החיים שלנו מוצפים במעברים, הן ברמת המאקרו והן ברמת המיקרו. ברמת המאקרו, מדובר כבר על שינויים משמעותיים שאנו נאלצים לעבור בחיינו, כגון מעבר דירה, החלפת עבודה, מעבר מהיותנו שכירים להיותנו עצמאיים ולהיפך, אצל הילדים הכוונה היא לכניסה לגן חדש, כיתה א', או לבית ספר חדש, וכן הלאה.
אבל גם ברמת המיקרו – יש שלל מעברים ביומיום כמו למשל לעבור מפעילות לפעילות במהלך היום, לעבור מהתעסקות במיילים ליציאה לשטח בעבודה, לעזוב את הפסקת הצהריים ולהיכנס חזרה למוד עבודה, לעבור מרביצה על הספה להתארגנות לקראת יציאה, או דווקא להרגעת הילד הבוכה במיטתו. עבור הילדים מעברי המיקרו יכולים להיות משמעותיים במיוחד כאשר הם צריכים להפסיק משחק כדי לגשת לאכול, להיפרד מזמן מסך לטובת מקלחת, לעזוב את המיטה וללכת להתלבש וכיוב'.
יש אנשים שקל להם יותר להתמודד עם מעברים, ויש שקשה להם יותר, אך גם בתוך האחרונים יהיו את האנשים שיש להם קושי מועצם. מה לעשות? לא כולנו בנויים אותו הדבר, ולא לכולם זה בא בקלות. אנשים שמתקשים להתמודד עם מעברים ברמת המאקרו יתקשו להסתגל למקום חדש יותר מאחרים. המבוגרים יתקשו יותר ליצר קשרים חברתיים, ירגישו מאמץ יתר, ויחזרו מותשים הביתה. בדירה חדשה הם לא יישנו טוב בתקופה הראשונה, ויבחנו כל רחש חדש ולא מוכר.
אצל ילדים זה מועצם הרבה יותר. ילדים עם קושי במעברים יבכו הרבה בעת כניסה למקום חדש, יסתגרו בעצמם, לא ירצו להיפגש עם חברים, יתקשו להיפרד מכם הן בעת הכניסה לגן או לבית הספר, והן במהלך היום בבית. הצעירים שבהם ממש ייצמדו אליכם, ויורגש שהמעבר גרם להם לטלטלה רצינית, שתשפיעה אפילו על שנת הלילה שתתערער.
ברמת המיקרו, לאנשים מבוגרים שמתקשים להתמודד עם מעברים יהיה קשה למשל לעבור משטיפת הכלים לאיפור לקראת יציאה, או שיתקשו לעזוב את המחשב גם אם הם יודעים שהגיע הזמן לנעול נעליים. רבים מהם נתפסים כמאחרים כרוניים, על אף שזה לא מגיע מתוך זלזול, אלא מתוך קושי אמיתי, כיוון שמאוד קשה להם לאסוף את עצמם כדי לעבור לפעילות הבאה. מבוגרים רבים פיתחו טכניקות שיסייעו להם במהלך חייהם, כמו למשל היעזרות בשעון, או היעזרות בבן זוג דייקן שיעזור להם להתנער. אצל ילדים העניין מורכב יותר, שכן הם טרם הספיקו לרכוש כלים להתמודדות, וככל שהם צעירים יותר, כך האמצעים העומדים לרשותם מועטים יותר. בעצם, כשהם צעירים, אתם העוזרים שלהם. על פניו נשמע פשוט. אתם אמורים לדעת שלילד יש קושי במעברים, ולסייע לו בהם, אלא שבמציאות זה דורש מאיתנו, ההורים, המון! וקשה מאוד להיות נתון לאורך זמן בתפקיד המסייע, ביחוד אם לך עצמך יש קושי במעברים- אז נוצר מצב בו אתה, כהורה, צריך להזיז את עצמך לא רק כדי להתארגן בעצמך, אלא גם כדי להניע את הילד שלך להתארגן, מה שאומר לעזור לו פיזית או לתזכר אותו שוב ושוב. קשה!
בעצם מה צריכים ילדים כדי להתמודד עם מעברים?
- הם צריכים שתגייסו סבלנות, כי הם לא עושים לכם דווקא. באמת קשה להם עם המעברים. אז אל תכעסו. תהיו מבינים. זה יעשה אפקט אחר.
- הם זקוקים להטרמה, כלומר שתכינו אותם מראש לדברים - הן ברמת המאקרו והן ברמת המיקרו. ספרו להם מה צפוי להם בגן החדש או בכיתה א'. ציידו אותם בשמות הגננות/ מורות, ספרו להם מי מחבריהם יהיה איתם יחד, הראו להם את המקום, והסבירו להם מה סדר הפעילויות שם. עם השאר הם יאלצו להתמודד בעצמם. ברמת המיקרו- שימו שעון מעורר שיצלצל כשיגיע הזמן ל... , הכינו אותם מראש שבסוף הפרק בסדרה הם הולכים להתקלח. 5 דקות לפני סיום הפרק התריעו שבעוד 5 דקות יגמר הזמן והםי ייכנסו למקלחת, וחזרו על זה דקה לפני סיום. בעת הסיום כבו את הטלוויזיה, והכריזו שהגיע הזמן.
- אם הילד לא משתף פעולה ואינו רוצה להתלבש לקראת היציאה לגן/ בית ספר, תנו לו כמה דקות מוגדרות מראש. אם הוא משחק לפני – אל תאפשרו לו יותר לשחק לפני שמתלבשים. אם אין לכם בעיה שהוא משחק לפני- תנו לו התראה על סיום המשחק כמו עם ההתראה על כיבוי המסך. אם הילד אינו רוצה להתלבש באופן כללי- תנו לו לבחור כיצד הוא מתלבש, כלומר בעזרתכם או ללא עזרתכם, אולי מוזיקה מקפיצה תסייע לו.
- בעת מעבר לגן/ בית ספר חדש זכרו שילדכם יזדקק לתמיכה מכם, וגם שתשחררו אותו מציפיות. כלומר אל תצפו שישב להכין שיעורי בית כל עוד הוא בהסתגלות למעבר. גם אל תלחצו עליו להיפגש עם חברים. יתכן שהמעבר משאיר אותו כל כך חסר אנרגיות וחשק, וגם זה יעבור. הסתגלויות כאלה משמעותיות אורכות עד כחודשיים. תנו לו זמן.
- תהיו שם לחבק ולהכיל את הילד שלכם. הוא יהיה זקוק לעזרתכם- בעיקר לחיבוק הרגוע שלכם, שימלא אותו בביטחון ובאנרגיות להמשך התמודדות.
- נסו לשלב הומור וצחוק במעברים. דגדוגים ובדיחות הדעת מאוד מסייעים.
שיהיו מעברים קלים, וקליטות טובות וקצרות לכולם.
אור ייני היא יועצת משפחתית, מדריכת הורים ושינה. מסייעת להורים לראות את העולם דרך עיני הילד, להבין אותו, לשפר את היחסים והתקשורת ולהחזיר את השקט והרוגע לבית. מתמחה במתן כלים להתמודדות עם התפרצויות זעם ותסכול, שימשה גננת ובעלת גן במשך 15 שנים.
>> לכל הטורים של אור ייני - הגננת