ואלה ארבעת הבנים (שלי ושלכם) שעליהם דיברה התורה: אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול. האמנם? לגמרי לא.
בהגדה אנחנו קוראים כבר שנים שיש גם בנים רשעים.
פעמים רבות אני שומעת הורים שמדברים על ילדיהם או על ילדים של אחרים כילדים מלאי רוע. אז מצד אחד אני מבינה את ההורים ואת תסכולם, כי קשה מאוד לגדל ילד שמתנהג כל הזמן רע, או לראות שילד כזה תוקף את ילדך שוב ושוב, אך אני רוצה להראות לכם את הצד של הילד. נתחיל בעובדה שאם אתם מסתכלים על הילד שלכם וחושבים שהוא רשע אתם טועים בו. ילדים לא נולדים רעים. ילדים מתנהגים בהתנהגויות רעות. למה הם מתנהגים בצורה רעה? יש לכך לא מעט סיבות - רובן לחלוטין פתירות.
לפני שניגש לדוגמאות, חשוב להבין שילדים מתנהגים בצורה רעה מכיוון שהם לא מקבלים מענה לצרכים הרגשיים שלהם. בעצם זה אומר שאנחנו, ההורים, לא מצליחים להבין מה הילד שלנו צריך מאיתנו, ולכן אנחנו לא יודעים כיצד לספק לו את הצורך. לא, זה לא אומר שנכשלנו כהורים. זה אומר שלא נולדנו הורים, ושלא לימדו אותנו בבית הספר. הילד נכנס לתסכול גדול מאוד, ואינו יודע כיצד להכיל את התסכול. התסכול מתחיל לגלוש ממנו החוצה - ממש כפי שחלב רותח גולש מהסיר. מכיוון שאין לו עדיין כלים או יכולת ויסות - פעמים רבות הוא מכאיב לכל מי שנמצא בסביבתו. הוא מרגיש שלא מבינים אותו.
גם אנחנו, המבוגרים, הופכים להר געש מתפרץ כשאנחנו מתוסכלים. שחרור קיטור, נקרא לזה. אז אני שואלת אתכם: אם אתם לא תמיד מסוגלים לעצור את עצמכם כשאתם זועמים, ואתם כבר מבוגרים עם ניסיון חיים כלשהו שצברתם בהתמודדויות - איך אתם מצפים שהזאטוט שלכם יצליח לווסת את עצמו? הוא זקוק לכם שתבינו את המצוקה שלו, ואם אתם לא מבינים - לפחות שלא תכנסו גם אתם למצוקה, לסטרס ולעצבים, ושתחבקו אותו ותרגיעו. כשאתם מחבקים את הילד שלכם אתם גם מגנים עליו מפני עצמו. אתם מונעים ממנו לפגוע באחרים, ובחיבוק שלכם הוא יירגע מהר יותר. לעיתים הוא ידחוף אתכם, ואתם תצטרכו לכבד את רצונו ולעזוב אותו לנפשו, אך להישאר לצדו עד שיירגע, כדי שידע שאתם שם בשבילו כשיגיע הרגע שיירגע מספיק וירצה את החיבוק שהצעתם לו.
ישנם ילדים שמתנהגים רע כי משהו פיזי מציק להם. למשל אם יש להם רגישות למגע של בדים מסוימים או תפרים - זה מוציא אותם מדעתם. עכשיו תדמיינו סיטואציה בה הילד שלכם מסיר את הגרביים שוב ושוב או מתפשט שוב ושוב כי לא נח לו, ואתם מחליטים שהוא נודניק ומעצבן כי הוא כל הזמן מסיר את הגרביים ופושט את הבגדים. אתם לא מבינים אותו. גם הבגדים מציקים לו ומטריפים אותו, וגם אתם לא מבינים אותו, ומכריחים אותו ללבוש אותם שוב ושוב. הילד שלכם סובל פעמיים. הוא מאבד את זה. הוא בוכה, מרביץ לכם, ואתם כועסים עליו רק יותר, ואז מענישים, והוא בסך הכל רצה שיהיה לו נח. אותו דבר לגבי ילדים שחם להם כל הזמן.
יש ילדים שסובלים מחרדות. לעיתים הם מאוד רגישים למגע של אחרים, וכל נגיעה כואבת להם, ולכן הם כל כך בחרדה שמישהו יתקרב אליהם ויגע בהם, עד שהם הודפים את כל מי שרק מתקרב למרחב שלהם. אלא שהסביבה לא מבינה את המצוקה שלהם, והם הופכים במהרה להיות הילדים הרעים שננזפים שוב ושוב.
ויש את הילדים שהוריהם עסוקים במיליון ואחד דברים מלבד בהם (בואו נודה בכך. רובנו כאלה), כי העבודה והכביסה והכלים יותר חשובים, וגם אין לנו כבר כח ואנרגיות כי התינוק לא נתן לישון בלילה, והבוס עיצבן. אבל בסופו של דבר הילדים יעשו הכל כולל הכל כדי שנתייחס אליהם. "הלו, אנחנו כאן", הם מנסים יפה ובנחמדות להסית את תשומת ליבנו אליהם, וכשאנחנו מתרגזים או אמרים להם "רגע" ו"עוד מעט" ו"אחר כך" שוב שוב – הם מפסיקים להאמין לנו, ואז הם מתחילים להפעיל את הקסמים שלהם עלינו. הקסמים ההתנהגותיים שיגרמו לנו להתייחס אליהם סוף סוף. לא בטוב? סבבה. אז ברע! והנה ההתנהגויות המתריסות והמרגיזות מתחילות.
במילים אחרות, זה אומר שילדים הם לא רעים, אבל הם בהחלט חכמים. עובדה שהם מבינים מהר מאוד איך לגרום לנו לכעוס, איך לגרום לנו להסתכל עליהם, איך לגרום לנו להתייחס - גם אם ההתייחסות שלנו אליהם שלילית - כי התייחסות שלילית היא עדיין התייחסות, וזה יותר טוב מחוסר התייחסות בכלל.
על ארבעה בנים דיברה התורה. אחד חכם, אחד תם, זה הרשע לא קיים, והאחרון, אם אינו יודע לשאול - אני מקווה שלפחות יודע לעמוד על שלו.
אור ייני, יועצת ומדריכת הורים, מוסמכת השרות הפסיכולוגי ייעוצי, יועצת שינה, מומחית לגילאי 0-8