העניין הוא שתנסו לשכנע אבא שקיבל את ילדו עם סימן "שעון" שהנושך פשוט עשה זאת מאהבה. התמודדות עם פעוטות שנושכים מתוך תסכול או שמירה על טרטוריה לא פשוטה גם היא, שכן היא מצריכה שמירה והשגחה על הילד הנושך כמעט בכל רגע נתון, אך לעתים תכופות לא ניתן למנוע את הנשיכה. הילד הנושך ננזף, וככל שהמקרה יחזור על עצמו- כך יאבדו כולם את הסובלנות (והסבלנות) להתנהגות זו- הן הילדים הננשכים, הן הורי הילד הננשך, והן הצוות החינוכי.
אף אחד לא רוצה שינשכו את ילדו בגן, ואף אחד לא רוצה לשמוע שילדו הוא הנשכן. גם בעברי כגננת, וגם כיום, כמדריכת הורים, עולים מתוך השיחות עם ההורים ביטויי תסכול רבים בעקבות התנהגות אלימה מצד הילד. תאמינו לי שזה ממש לא נעים לאף אחד מהצדדים. כבר ראיתי חברויות נאמנות בין הורים, שהתפרקו כאשר ילדו של אחד מהם חזר ונשך את ילדו של השני. מה שאתם אולי לא יודעים, זה שיש לכם מה לעשות כדי למנוע.
אז איך מונעים מהילד שלכם להפוך להיות נשכן?
גייסו אינטונציה נכונה: זה מתחיל בדרך כלל בבית, כאשר התינוק שלכם מנסה לנשוך דווקא אתכם. אם ימשיך לנשוך בעתיד או לא- זה הרבה פעמים כבר תלוי בכם. הכל עניין של העברת המסר לילד, וככל שמקדימים להעביר את המסר- הרי זה משובח. כדי להעביר את המסר לילד תצטרכו לגייס טון דיבור וחומרת מבט. בין אם התינוק שלכם, בן 9 החודשים, כרגע נשך אותך תוך כדי יניקה, ובין אם הפעוטה שלכם בת השנה פלוס נשכה אחד מכם סתם כך – אני מניחה שזה לא היה לכם נעים. התינוק שלכם לא מבין את זה, הוא גם לא מבין עדיין את משמעות המילים "לא" ו"אסור", אבל הוא כן מבין את טון הדיבור והבעות הפנים שלכם. אם תהיו מספיק ברורים - התינוק שלכם יבין את המסר,, ולאט לאט ידע לשייך את המילים לטונציה, ויבין שעבר את הגבול.
ובכל זאת - למה לחלק מההורים זה עובד ולחלק לא?
הבעיה מתחילה כאשר אתם מפחדים או חוששים שמא התינוק שלכם יפגע, יעלב מכם, או יבכה. כאשר הורה ניגש לחנך את ילדו הוא צריך להיות שלם עם עצמו לפני הכל, ולא לחשוש שמא יגרום לילדו לנזק או טראומה. זה לא יעבוד אם אתם לא מתכוונים לזה.
אז נגיד שלא צחקתם, וגם לא הייתם רכים, אבל בכל זאת לא הרגשתם שלמים עם הנזיפה, ולכן יצא שהגבתם בכעס לא לגמרי אמיתי. במצב כזה הצלחתם לבלבל את התינוק שלכם. הוא לא מבין מהי התגובה הזו. הוא מכיר רכות ונועם לדברים חיוביים, ותגובה כועסת באמת היתה מבהירה לו את כוונתכם. אבל מה זו התגובה החדשה הזו? היא אומרת שעשיתי משהו טוב? היא אומרת שעשיתי משהו רע? התינוק שלכם ירגיש את חוסר הבטחון ואת הבלבול שלכם, וזה רק יבלבל אותו יותר, ואם הוא תינוק כזה שבודק את העולם קצת יותר מאחרים- הוא גם ימשיך לבדוק את התגובות שלכם ושל הסביבה למעשים שלו ולנשיכות, מה שאומר שמעכשיו הוא יעשה את זה בתדירות גבוהה יותר.
כאן המקום להבהיר, שגם אם התינוק יעלב ויבכה שתי דקות - הדבר לא יגרום לו לטראומה בהמשך, והוא גם לא יחשוב שאתם לא אוהבים אותו. הטון הנוזף שלכם רק יבהיר לו שזה עתה הוא עשה משהו שלא מקובל עליכם, ושאתם מבקשים שלא יחזור עליו. ככל שתהיו יותר ברורים, וככל שהתגובה שלכם תהיה מיידית יותר- כך האפקט שלה יהיה חזק יותר. אך אם תהיו מלאי חששות, חוסר ביטחון ורגשי אשם- המסר שוב לא יעבור בצורה ברורה.
וכמה חידודים לסיום:
1. כאשר אתם רוצים להעביר לילדכם מסר: העבירו אותו בצורה ברורה, ותמיד היו בטוחים בעצמכם.
2. דעו שלפעמים תגובה תקיפה מצידכם היא תגובה ברורה עבור ילדכם.
3. אם הגבתם בתקיפות - זה לא הופך אתכם להורים תוקפניים.
4. שימו לב אם רגשי אשם משפיעים עליכם או על תגובתכם.
5. זכרו שבעצם הצבת הגבול הברור- אתם יוצרים סביבה בטוחה ואוהבת עבור ילדכם, כך שבעצם אתם עושים עבורו דבר טוב.
*אור ייני, היא יועצת משפחתית, מדריכת הורים ושינה. מסייעת להורים לראות את העולם דרך עיני הילד, להבין אותו, לשפר את היחסים והתקשורת, ולהחזיר את השקט והרוגע לבית. מתמחה במתן כלים להתמודדות עם התפרצויות זעם ותסכול,שימשה גננת ובעלת גן במשך 15 שנים.