כל ילד מוכן בשלב אחר | צילום:
Ryan McVay, GettyImages IL
סיפורו של בן השלוש שהסתובב עם צואה במכנסיו במשך שעתיים בגן מבלי שהגננות החליפו לו, הציף בעיה רחבה הרבה יותר מהמקרה הספציפי הזה – גמילה מחיתולים בגנים העירוניים. כידוע, החל מהשנה הנוכחית יושם ברשויות המקומיות חוק חינוך חינם מגיל 3. במכתב המבשר להורים על קבלת ילדם לגן, מצויין בו גם בדרך כלל, כי עליו להיות גמול. למרות שרבים מהילדים בגיל הזה כבר צלחו את השלב הזה, חלקם עדיין לא שם, וההורים שרוצים שהילד כבר ייגמל מעבירים את תחושת הלחץ הזאת הלאה לילדים. מה הלחץ הזה עושה להם? שאלנו את המומחיות.
"זה מפריע לתהליך הגמילה"
על פי דוברות משרד החינוך, המדיניות בנושא היא ש"אין להתנות קבלתם לגן של ילדים בגילאי 3-4 בלתי גמולים בכך שייגמלו. על פי מדיניות משרד החינוך יש לסייע לילדים בלתי גמולים להיגמל באופן הדרגתי במהלך החודש הראשון תוך בניית תכנית משותפת בין הגן לבין ההורים".
דני ג'ורנו, פסיכולוגית חינוכית וסגנית פסיכולוגית ראשית במשרד החינוך, מוסיפה: "ההנחיה של משרד החינוך היא שאמורים לקבל כל ילד באשר הוא, ללא קשר אם הוא גמול או לא. ההמלצה היא לגמול לפני תחילת שנת הלימודים. כאשר זה לא קורה עוזרים להורים ולילדים בתהליך הגמילה ומסייעים להם בעניין. מכיוון שמדובר בילדים בני למעלה משלוש, לפי כל תיאוריה הם אמורים להיות גמולים או בסוף התהליך, ולכן לא אמורה להיות בעיה בעניין זה". ג'ורנו גם מציינת כי הגננות בגנים העירוניים אינן אמורות לקרוא לאמא כאשר הילד מתלכלך.
"כשילד נכנס כבר לחוץ לגן ויודע שהוא צריך להיגמל ולא מצליח, זה מאוד מלחיץ", אומרת מדריכת ההורים, מיכל דליות. "גם אמא שלו מלחיצה אותו כי היא רוצה שייגמל כבר, אבל זה רק יקשה עליו. יכול להיות שבגלל זה הוא יסתובב עם צואה במכנסיים, כי הוא יודע שמצפים ממנו למשהו אחר. ילדים לא נלחצים אלא אם כן מלחיצים אותם. מבחינת הילד, זוהי מציאות חייו אם הוא גמול או לא, אך אם ההורים לחוצים הם מכניסים את האנרגיה הזאת לבית וזה מפריע לתהליך. אם אין לילד בעיה רגשית גדולה ועמוקה מאוד שמצריכה התערבות רגשית, או אם אין לו בעיה פיזית, הוא אמור להיות גמול בגיל שנתיים-שנתיים וחודשיים, ואפילו קודם. כיום הבעיה היא בעיקר התנהגותית בנושא הגמילה. לכן, כל נושא הגמילה חייב להיעשות ללא לחץ".
ליאת סגל-אפשטיין, יועצת התפתחות, מסכימה עם דליות. "המצב מאוד תלוי בדמויות שנמצאות סביב הילד ומה הן משדרות לו. אם ההורה בלחץ שהילד לא יקבל מענה בגן העירוני לתהליך הגמילה, אז גם הילד יהיה בלחץ. לעומת זאת, אם הילד נכנס לגן כשהוא אינו גמול, וההורים והגננת מקבלים זאת ולא מביאים אותו למצב שהוא נעלב מכך ולא כועסים עליו, אז אין לחץ. שני הגורמים המשמעותיים ביותר שמשפיעים על האופן שבו הילד מגיב לגמילה הם ההורים והגננת. לתהליך הגמילה מאוד חשוב המקום המאפשר והמקום שמבין את הילד, כי בכעס הסיכוי להיגמל מאד קלוש. הוא יקרה, אבל עם המון קשיים בדרך".
ילדים לא נלחצים אלא אם כן מלחיצים אותם. מיכל דליות | צילום:
אלדד רפאלי
סגל-אפשטיין ממליצה לערוך שיחה כנה עם הגננת אם הילד עדיין אינו גמול, ולמצוא ביחד איתה את הדרך הנכונה לעזור לילד להיגמל. "חשוב גם שהילד יהיה מוכן לגמילה. יש ילד שיהיה מוכן בגיל שנה ועשרה חודשים, ויש ילד שיהיה מוכן רק בגיל שלוש וקצת. זה תהליך הדרגתי: צריך תחילה לחשוף אותו לסיר ולאסלה, ולנסות להוריד ולהחזיר את החיתול. אחר כך להעלות לאט לאט את הזמן שהוא ללא חיתול, רצוי בבית, ואם יש שיתוף פעולה מהגן אז לנסות גם בגן. בגן העירוני, בגלל שהם אוכלים רק ארוחת בוקר, כדאי שהילד יגיע עם חיתול ואחרי הארוחה להוריד אותו למשך שעתיים-שלוש בזמן שהוא משחק. להתחיל בשעה ולהעלות את הזמן בהדרגה. זה חייב להיות משלים בבית ובגן, ובסוף השבוע רצוי שיסתובב ללא חיתול באותן שעות כמו בגן. ברגע שהילד יכול להגיד שיש לו צורך להתפנות, ניתן לדעת שאפשר להגיע איתו ליום מלא ללא חיתול".
סגל-אפשטיין מציינת כי האווירה התומכת והלא מלחיצה חיונית לגמילה. "זה יכול לעשות רק נזק אם לוחצים על ילד שהוא רחוק מלהיות גמול ונשלח לגן עירוני, להיגמל לפני הכניסה לגן. רק כשהילד מראה באמת נכונות אז אפשר להתחיל איתו תהליך גמילה, כי אם הוא לא מוכן לזה זה רק ילחיץ אותו".
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
