באתי לאסוף את יהונתן מהגן כשאני לוחשת לגננת במבט מתחנן: "אז כמה הגמד ישן היום ?".
הגננת משפילה מבט בחזרה ואומרת: "ניסינו הכול, באמת, אבל רק בשלוש וחצי הצלחנו להעיר אותו". אני מחשבת את קיצי לאחור. בואו נראה, התעורר בשלוש וחצי, ישן שעתיים, זה אומר שמינימום באחת עשרה בלילה, בלילה אימא יורדת ממשמרת. אני מחבקת את הרודן הקטן ויוצאת מהגן בדרך לעוד מוכר צעצועים או ארטיקים מרוצה.
שיחקנו עם חבר בגן שעשועים, ואחר כך עלינו הביתה לארוחת ערב-מקלחת-קצת טלוויזיה-סיפור ואז התחיל לו הסיפור הידוע: אימא חצי מתה, והילד עם אדרנלין של אחרי הופעת רוק: "אימא בואי נשחק במכוניות, אימא בואי נעשה התעמלות, אימא בואי נרקוד, אימא בואי נראה דורה!"
אימאלההההההההה! תעצרו את הילד, אני רוצה לרדת! ואז, כאילו היום לא היכה בי מספיק – הפסקת חשמל בתזמון מושלם. ולא, אני לא מדברת על הפסקונת שמרימים את המפסק ויהי אור בשנייה. אני מדברת על הפסקת חשמל כמו באייטיז כשאימא מחפשת גפרורים בנרות ומקלפים קלמנטינות בחושך עד שיגיע המשיח מחברת החשמל ויתקן את הנזק.
אחרי שצרחתי את נשמתי על המוקדן בשרות הלקוחות והסברתי לו את מצבי הנואש, הדלקתי את הפנס של בוב ספוג כדי למצוא מוצצי ליונצ'וק, ונאלצת להודיע לו בצער רב וביגון קודר שיש הפסקת חשמל, ושצריך לחכות שסמי הכבאי או בוב הבנאי או דוד החשמלאי יגיעו לתקן את הנתיך שנשרף.
"פתאום נעשה שקט באופן מחשיד"
ברגע הראשון, המשחק החדש בחושך עם הפנס דווקא מצא חן בעיניו, ואז הוא שוב התחיל: "אימא אני רוצה טלוויזיה" – "אין טלוויזיה מאמי יש הפסקת חשמל"/ "אימא אני רוצה במחשב" – "אין מחשב יש הפסקת חשמל"/ "אז אני רוצה אור!", ואז הוא הבין שהוא תקוע עם אימא שלו בארבע שעות הקרובות עם אפס אטרקציות, וחשכו עיניו.
פתאום נהיה שקט. שקט מוזר ולא צפוי. שקט שאני לא מכירה. נכנסתי להיסטריה וכיוונתי את הפנס בוב ספוג על יהונתן החנוט, כדי לוודא שהכול בסדר ולהפתעתי גיליתי שהילד ישן כמו מלאך בג'ט לג. בלתי נתפס.
הארתי מיד על שעון הקיר וראיתי שהשעה היא 20:15 ושנותר לי רק עוד 3 שעות לחכות לגואל, אבל מצד שני, הילד שלי ישן. לא ייאמן, אחרי ייעוצי שינה אינסופיים, עצות מפסיכולוגים, ויכוחים על השנ"צ עם הגננות, הילד שלי ישן בשעה נורמאלית!
הייתי כל כך מאושרת שרציתי לקעקע את זה, אבל הייתה הפסקת חשמל. אז ישבתי וחייכתי בשקט בחושך וליטפתי את היפהפה הנרדם, עד שהגיע יוסי החשמלאי הגיבור. כעבור 5 דקות הנתיך הוחלף והחשמל חזר. נתתי ליוסי חיבוק ואמרתי לו שהוא החזיר את האור לחיי, כנראה אני לא הראשונה שמגיבה ככה כי הוא לא היה נראה לי מופתע.
הוא הלך, ופתאום גיליתי שיש עוד שעות ביום כמו השעה תשע נניח, ויש תכניות בטלוויזיה ואפשר לעשות תכניות ואפשר להתקלח לא מקלחת צבאית ואפשר לדבר עם חברות בטלפון בלי שיונצ'וק חוטף לי אותו מהידיים. מה לעזאזל אני אמורה לעשות עם כל השעות האלה???!!!!
כבר שבועיים שבכל ערב ב-20:00 יש אצלנו הפסקת חשמל יזומה (אפילו הרחקתי לכת והורדתי את המפסק כי יונצוק כבר למד להדליק אורות וטלוויזיות). יונצוק כבר לא בוכה, (הוא יודע שזה יקרה, הכול בגלל ביבי או מישהו), ובכל לילה אנחנו הולכים לישון עם ליטוף וסיפור, נשיקה ולילה טוב. ווואלה? להרדים ילד מסתבר, זה לא חלום.