"לגיל האבחון יש משמעות מכרעת"
במסגרת העבודה יצרה גילן סדרה של חמש מודעות, סרטון וידאו ועלוני מידע, מהסוג שמחלקים במרפאות ובמשרדי טיפת חלב, והמשפט המוביל את הכל, ומופנה ישירות אל ליבם של ההורים כחץ שלוח, הוא: "איתור מוקדם של אוטיזם יכול לצמצם את המרחק בינך לבין הילד שלך". בכל הדימויים רואים סיטואציות שונות שבהן המרחק הרגיל והמוכר בין ההורה לילדו משתנה, ומתארך באופן שגורם לתחושת אי נוחות אדירה. בין אם מדובר בכדור המתגלגל ומתגלגל עד שהוא מגיע אל הילד, במגלשה שההורה ממתין בסופה והיא ארוכה מאי פעם, או בעגלת סופר, בה יושב הילד, ובמקום שיהיה צמוד להורה, הוא מרוחק מאוד, מעבר להררי מצרכים. התחושה המאיימת המתקבלת מנסה להתחקות אחר התחושה של הורה לילד אוטיסט, שנמצא בעולם משלו, ובלי שיהיו בידי ההורה הכלים המתאימים, המרחק עשוי רק לגדול.
"בפרוייקט הגמר אין משהו שמחוייבים אליו. אתה בוחר במה לעסוק", מסבירה גילן. "ואני ידעתי שאני רוצה לעסוק בנושא הזה. זה נושא שמבחינה משפחתית קרוב אליי, אבל לא ידעתי איך אני רוצה לגשת לזה. ידעתי שאני מעוניינת לעבוד אחרי הלימודים בתחום הפרסום, ולכן החלטתי ליצור קמפיין. יש היום המון מודעות ואינפורמציה בנושא זיהוי האוטיזם, אילו מאפיינים לחפש, יש בכל מקום רשימות ארוכות של סימנים, אבל אין המון דגש על גיל האבחון, ולזה יש משמעות מכרעת".
בעבודתה השתמשה גילן בדוגמנים, ובחרה לצלם, מנקודת מבט הורית, סיטואציות אופייניות לגילאי שנתיים-שלוש. "בכוונה נמנעתי מסיטואציות של גדולים יותר, כמו הכנת שיעורים למשל, כי כמו בכל סיטואציה אחרת, כשמגלים מוקדם יותר, קל יותר לטפל, לפני שדברים משתרשים ומחמירים. אלה הגילאים בהם לומדים מיומנויות תקשורת: דיבור, שיחה, וזה שלב שמאוד כדאי להתערב ולעזור בו".
"אנשים הגיבו לעבודה טוב משציפיתי וזה מאוד שימח אותי - גם הביקורות המקצועיות, וגם של אנשים אחרים", מסכמת גילן. "מי שהנושא לא נוגע לו אישית, העבודה עוזרת לו להבין את העולם הזה, שמי שאינו קשור אליו ישירות לא באמת מבין מהן המשמעויות שלו, בדיוק כמו שלי אין ידע אמיתי על חיים עם הפרעת קשב או עם תסמונת טורט. מי שהנושא נוגע לו - זה מפיל אצלו את האסימון, וזה מה שרציתי שיקרה".