במשך 15 שנים חיבקתי ילדים, וגם לא מעט הורים. 15 שנים הן זמן עצום להיות גננת, והחוויות והסיפורים רבים ומגוונים. בעיניים בוחנות ועם ראש פתוח למדתי המון על עולמם הפנימי של הילדים, על ההתמודדויות שלהם מול אחרים, מול הוריהם, כמו גם ההתמודדויות הלא פשוטות של ההורים מול ילדיהם שלהם ומול צוות הגן.
בטור הזה אנסה להביא לכם את עולם הילדים, ההורים והגננות ממקור ראשון ובלי התייפיפות. אני מקווה שתוכלו לקבל פרספקטיבה שונה וחדשה על עולם חוויות הילד דרך העיניים שלי. פרספקטיבה ששופכת אור על עולמו הרגשי, על התסכולים שהוא חווה לעתים כשהמבוגרים אינם מבינים מה עובר עליו. פרספקטיבה שמובילה אותי בכל עת היום כשאני מנחה הורים: טובת הילד תמיד לנגד עיני.
אבל לפני הכל- מה זה בכלל גננת אם?
גננת אם היא הדמות הקבועה, העיקרית והמרכזית ביותר בחיי הילדים בגן (מלבד הסייעת הקבועה כמובן שגם לה חשיבות לא פחות גדולה). גננת אם נמצאת עם הילדים במרבית השבוע, בעוד שפעם בשבוע (או לפעמים יותר מפעם אחת) מגיעה גננת מחליפה (קבועה). הרעיון שמאחורי הכותרת "גננת אם" הוא שהיא אמורה לתת מענה רגשי לילדים בדומה לאמם בשעות שהותם בגן, ולהקנות להם כלים ומיומנויות.
לגננת האם יש את תפקיד החינוך המרכזי בדיוק כפי שלמי מכם שנשאר הכי הרבה עם הילדים יש את התפקיד המרכזי בחייהם. הנה כמה דברים שלא ידעתם על גננות (ואולי על חלקם אפשר לומר שטוב שכך):
1. גננת נכנסת לסמינר כשהיא לא יודעת שום דבר על איך להיות גננת. ויוצאת בערך באותה צורה. הסמינר אומנם מספק קורסים כאלה ואחרים, אך הוא לא באמת מכין למה שעומד לקרות אחרי. גננת יוצאת מהסמינר ללא כלים מעשיים ממשיים, וכדאי לה מאוד שתהיה יצירתית.
2. רק חלק מהגננות מחליטות להיות כאלה מתוך תחושת שליחות. כי בואו נודה בזה – המשכורת לא משהו. אבל כן, יש בהחלט לא מעט שבוחרות בתחום הגננות כי פשוט אין להן משהו אחר לעשות. כן, אני יודעת, זה נשמע נורא, אבל זו המציאות, והלוואי שיהיו יותר גננות שיגיעו מתוך שליחות.
3. גננות עוברות משבר בחודשיים הראשונים לעבודתן בגן ילדים, בייחוד אם הוא גן עירוני. כניסה לנעלי גננת היא כניסה לא פשוטה, והיא גוררת בזבוז משאבים נפשיים בדומה להסתגלות ילדים בגן. מרבית הגננות שאני מכירה חשבו לא מעט פעמים ביום לעזוב את המקצוע בתקופה זו. גם אני אישית בכיתי מדי יום כשחזרתי הביתה. לאחר החודשיים הראשונים נוצרת סוג של הסתגלות.
4. לגננת מנוסה יש עין בוחנת ופקוחה לרווחה על התנהלות הגננת של ילדיה. יש סיכוי סביר שגננת תקלוט מהר יותר מהורים אחרים שמשהו בגן בו שוהים ילדיה לא בסדר.
5. גם גננות הן בנות אדם ולפעמים קורה שגננת רוצה להיכנס להריון. איכשהו נוצר מצב שגננות מרגישות שלא בנח עם ההיריון שלהן, כי הורים רבים מסתכלים עליהן בעין צרה. נראה לפעמים שהורים כל כך דואגים לילדים שלהם עצמם, שהם שוכחים שהגננת בחרה במקצוע מכיוון שהיא אוהבת ילדים, ולכן מרבית הסיכויים שגם היא תרצה ילדים משלה.
6. גננת רבות חוששות לדווח להורים שמשהו "חורג מגבולות הנורמה" אצל הילד, מכיוון שתגובות ההתגוננות של ההורים הן לעתים תוקפניות ומפנות אצבע מאשימה חזרה אל הגננת.
7. גננות בדרך כלל רוצות שיהיה טוב לילדים שלכם. גם אם הדרך שהן מנסות לגרום לטוב הזה היא לא לרוחכם, דעו שבדרך כלל יש משהו מאחוריה. אני מסייגת וכותבת בדרך כלל, מכיוון שכולנו כבר יודעים שיש גם גננות שרק גורמות נזקים לילדים.
8. לא כולן צדיקות. כשקורה משהו נורא, וגננת מתעללת עולה לכותרות מיד ישנה תחושה שהמתעללת הרסה את שם כל נשות המקצוע, שהיא פגעה פגיעה אנושה באמון ההורים, ויש גם תחושת בושה קולקטיבית, אפילו שהרוב המוחץ לא עשו שום דבר רע. חשוב לזכור את זה.
9. לפעמים הורים אומרים שהם מפחדים להגיד לגננת את מה שהם חושבים, כי זה יתנקם בילד. אני רוצה לספר לכם שבחלק מהמקרים אתם צודקים. זה נכון, בהחלט ישנן גננות שלבן לא מספיק רחב להכיל את דברי הפגיעה, ויש מהן שפוגעות בילדים בצורה זו או אחרת בעקבות זאת. ישנן גננות שלא צריכות להיות גננות. אבל מרבית הגננות הן נשים אינטליגנטיות ונשות חינוך בדמן, ומבינות גם את נפש ההורים, וגם אם הן נעלבות כי זוהי תגובתן הטבעית הראשונית - הן לא ממהרות לקחת באופן אישי את הדברים, אלא לוקחות אותם למקום של הדהוד, הרהור ולמידה על עצמן, על הילד ועל ההורים. רובן יעשו עבודה פנימית בעקבות הנאמר. אני מקווה שהגננת שלכם היא כזו.
10. כשהורה בא לגננת ואומר לה שלא תתלונן שהעבודה עם ילדים קשה, כי היא בחרה אותה, וכשהוא מוסיף ואומר שהעבודה שלה לא שונה מהעבודה שלו - שייקח בחשבון שהוא באותו רגע העליב מאוד את הגננת. עבודת גננת לא משתווה לשום עבודה אחרת. היא מצריכה לא רק מעמסה פיזית, אלא גם ראייה מערכתית, יכולות ריכוז, תכנון, לוגיסטיקה, רכש, שיווק, עבודה מול ספקים, עבודת מחסנאי, ניהול, ניהול צוות, עבודת הורה, להיות עם 7 עיניים פקוחות, אחריות, אחריות, ועוד אחריות, רגישות תמידית, הקשבה, סבלנות, אמפתיה, וכל זה הן כלפי כל ילדי הגן, הן כלפי ההורים, והן כלפי הצוות.
*אור ייני, 40, נשואה +3 מתל אביב היא יועצת משפחתית, ומדריכת הורים ושינה. "לראות את העולם דרך עיני הילד שלך"" - מתמחה בזיהוי צרכים רגשיים אצל ילדים, מתן מענה מדויק להתנהגותם, שיפור היחסים והתקשורת בין הורים לילדים. מחזירה את הקשר החם למשפחה ואת השקט לבית. 052-5350096. לעמוד הפייסבוק