מכאן התעוררו דיונים סוערים בנוגע למשמעות הציור, האם הוא משקף את העובדה שהאב פדופיל, האם ההורים גרושים והאם מלכלכת על האב באזני הילד, ואיפה הגננת בכל הסיפור? שהרי זהו תפקידה לידע את הרשויות בדבר ההתעללות בילד המסכן. השיא היה כאשר פורסם שהמשטרה עומדת לחקור מי אחראי לפרסום הציור והפצתו.
ישבתי עם עצמי וחשבתי על כל אותן פעמים שהתלהבתי כאשר ילד מתוק צייר משהו מאוד תמים, שבעיני, כמבוגרת, יכול היה לקבל משמעות אחרת. חשבתי על כל אותן פעמים שצילמתי ילדים בגן כשהם שוכבים אחד על השני וצוחקים, במה שנתפס בעיניהם כערמת ילדים, אך אדם מבוגר היה יכול לחייך לעצמו כשהדבר היה מזכיר לו רמז מיניות. וחשבתי גם על כל האמירות שילדים אמרו לי, ושציטטתי בהתלהבות באזני הוריהם. אמירות כה תמימות, וכה רבות משמעות אם מחפשים משהו מאחוריהן.
אני באמת לא יודעת מה היה שם עם אותו ילד. אולי באמת יש שם סיפור של אב מתעלל, או גננת שלא שמה לב, או אפילו שלחה או העלתה לפייסבוק בלי לחשוב איך זה יתגלגל, ואולי אפילו הייתה לה כוונה ללגלג, אבל בינתיים אף אחד מאיתנו לא יודע. אני אפילו לא יודעת בן כמה הילד הזה, שלא מתאר לעצמו איזו חגיגה תקשורתית קיימת סביב הציור שלו, אבל מה שאני כן יודעת, זה שלפעמים הפרשנות שלנו, כמבוגרים, יכולה להיות מאוד מסוכנת. חשוב להבדיל בין "להיות עם האצבע על הדופק" לבין "להסיק למסקנות", ולפני שמגיעים לשלב ב' - חשוב לברר ולהיות בטוחים שאנחנו מבינים את כל התמונה.
ציור תואם גיל או מעורר חשד?
אם ילד בגן צייר ציור תמים, ובו אביו עם רגליים ארוכות מאוד- גם אם לא צייר לו ידיים- זה יכול להיות נורמלי ותואם גיל והתפתחות. אם זה לא היה נראה כמו אבר מין בטעות - אף אחד לא היה שם לב או מתייחס. כלומר הפרשנות והרגישות שלנו עלולה לגרום לכל ציור להפוך למשהו לגמרי אחר.
במהלך השנים, ביקרו אצלי בגן גם חוקרי ילדים, וכן המשטרה ורשויות הרווחה עורבו במספר מקרים. אבל מעולם לא קיבלתי החלטות או גיבשתי דעה בגלל ציור בלבד, שכן הוא יכול היה בהחלט להיות תמים לחלוטין. יכולים להיות מקרים בהם ילד מצייר ציורים מחשידים, אך אין באמת בסיס לדאגה, והם אינם מבטאים דבר, ולעומת זאת, ישנם מקרים בהם אין שום ביטוי בציורי הילד, ובכל זאת מתעורר חשד בגלל התנהגותו הכללית.
בעיני, תפקידה של הגננת להיות מפוקסת, לשים לב לשינויים בהתנהגות הילד, להתנהגויות חריגות, להתנהגות הורים, ליחסו של הילד להוריו ולהפך, ובנוסף גם לציורים שלו- אם הם משקפים את שלב התפתחותו, תוך הסתכלות על התפתחותו בכל המישורים כולם, לרבות יכולותיו הוורבליות. תפקידה של הגננת לקחת את מכלול הדברים, לבחון אותם, ולברר את משמעותם, ואם יש לה חשד- גם להעביר זאת הלאה לגורמים המתאימים.
זה הזכיר לי סיפור כשהייתי גננת. טיפלתי בילד בן 4, אשר נהג לצייר ציורים סכמתיים בצבעים שחורים (כמו רבים בגילו). בנוסף, התפתחותו הייתה מאוחרת משל אחרים, דבר אשר בפני עצמו יכול להראות פשוט על איחור התפתחותי. הוא לא דיבר היטב, היה מאוד מאוד תינוקי, עשה את צרכיו בתחתונים. כמי שליוותה אותו וצפתה בו מדי יום, הרגשתי שמשהו בהתנהגות שלו בכל זאת שונה משל אחרים.
את אמו של הילד פגשתי מדי בוקר ומדי צהריים, בעוד שאת אביו לא ראיתי מעולם. לא היה לי בסיס מוצק לחשוד בשום דבר, אך הייתה לי תחושה לא טובה, שמשהו מתרחש אחרי שעות הגן. תקראו לזה רגישות, תקראו לזה אינטואיציה שעובדת אצלי מאוד חזק, אבל משהו לא הריח לי טוב, ולכן החלטתי לפנות לשרותי הרווחה, שיהיו מעורבים וישימו עין.
באחד מימי השישי, הילד הגיע במצב רוח עגמומי ועצוב, וכאשר אמו הגיעה לאסוף אותו- הילד ברח והתחבא בין השיחים בחצר. חיפשנו אותו במשך דקות ארוכות. האם הייתה מאוד מאוד לחוצה. ביום ראשון האם סיפרה לי שבאותו יום שישי, הילד ברח מהבית, נעלם למספר שעות, ורק לאחר שהשכנים הזמינו משטרה - נמצא הילד כשהוא מסתתר בין מכוניות ברחוב. לצערי, חוקרת הילדים אשר הגיעה לגן לחקור את הילד, אישרה את חששותיי - הילד סבל מאלימות מצד אביו, מה שהשפיע על התפתחותו בכל המישורים. ברגע שהפרשה התפוצצה האם נפתחה וסיפרה לי שגם היא סובלת מאלימות מצידו, אך חששה לספר, כדי שלא יפגע בילד, בה או בי אם אדווח.
"הילדה סיפרה שהיא מסבנת לאבא את איבר המין"
לעומת זאת, בגן שלי הייתה גם ילדה בת כמעט 5. ילדה עדינה ומתוקה, חבקנית, חברה טובה לילדים, מפותחת מאוד ומעל גילה בכל קנה מידה. היא שהתה בגן שלי במשך כמעט שנתיים, ונראה היה שחייה ורודים, ציוריה מדוייקים, צבעוניים ושמחים, הקשר עם הוריה היה נפלא - הורים רגישים, עדינים, מתעניינים, ואכפתיים, ושניהם היו מעורבים. היא הייתה מקבלת אותם יום יום בחיבוק חם.
הילדה היתה ורבלית בצורה יוצאת דופן, וישבה איתי רבות, ושיתפה אותי בחייה. באחד הימים היא סיפרה לי בחצי חיוך שהיא מתקלחת עם אבא, ושהיא סיבנה לו את אבר המין. באותו רגע חשתי פיק ברכיים. הייתכן שמתחת לאפי התרחש דבר כה נוראי ולא היה לו אף לא סימן אחד? הייתכן שהילדה סובלת מהתעללות מינית מצד אביה? או שאולי מדובר באמירה סתמית של ילדה, שהתכוונה לומר משהו אחר, תמים, וזה מה שיצא?
מכיוון שלא הייתי רגועה, פניתי לשרותי הרווחה, אשר הזמינו חוקרת ילדים. בסופו של דבר הסתבר, לשמחתי, שהילדה פשוט התכוונה לספר שהיא מתקלחת עם אביה, ושניסתה לסבן לו את אבר המין. את החלק שהוא לא הרשה לה, ושזו הייתה הפעם האחרונה בה הרשה לה להתקלח יחד איתו היא השמיטה.
*אור ייני, 40, נשואה +3 מתל אביב היא יועצת משפחתית, ומדריכת הורים ושינה. "לראות את העולם דרך עיני הילד שלך"" - מתמחה בזיהוי צרכים רגשיים אצל ילדים, מתן מענה מדויק להתנהגותם, שיפור היחסים והתקשורת בין הורים לילדים. מחזירה את הקשר החם למשפחה ואת השקט לבית. 052-5350096.לעמוד הפייסבוק