אינטראקציה עוינת
מחקרים רבים נערכו על השפעותיה המזיקות של הטלוויזיה, ומחקר שנערך באחרונה מצא כי די שהטלוויזיה תפעל ברקע - ומיד היצירתיות ויכולות הריכוז של הילדים צונחות. ד"ר ג'ני רדסקי, רופאת ילדים מהמרכז הרפואי של בוסטון וראש צוות החוקרים, בחנה כיצד משנים המכשירים המהבהבים את יחסי הילד-מבוגר.
לשם כך עקבו החוקרים אחר 55 זוגות של מבוגרים וילדים שאכלו במסעדת מזון מהיר, ובחנו כמה פעמים בדק המבוגר את המכשיר הסלולרי שלו. התוצאות הפתיעו את החוקרים. ילד אחד שלח ידו והרים את ראשה של אמה מהמכשיר, אך היא התעלמה; אם אחרת בעטה בבנה מתחת לשולחן לאחר שניסה שוב ושוב להסיח דעתה מהמכשיר שבידה; אב אחד צעק על ילדיו לאחר שהם ניסו שוב ושוב לנתק אותו מהסמארטפון. "מה שבלט לנו היה ההרגל הזה של כמעט כל ההורים להשתמש במכשיר בזמן הארוחה כולה", מסכמת ד"ר רדסקי. "המכשירים גרמו לשלושה סוגים של התנהגויות: חוסר באינטראקציה, אינטראקציה עוינת, או התנהגות רעה מצד הילדים".
עוד כתבות בבית ומשפחה:
בעקבות התצפיות הללו החליטה ד"ר רדסקי לנסות ולנסח המלצות של האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים, המלצות שיחולקו לכל ההורים, הנוגעות לתדירות השימוש במכשירים מסוג זה בנוכחות ילדים בדומה להמלצות האקדמיה להרגלי צפייה בטלוויזיה. מחקר נרחב יותר עומד להיערך, במסגרתו יבדקו אילו אפליקציות וממשקים שואבים הכי הרבה את תשומת הלב של ההורים. בינתיים, עד שההמלצות הרשמיות יהיו מוכנות, מציעה ד"ר רדסקי להניח את המכשירים בצד בזמנים קבועים: זמן הארוחה, כשמשכיבים את הילד לישון ובזמן הסיפור שלפני השינה.
"צריך להיות חוק – בלי טלפונים ליד השולחן, כך שיחול על כל בני הבית, הורים וילדים כאחד, כדי לא ליצור בלבול. על ההורים להבין שלהסתכל בפייסבוק בזמן שהילד מנסה להשיג את תשומת הלב זה לא הוגן. חייבים לתת להם את התחושה שהם יותר חשובים מהמכשירים, ולא להיפך. המכשירים לא רק מסיחי דעת, הם יכולים לשנות אותנו כהורים, ולא לטובה. השימוש במכשירים נעשה כה מוגזם והוא מחליף את האינטראקציה האמיתית. איפה הילדים ילמדו לנהל שיחות, לקרוא קודים חברתיים ולהגיב ברגישות לזולת אם לא בבית. אנחנו לא מעוניינים לגדל ילדים ששולחים אחד לשני מסרונים מסביב לשולחן האוכל כי אין להם כישורים חברתיים".
"מדובר בבעיה שצומחת מול עינינו, ועוד אין לנו את הכלים המלאים כדי להבין את השלכותיה", אומרת איילת תמיר, מטפלת משפחתית. "ההורים עוברים למצב נוכח-נפקד שלעולם אינו נגמר. מעבר ליחסים העכורים שנוצרים עקב החיבור הקבוע של ההורה לטלפון שלו, אנו גם לא מלמדים את הילד להיות נוכח בסיטואציה. הילדים מקבלים בערך פי עשרה יותר מסרונים והתרעות ווטסאפ מהוריהם. בכך שנלמד אותם להניח את העולם הווירטואלי בצד, נאפשר להם לחוות חוויות שלמות יותר ונעניק להם יכולת חשובה לחיים בימינו".