד, ראיתי שהוא עושה סימן לפני שהוא מתפנה, למדתי את שפת הגוף שלו ופשוט לקחתי אותו לשירותים כשהוא היה צריך, במקום שיעשה בחיתול".
בר-זי החליטה לחקור את הנושא וראתה שקיים מעט מאוד מידע בעברית. היא פנתה לאדריאה אוסון, אמריקאית שהביאה למערב את השיטה שקיימת מאז ומתמיד במדינות עולם שלישי, וכתבה ספר בשם go diaper free. ליאל ביקשה את רשותה לתרגם את ספרה לעברית, ואוסון נתנה את ברכתה.
"בהתחלה שמים תינוק על משטח ואיך שהוא מתפנה עושים צליל, התינוק לומד לשייך את הצליל לפיפי ואז מביאים אותו לאסלה או לכיור", מסבירה בר-זי, "תינוק בוכה כשהוא צריך להתפנות וכשההורה מבין זאת נבנית התקשורת ביניהם והתינוק יותר נינוח. בשיטת go diaper free ההבנה היא שכל תינוק שונה והתקשורת בין ההורה לתינוק היא זו שמאפשרת לתינוק לסמן כשהוא צריך להתפנות. כל הורה מכיר את ה'פרצוף קקי' של הילד שלו. אני מפיקה צליל שנשמע כמו צסססס והוא לומד להתאפק וכשהוא שומע את הצליל הוא מתפנה.
מגיל אפס ועד ארבעה חודשים הייתי מחזיקה אותו צמוד לחזה ומרימה רגליים מעל לאמבטיה כי זה גיל שהקקי שלו לא מסריח, אם הוא לא התפנה תוך עשרים שניות הייתי מחזירה לו את הבגדים, לפעמים רק צורת הישיבה גרמה לו להבין שהוא צריך להתפנות. מלבד הזיהוי של הסימנים, יש גם זמנים שבהם צריך לקחת אותם להתפנות: כשמתעוררים בבוקר, אחרי האוכל. כשהתינוק מתחיל להיות נייד, שמים סיר ועוזרים לו לשבת וברגע שהוא מתחיל ללכת צריך ללמד אותו להוריד את המכנסיים, עוד צעד בדרך לעצמאות".
מתי רצוי להתחיל?
"כמה שיותר מוקדם ועד גיל 18 חודשים"
זו נשמעת כמו שיטה שצריך "לעבוד" בה, ולכן היא יכולה להתאים רק לחלק מהאימהות, לא?
"מצד אחד כן ומצד שני זה חוסך בעיות רבות כמו בכי וגזים. יש פשפוש ב'חצי משרה' ואז אפשר לשלוח לגן, התינוק לומד שאחר הצהריים יש מי שמקשיב לי. יש פשפוש מלא לגמרי בבוקר ובלילה אבל בכל שלב מה שעושים, עוזר לתינוק ללמוד להתאפק ובהמשך לא יהיו לו הרטבות לילה במיטה. כל עוד מטמיעים בגיל קטן, קל לגמול. הפלוס הנוסף הוא שלא צריך להחליף חיתולים מלאים בקקי".
בשיטת הפשפושים לא מורידים לגמרי את החיתול, יש שישאירו חיתול רב פעמי ואחרים חד פעמי, כי בכל זאת יש פספוסים וצריך גיבוי, אך התפיסה היא שהפספוס הוא לא של הילד אלא של ההורה.
"אני אימצתי את השיטה בגלל הנושא האקולוגי של חיסכון בחיתולים ועוד משהו שיעזור לי להיות אימא יותר טובה לדילן", היא משתפת, "התרגשתי מכך שאני מבינה אותו וברגע שהוא יכל לתקשר איתי, לימדתי אותו לסמן עם הידיים שהוא צריך לשירותים. היום הוא בן שנתיים ועד היום הוא לא מוכן להתפנות בחיתול".
בר-זי מספרת ששיטת הפשפוש יכולה מאוד לעזור לתינוקות עם גזים ובעיות קוליק. "זה ממש מעלים את הבעיה. מתינוקות שלא מפסיקים לבכות", היא מסכמת, "הם הופכים לתינוקות נינוחים שיכולים לתקשר ומרגישים שמבינים אותם. השיטה מונעת קשיים בגמילה, בעיות שינה ועוד".