תמיד לעודד
בפעמים הראשונות שהוא פספס הגבתם כמו שכתוב במדריך: "בפעם הבאה תעשה בשירותים ותצליח", ואפילו ברח לכם איזה "לא נורא" שקט, אבל כשזה קורה בפעם השמינית, בדיוק כשאתם מתכוונים לצאת מהבית, שנייה אחרי ששאלתם אותו אם יש לו פיפי – אתם כבר הרבה פחות נחמדים ("נו מה יהיה?! אבל הרגע שאלתי אותך! מתי כבר תלמד?!"). כי כמה כבר אפשר להיות סבלניים? זה מרגיש שהוא עושה ממש דווקא!
אני רוצה להחזיר אתכם רגע לימים שהוא היה בן שנה. אתם זוכרים את הניסיונות הראשונים שלו ללכת? את הימים שבהם הוא היה נעמד, עושה צעד או שניים ונופל המתוקי הזה? איך הגבתם אז? אמרתם לו "יופי מתוקי! אתה לומד ללכת! זה נהדר!". וכשנפל פעם אחר פעם, האם עלה בדעתכם לומר לו "מה יהיה?! כמה אפשר ליפול? מתי כבר תלמד?!". לא, בטח שלא. כי לא היה לכם ספק שהוא ילך בסוף. פשוט ככה. כולם הולכים בסוף. כל אחד בקצב שלו. אף אחד לא הגיע לחתונה בזחילה.
אז מה קורה לנו כשזה מגיע לגמילה, למה אז אנחנו הרבה פחות סבלניים ולא מאפשרים למתוקי שלנו ללמוד בקצב שלו? למה אנחנו מרשים לעצמנו לכעוס ולאבד סבלנות כשמדובר בפעוט שעושה את צעדיו הראשונים בתהליך לקיחת השליטה על הסוגרים?
אולי מפני שזה קורה בגיל שבו לרוב הוא כבר מתחיל לעמוד על שלו ולאתגר אותנו בכל מה שקשור בבדיקת גבולות וברצון להיות עצמאי. אולי כי אנחנו מאוד רוצים לסמן עוד וי על הצלחה בתהליך, שלמרות שהוא תהליך למידה של הילד לפעמים נדמה לנו שזה מעיד עלינו כהורים ועל ההצלחה שלנו. אבל אל לנו להתבלבל – עדיין מדובר בפעוט שלומד וזקוק מאיתנו רק לחיזוקים ולעידוד, גם כשזה נמשך ונמשך.
עוד בערוץ בית ומשפחה:
רישום לגנים העירוניים: ואם הילד שלי עוד לא נגמל?
גמילה מחיתולים: ככה תעשו את זה
מיתוסים על גמילה מחיתולים: כדאי לחכוץ לקיץ?
מה עושים? כך תוכלו לעודד את הפעוט שלכם כשהוא מפספס פעם אחר פעם:
הגיבו בצורה עניינית. "עשית פיפי? בוא מתוק ונחליף" – פשוט, בענייניות, ללא רגשות מיותרים ובלי מוזיקה של אכזבה. ביומיים הראשונים אכן מומלץ לומר גם "בפעם הבאה תנסה להרגיש מתי יש לך פיפי ולהגיד לי כדי שתגיע לסיר בזמן". אחרי יומיים אין צורך להמשיך עם התוספת הזאת. הוא כבר מבין את העניין, הוא רק צריך עוד ביטחון.
שקפו את ההתקדמות שלו. תעקבו אחרי התקדמות, גם אם היא קטנה, ותשקפו לו אותה – "יופי שאמרת לי. ככה נוכל לנסות להגיע לסיר בזמן", או "שמתי לב שניסית להגיע לסיר, לאט לאט. בסוף תצליח".
סמכו עליו. עברו כמה ימים ועדיין מפספס לפעמים? זכרו שהוא לא יישאר עם חיתולים לנצח. תזכירו לו שהוא כבר הצליח ולכן הוא יודע ושאתם סומכים עליו שכשהוא יבחר לעשות בשירותים הוא פשוט יעשה. וכן, גם אפשר לומר "לא נורא". זה באמת לא נורא.
אם עוברים הימים והפספוסים נמשכים ללא שום התקדמות או ניסיון כזה מצדו – אני ממליצה להתייעץ ולבדוק האם מדובר במוכנות של הילד או שמשהו בתהליך לא לגמרי ברור ומובן לו.
חשוב לדעת שבתקופה שבה ישנם מאבקי כוחות סביב מטלות היומיום ואין שיתוף פעולה באופן כללי, אזי שהפיפי והקקי עשויים להפוך ל"נשק" שהרי הם בשליטה בלעדית של הקטנטן. במקרים כאלה מומלץ לפנות להדרכה פרטנית של ההורים.
ובמצבים שבהם נדמה שהתהליך הופך לעול ולסבל עבור הילד והסביבה – כדאי לשקול לחזור אליו בפעם אחרת. אין טעם להמשיך אם התוצאה היא אוירה לא טובה במקום למידה.
זכרו שכמו תמיד, הסבתות צודקות. לחופה הוא לא יגיע עם חיתול. אז תזכירו לעצמכם שכמו שפשוט ידעתם שהוא ילך יום אחד, הוא פשוט ייגמל יום אחד. ילד שסומכים עליו לומד לסמוך על עצמו.
דפנה גרייס היא מאמנת ומדריכת הורים בגישת אדלר מחברת "המדריך לגמילה מחיתולים". לקבלת המדריך במתנה לחצו כאן.
יש לכם שאלות לדפנה בנושא גמילה מחיתולים? ביום רביעי, 9.4.2014, בשעה 11:00, היא תתארח בעמוד הפייסבוק שלנו ותענה עליהן